שלום יקירים,

[מישהי שאיכפת לה]

שלום יקירים,

בס"ד
חוזרת לכתוב:
לפני 3 שבועות נולדה לגיסי ז"ל (שונאת לכתוב את הביטוי הזה, אבל כותבת אותו לטובת אלה שלא עוקבים אחרי הסיפור שלי כאן) נכדה שלישית, והאירוע המשמח הזה הציף בי כל כך הרבה רגשות של החמצה שאי אפשר להתעלם מהם יותר.
כשעלינו לבקר את הבת שלו בביה"ח, שמתי לב שהיא לקחה איתה תמונה של גיסי, וכשראיתי את זה כמעט פרצתי בבכי, אבל זה לא קרה כדי שלא לקלקל את השמחה של הבת של גיסי ואלמנתו אחותי.
באוגוסט הקרוב יש אזכרה של שנתיים לפטירת גיסי, והוא לא יודע שיש לו נכדים חמודים ומהממים.
דיברתי עם אחותי על תחושת ההחמצה הזו, והיא אמרה לי שהיא מאמינה שגיסי יודע על הנכדים שנוספו למשפחתו לאחר לידת הנכד הראשון שזכה לגדל ושנקרא על שמו.
ליאת.

 

[saribon]

ליאת שלום

אני שמחה לשמוע ממך.
ראשית - מזל טוב על הלידה במשפחה. תינוק חדש מביא איתו שמחה וברכה.

אני בטוחה שאת מוצפת ברגשות בגלל האהבה הרבה שיש לך לגיסך והקשר המשמעותי שהיה ביניכם. וטוב שאת לא מתעלמת מרגשותיך. רגשות שמתעלמים מהם בסופו של דבר חונקים אותנו. ייתכן שהיה כדאי שתנסי להחליף את המלה החמצה בגעגוע.
לגבי ההחמצה אין מה לעשות. העובדות ידועות ואי אפשר לשנותן. יש משהו בטפוח תחושות "החמצה" שמשאיר במקום מדוכא, מוותר, אפילו קצת מיואש - כי - מה אפשר לעשות? הייתה החמצה. אי אפשר לשנותה או לתקנה. אבל אם תנסי להסתכל על הגעגוע -שהוא רגש קיים שהעוצמות שלו יכולות להשתנו ולהיות מתועלות גם למקומות אחרים - של -אני מתגעגעת ועוזר לי למשל לדבר עליו, לחשוב עליו, לספר עליו. עוזר לי להיות עם אנשים שאהבו אותו ולהעלות זכרונות..וכן הלאה - יש בזה מימד קצת יותר חיובי ובונה.
נכון - גיסך האהוב לא זכה להכיר את נכדיו. בל הם קיימים ומתרבים (בלי עין רעה..) ואפשר לספר להם עליו, אפשר להחיות את זכרו אצלהם.
הבנות שלי למשל לא פגשו את אבי. אבל הן יודעות עליו, שומעות עליו,ואם כי אני מאוד מאוד מתגעגעת,אני מנסה לא להתמקד בחסר הגדול שיש בחיי או במחשבות של "כמה חבל שהן לא זכו להכיר אותו" אלא מנסה להכיר להם אותו כמה שיותר.

מקווה שתמשיכי לכתוב כאן..

שבת שלום