שלום יקירים

  • פותח הנושא gui1
  • פורסם בתאריך

gui1

New member
שלום יקירים

הפעם אני רוצה לכתוב אחרי שקראתי כאן והייתי שותפה פסיבית. סבתא שלי חולת אלצהיימר. מצב די "קל" בהשוואה לחברה של המועדון בו היא נמצאת . אני מאד מקווה שהיא לא תדרדר.שלא תאבד צלם אנוש . היא הייתה בבית עד לפני 4 חוד' -בבוקר הלכה למועדון ובערב חזרה הביתה עקב דלקת היה צורך בקטטר ואז העברנו אותו למועדון +שינה. ב"ה הקטטר הוצא -טפלתי בה באמצעות צמחים סיניים - אבל היא במועדון ואני משתדלת להוציא אותה לשאוף אוויר לראות עולם פעם בשבוע . אלו תיאורים מאד טכניים אבל כרגע זה מתאים לי . ועכשיו העבור ברשותכם קצת לדברים שמעיקים לי ואולי זה המקום להוציא אותם אז מראש סליחה.. הזיקנה בכלל והעברה למוסד או הטיפול בחולים הוא זמן של חיסול חשבונות . דבר נורא להגיד אבל נוכחתי בו בפועל אני רואה במשפחה איך מתמודדים או לא אם המצב . אף אחד מהנכדים לא בא לסבתא כי כולם "עסוקים" מאד שאפילו חצי שעה בשבוע לא יכולים להגדיש ומעבר להיותם עסוקים הם אומרים שהם רגישים מדי וכואב להם לראות -מה זה אומר על המבקרים שאנו פחות רגישם שלנו זה כייף לראות ... אז אתמול כבר התעצבנתי ושסבתא שאלה אותי איפה הם אז כבר לא אמרתי שהם עסוקים וגרים רחוק ועוד כל מיני סיבות אלה ניסיתי להגיד לה שהם רגישים אבל היא לא הבינה אז פשוט אמרתי שהנכדהים שלה כולם חרא.... אני לא יודעת מה זה עשה לה כי היא חזרה עוד 200 פעם על השאלות של כמה ילדים יש לבת הזו וכמה לזו ומה קורה עם הנכדים וכו סליחה על המכתב הסתיפתח וכמובן שאין לכם קשר לעלילה אבל הוא פשוט ישהב בגרון . טוב אשתדל בעתיד להיות פחות מרירה
 

אירילה

New member
ברוכה הבאה לפורום Gui ../images/Emo140.gif

לצערנו הרב מחלת האלצהיימר "גובה" לעיתים מחירים גם בכל הקשור ביחסי משפחה. אנחנו נתקלים במקרים בהם בני שמפחה "מתעלמים" מבן המשפחה החולה ,כאילו נעשה שקוף ,איננו. ציינת כי כולם מסתתרים תחת הסיבה הכי טובה -"אנחנו עסוקים" לצערנו הסיבה הזו מוכרת לנו תמאידך הגורם הכיקרי להתייחסות זו היא חוסר המודעות למחלה ,לא רק אצל בני משפחתך אלא בציבור הרחב ,ככל שנפנים את המחלה כך יחס החברה לחולים ימשיך להיות כפי שהוא היום ,אם כי יש מעט פתיחות היום לדבר על המחלה ,אבל עדיין הדרך ארוכה. ל"התחשבן" עם בני המשפחה לא מומלץ ,צריך הרבה כוחות לסבתא ועדיף שהאנרגיות החיוביות שלך ימשיכו להיות מושקעות בסבתא. כולנו כאן בפורום גאים בך ,בדרך טיפולך המסור בה ,המשיכי כך ,ממליץ לך להיכנס לקישורי הפורום ולקרוא את כל הכתוב שם על המחלה ,נסי לעניין את בני משפחתך במחלה ואם לא הניחי להם ,הישאיר רגועה למען סבתא ,שבוודאי גאה בך מאוד ,גם אם לא מבטאת זו. שיהיה לך רק טוב גרשון
 

gui1

New member
תודה לכם על קיומכם ../images/Emo20.gif

איך מתמודדים עם תגובת המשפחה של : אנחנו מדי רגישים וכואב לנו לראות כך את סבתא החזקה הגדולה הטובה שפתאום השתנתה? אני לא הולכת לבני דודים האלה כי נמאס לי לשמע שהם רגישים ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אשמח לרעיונות .
 

