הניבלונגים
New member
שלום חנוך בהופעה חיה 1978
הקדמה קצרה
שלוש פעמים המציא שלום חנוך את הרוק הישראלי, בפעם הראשונה הוא ממש המציא אותו כמעט מאפס, בטרילוגיית שבלול, עם אריק איינשטיין, בפעם השניה, עם להקת תמוז, הוא לקח אותו למחוזות חדשים וחשף את הקהל הישראלי לרוק של שנות השיבעים ופעם האחרונה, הוא הכניס סטנדרטים חדשים וריחות חדשים עם חתונה לבנה, בין לבין הוא הוציא יצורות מופת כבדרך אגב, האלבום הזה הוא אחד מיצירות המופת האלו. לאחר פיצוץ האנרגיה של תמוז, שכמו כוכב שביט זהרה בשמי הרוק הישראלי לתקופה קצרה, שינתה את הגרביטציה בכל הסביבה ונעלמה כלעומת שבאה, הוציא שלום אלבום אחד קטן, אישי, כזה שמספר על איש אחד שבא מקיבוץ, עבר לת"א נסע לחפש מזלו בלונדון, חזר עם הזנב בין הרגליים רק לגלות שכל מה שהוא רצה זה להריח את ריח הפרדסים של הקיבוץ וריח הגשם של תל אביב, נכון לאיש הזה קוראים שלום חנוך ולתקליט קוראים "אדם בתוך עצמו", כמו לתקליט קטן ואישי, גם המופע שליווה אותו היה קטן ואישי, לא רוק נוצץ ורועש סטייל "תמוז" ולא דם ואש ותימרות עשן סטייל "חתונה לבנה", שיבוא אח"כ, סתם הופעה של איש אחד עם גיטרה אקוסטית, פסנתרנית מעולה (אלונה טוראל המופלאה) גיטריסט עם צלילים עדינים של ג´אז ובלוז (חים קריו) מתופף מצויין (אלון הילל) ובסיסט שנותן צבע (אוהד איגנר), לא סופר גרופ ולא נבחרת כוכבים, סתם חברה שיודעים את העבודה. אם זה כל כך סתם למה לשמוע?, כי שלום זה שלום זה שלום, ואין כמוהו לתאר ישראליות, הוא גם עושה את זה בכזה סטייל, שנדמה לך לכמה רגעים שישראליות זו מחמאה ולא מה שזה באמת, הוא היחיד (טוב, הוא ואיינשטיין), שמסגול עם גיטרה והמונד לתת לך להריח פרדסים ולראות את רחוב איבן גבירול בלילה, הוא תמיד מחזיר אותו לת"א הישנה, ואני מה לי ולתל אביב הישנה?, אני אפילו לא יודע איך זה נראה ובכל זאת אני מתגעגע, חוץ מהנוסטלגיה העיבודים הג´אזיים והמינוריים משהו נותנים לתקליט הזה צבע נכון, עמוק יותר מעיבודי הכאסח שיאפינו אותם בעתיד, גם הקול של שלום כאן הוא עדיין צלול ועדין והכל נראה כמו טקס ההתבגרות של שלום, רגע לפני שהוא יהיה ילד גדול וילך לעבודה עם לואי להב הרשע שיגרום לו לתת בראש (ממש כמו תלתלי הבלונד והפנים התמימות בעטיפה שעושים את אותו אפקט בדיוק)
כמה טוב שבאת הביתה
רוב האנשים חושבים שהשיר הזה הוא שיר מקורי של שלום, למעשה, השיר הופיע לראשונה באלבום "יסמין", של אריק איינשטיין, אחרי שנפרדו דרכיהם של השניים, ובהופעה הזו שלום מקליט את השיר לראשונה וכותב לו גם לחן ועיבוד חדש, השיר הזה תפור על שלום כמו סיגר על פידל קאסטרו, הוא הופך אותו לאישי ואינטמי, המילים של רוטבליט, שנכתבו עבור איינשטיין ששונא שעוזבים לו את הבית, עברו מטאמורפוזה אצל חנוך, שהפך אותם לשיר של אדם שחוזר הבייתה.
פנס הרחוב
דיברנו על עיבודים ג´אזיים והנה זה בא, העדינות פה היא זו ששוברת אותך, שלום נותן בראש באנדרסטייטמנט, לוקח את שאריות התמוז והופך אותן ליהלום מלוטש, כזה שגורם לנצנוץ בעינים.
לילה
הלילה הזה שום סימן הוא לא נותן/ הוא מספר מעשיות/והוא חושב שילדים מאמינים לזה/מין לילה שכזה כזה. אולי הילדים לא מאמנים, אני כן.
תפשתי ראש על הבאר
שיר ההופעה האולטימטיבי של שלום, בלוז מצחיק, עם גיטרות מקפיצות, שיכלו להיות קורעות לב בכל שיר אחר, כאן הן קורעות מצחוק, אתם יודעים מה אומרים על זה, זה לא הוא וזה לא היא, זה הא. 6 דקות של עונג. עד כאן החצי הראשון, עיבודים מרגשים, שירים מקסימים ושלום חנוך במיטבו, הצד השני (פעם ילדים לתקליטים היה צד שני, עכשיו עובדים עליכם ומוכרים רק צד אחד), הוא הוכחה, ששלום חנוך אולי לא אוהב פרוג, אבל בשנות השביעים הכל היה פרוג, המקצבים משתנים, הג´אז והרוק מתערבבים להם בשלל צבעים ויוצרים קשת פסיכדלים של צליל.
לא יכול לישון עכשיו
שלום של פעם בעיבוד של עכשיו, אם העכשיו שלך כמובן הוא 1978, עוד אחד משרידי תמוז, בעיבוד מרגש מיוחד, השקט שלפני הסערה.
אל תותרי עלי/ אני שר.
בקרדיטים הם מופיעים בנפרד למעשה, כמו בתקליט המקורי (שבלול) למעשה מדובר בג´אם של שני שירים שהפכו לאחד, העיבוד, כאן, אם אפשר לקרוא לו כה הוא מאולתר לגמרי ונראה כאילו החברה ממש נהנים על הבמה ועושים מה בראש שלהם, ג´אם יכול להיות דבר מעיק, כאן הוא פשוט כיף, במיוחד ה עשר דקות, של אני שר, שאיבד הסקסטיות שלו והפך לשיר סבנטיס מתוחכם.
אדם בתוך עצמו
סוף סוף שיר מהאלבום המופלא שבזכותו התכנסו כאן הערב, לדעתי, השיר הזה, יחד עם השיר הראשון סוגר קו מחשבה רעיוני, על זה שסוף סוף בא הבייתה וגילה שלאן שהוא לא הולך, לאיזה כיון שלא יפנה, בסוף בסוף, אדם בתוך עצמו הוא גר. פורסם לראשונה בפורום אגדות רוק בתפוז
