שלום! חזרתי...

[mother cat]

שלום! חזרתי...

אחרי העדרות ארוכה הרבה יותר ממה שצפיתי - פשוט לא זכרתי עד כמה מותשים וחסרי זמן עם תינוקי קטנטן...

אז למי שלא שמע - לפני בדיוק 4 שבועות נוספה למשפחתינו גורה חדשה ומקסימב. אנחנו עדיין מסתגלים לפורמט החדש, ולתוספת למרוכבות. האמת, לחתלתול הכי קשה - כי חסר לו זמן אמא.... אבל גם הגדולים של בעלי מרגישים היטב את חוסר הזמן של כולנו, ובעלי מאד שותף בטיפול גם בחתלתול וגם בגורה, מה שמשאיר את הטינאייג'רס עם חסך

אני רוצה להודות לזהב טהור ששמרה על הבית שלנו - ומשאירה אותה בינתיים אדומה כי אני עוד בהילוך איטי... אתחיל עכשיו לעבור על הודעות מהימים האחרונים ולראות אם אני יכולה לתרום במשהו.

 

[TatyBar]

 

[זהב טה ו ר]

ברוכה השווה!

ושוב, מזל טוב!

 

[אדמiנית]

ברוכה השווה!

ומזל טוב

 

[סולמותוחבלים]

שיט !!! אי אפשר כבר יותר להתפרע כאן !!!!

ברוך שובך !! יישר כוח על ההרחבה המשפחתית והרבה כוחות לאתגרים המורכבים !!!

 

[החתולית]

ברוכה השבה ו

 

[ספרקית]

איזה יופי!

המון המון מזל טוב!
מאחלת לכם המון אושר, בריאות ולילות שקטים

 

[רפסודיה]

ברוכה השבה. מזל טוב

 

[שממית הבתים]

מזל טוב

טוב לשמוע שההריון והלידה עברו בשלום.
תהני עם הגורונת, כמה שזה מעייף, תינוקת קטנה היא אושר צרוף (גם אני עם קטנטונת).
ובקשר למתבגרים, אני טעיתי וחשבתי שהם יהיו אדישים יחסית לתינוקת, אבל מסתבר שכל אחד בדרכו הכריח אותנו להתייחס אליו,
בת ה-15 נתפסה גונבת מהסופר (אני לא מאמינה שאני כותבת את זה כאן), בן ה-14 שבר את הרגל ובן ה-10 הפסיק להכין שיעורים והתחיל להתחצף למורים.
כל זה קרה בבת אחת. אני בטוחה שזה קשור להתווספותה של התינוקת למשפחה.
מצד שני, כולם פשוט מקסימים עם התינוקת.
תהני

 

[mother cat]

אוי! נשמע לא קל מה שאת עוברת...

אפשר עוד פרטים - הגדולים הם שלך? של בן-זוגך? איך נפטרו העניינים (או שעדיין לא?)?

כן, גם הגדולים של בעלי מוקסמים מהגורה, אבל מראים בדרכם שלהם את המצוקה והמחסור בתשומת לב. בת הכמעט 12 פשוט הפסיקה לעשות מה שאומרים לה - כל דבר שמבקשים ממנה לעשות נכנס באוזן אחת ויוצא מהשניה... ובן ה-15 מגביר את כל הקשיים הרגילים. למשל עכשיו בחופשת הפסח במקום "סתם" ללכת לישון מאוחר הוא עושה פשוט לילות לבנים ואז ישן או לחלופין בלתי נסבל כל היום... אההההההההה!

בת כמה הקטנטונת שלך? מתי אפשר לצפות להפוגה, או שאי אפשר?

 

[שממית הבתים]

זה בסדר

בת ה-15 שלי, שני הבנים שלו, יש לנו בת 3 משותפת ועוד בת חמישה חודשים משותפת.
אני כל כך שמחה לכתוב שעכשיו הכל עבר לגמרי.
אבל כשאני מסתכלת לאחור אני רואה שיש מתאם מלא בין השעות שאני מקדישה לתינוקת לבין הכאוס השורר בביתנו.
בחודש הראשון, כשהייתי כל כולי סביבה והיא היתה כל הזמן בידיים שלי, אז כולם פשוט השתגעו.
ואילו עכשיו, כשיש לה כבר סדר יום, היא ישנה פעמיים ביום בשעות קבועות כמעט, אני כבר החלמתי לגמרי מכאבי הלידה, אז יש לי זמן לבית וכל הילדים חזרו להיות נורמליים.
לילות לבנים זה שגרת החופשים.... אני לגמרי מקבלת את זה.