אירילה

New member
התמודדות עם המחלה אצל המשפחה

ראשית עליך להזכיר לבני המשפחה ,כי סבתא עדיין מלאת רגשות וכי כל אדם זקוק לאהבת הסיבה ולתמיכה ,לדבריך סבתא עדיין בשלבים הראשונים של המחלה ,בשלבים הראשונים עדיין יש תובנה והשיכחה היא לטווח הקצר ,העבירי להם את תחושת סבתא לסובב אותה ,גם לסבתא בוודאי לא נעים ,כי החולים מרגישים שמשהוא אצלהם לא בסדר. חשוב מאוד גואי ,לזרום עם החולה ,לא לכעוס עליו ,לא לשאול אותו אם הוא זוכר , לשאול חולה אלצהיימר אם הוא זוכר (בפרט כאשר מדובר בחולה בשלבים הראשונים) יכולה להוות פגיעה בו ,ותמיד לזכור שהחולה לא אשם במחלתו ,הוא לא בחר בה וכל מעשיו נובעים כתוצאה ישירה מהמחלה ,יחד עם זאת החולה נשאר בן אדם ממש כמונו ועל כך יש לכבדו. האם ניסית ללכת לקבוצות תמיכה? ישנן קבוצות תמיכה נפלאות ברחבי הארץ והאמיני לי תוכלי ללמוד הרבה ולשאוב כוחות ורעיונות בכל הקשור להתמודדות עם החולה. בהזדמנות זו נסי לעניין אחד מבני המשפחה שיתלווה אליך ,אפשרי גם אחד מבני דודך ,כך תוכלי להעמיק גם את תודעתם למחלה. הכלים להתמודדות ישנם ,צריך רק כוח וסבלנות והתמדה וזה לצערנו לא קל ,יחד עם זאת הכל אפשרי ,לא להרים ידיים. אנחנו כאן לעזרתך ובטוח אני כי גולשים יקרים רבים כאן יוסיפו לדבריי מתוך הנסיון הרב שיש להם בנושא. גרשון
 

ענתי44

New member
שלום וברוכה הבאה../images/Emo140.gif

כמה שאת צודקת לגבי מה שאת אומרת על הזיקנה ועל ההתכחשות של בני המשפחה. סבתא שלי שמתה בשיבה טובה והיתה צלולה וללא מחלות, רק היתה אישה קשה, התגוררה בשלהי חייה בבית אבות בצפון בגלל שברחה מבית דודי ושברה את הרגל ובגילה לא יכלו לעשות כלום. אמא שלי שכל החיים טיפלה בה, המשיכה לנסוע אליה בשלושה אוטובוסים למרות שלא היתה צעירה או בריאה. אחיה, בעלי מכוניות ונגישות בקושי הגיעו. וכך עם הנכדים אני מאשדוד למרות שהייתי עסוקה באמת מעל הראש הגעתי לבקר יותר מבת דודה שגרה באותו רחוב שבו היה בית האבות. אחותי ומשפחתה היו מגיעים כל יום שישי והם גרים מרחק שעה נסיעה מסבתא. קל וחומר שיש מחלה כמו אלצהיימר. אני הסועדת העיקרית את אמא שלי ויש לי שני אחים שאיתי, אבל הרבה בני משפחה וחברים נעלמו. לאמא שלי יש 4 נכדים בוגרים. הם באים דיי הרבה אבל אני רואה את הכאב שלהם לא קל לראות את השינויי הזה. לא למבוגרים בטח לא לחייל או תלמידת תיכון. אני מציעה לך להמשיך לאהוב את סבתא את גאוותה. ואני מאמינה שאהבתך מעכבת את מה שעוד יגיע ההדרדרות. אל תנטרי למשפחה, כי חבר להרוס יחסים למרות שאת צודקת ובגדול. אנחנו כאן בפורום איתך מתי שתרצי קצת חיזוקים
 

gui1

New member
תודה ענתי ../images/Emo24.gif

ת'אמת שקראתי את ההודעות ששרשרת בעבר ממש הורדתי בפנייך את הכובע כל הכבוד.אני שמחה שכשיו אני גם יכולה להגיד לך בריש גליי. איך את מתמודדת עם המשפחה שאומרת לך כל הכבוד אנחנו רגישים מידי? אני יכולה להתפוצצ מזה. עם סבתא אין לי בעיה כיוון שהיא כבר למעלה מ3 שנים במחלה למדתי לדבר איתה ואפילו לצחוק איתה .[המועדון העובדת סוציאלית לימדה אותנו הרבה ]לפעמים זה אחלה דבר כי לא צריך לחשוב על נושא שיחה אני מביאה לה כתבה וערב שלם יכולה לחזור עליה ומבחינתה כל פעם זה משהו חדש פעם גם השתעשעתי עם עצמי ואמרתי עכשיו כל פעם שהיא תשאל אני אשתדל שלא לחזור על אותה תשובה לראות כמה מקורית אני יכולה להיות . אבל אני מרגישה שזה פוגע בקשרים עם המשפחה כי אני מאד כועסת עליהם איך אפשר לשבת בשולחן עם בן דוד חצי מובטל שמיואש מהחיים אבל אפילו לא חושב לקפוץ לסבתא כי אין לו זמו ועכשיו הוא לא בתקופה קלה ...
 

ענתי44

New member
לא לחינם הכניסו מצוות כיבוד הורים

לעשרת הדיברות. כי זה קשה. החיים פניהם קדימה ולא אחורה ולכן אנשים רצים קדימה ולא מתעכבים לעזור למי שנשאר מאחור גם אם הוא סבתא האהובה. אם רק בני משפחתך היו נוטשים את סבתא אז יש סיבה לכעס אבל זו תכונה אוניברסלית. וחוץ מזה למדתי על בשרי שכשאני כועסת אני מרעילה את עצמי ומענישה את עצמי על הרוע של אחרים. אל תבזבזי את האנרגיה בלכעוס או לנסות להבין למה פשוט תמשיכי בשלך ואני לא אתפלא אם יהיו בני משפחה שלבסוף יצטרפו אליך
 

gui1

New member
השתחררתי מעט תודות לכם

כמו שאמרו חזלינו 'דאגה בלב איש ישיחנה'. הייתה אליפות של שש בש בתל אביב לקחתי את סבתא . ביום הראשון במקדמות היא נקנקה את כולם
אתמול היא הייתה עייפה אז לצערי לא עברה שלב מה גם שהשחקנים האחרים היו צעירים וכנראה הזכירו לה את הנכדים שלה ולכן למעשה זה צריכה להיות הפתיח של השרשור ומשם נבעו כל השאלות ..
 

ענתי44

New member
אשרי הסבתא שאת נכדתה../images/Emo23.gif

נפלא מה שאת עושה למען סבתא כולי נפעמת ונרגשת ממך.הלו את טובה לה מעשרה נכדים. בצהרים יצאתי לראיון עבודה (חבר'ה לא לברך נפסלתי בגלל עודף כישורים. אני אפילו לא טובה לנהל מדף בסופרמרקט!) ודיי הלחצתי את אחי שיבוא לקבל את פני אמי כשתשוב ממרכז היום וישאר איתה עד שאשוב.באמת שהוא משתדל אחי, והוא בעצמו לא אדם בריא במיוחד. אבל מצאתי את אמא יושבת כשמכנסיה מופשלות ואחי אמר שלא ידע איך להרים את מכנסיה.ומיד אחר כך היא עשתה את צרכיה על עצמה ואחי נמלט ממש. אני מבינה אותו. זה לא קל. דיברת על כך שהקרובים שלך "רגישים" וכאילו משתמע שאת פחות רגישה. אבל אני רואה את זה אחרת.תראי מלמדים אותנו בבית הספר חשבון וספרות ותנך אבל לא מלמדים דברים חשובים יותר כמו מה לומר למישהו שאיבד משהו ויושב שבעה או איך לקבל את הזיקנה והחולי כחלק מעובדות החיים. קרוביך לא רגישים יותר אלא לא יודעים איך להתנהג. איך להגיב ומה לעשות. את ניחנת בתכונות נדירות שמאפשרות לך לגבור על הקשיים. למשל הבן דוד שלך המובטל.ברור שהוא במשבר עכשיו(וכמובטלת אני מבינה לליבו הגם שאיני מקבלת את התנהגותו) תגלי כלפיו אמפתיה, תזמיני אותו לקפה אם נתקלת במודעת עבודה תציעי לו, וכשהאווירה ביניכם תהיה אוהדת יותר תספרי לו על תחושותיך תציעי לו לבוא איתך לסבתא או להסיע אותך ( וגם אם יש לך רכב תביימי אפילו תקלה) לאליפות שש בש. אולי אם היה רואה שהשד אינו נורא ל כך היה מתקרב ועוזר לקרב בן דוד אחר. סבלנות והתמדה והעיקר תמשיכי להרעיף אהבה לסבתא ונשקי אותה גם בשמי.
 

gui1

New member
כמה מחמאות ../images/Emo9.gif

יפה ,דברייך בהחלט גרמו לי לחשוב קצת אחרת .
כל הכבוד לך על הסלחנות שפכתי את מר ליבי עם חברה אחרת והיא הייתה פחות סלחנית הרי סה"כ סבתא לא השתנתה הרבה ובמוסד אין מה לעשות היא עצמאית מאד מלבד לבקר קצת ומזל שהיא אלפוה בשש בש - טוב כמעט - אז אפשר להרביץ איתה טורניר . יש ב"א וגם אני לפעמים כזו שאם אין תועלת פשוט אין עשיה. אמרתי להם שהם כבר הספידו את סבתא לפני שהיא מתה ואני עוד נהנית ממנה. וכל פעם רואה את החיים בזווית שונה .
 

ענתי44

New member
הנתינה היא המתנה הכי טובה

הנתינה היא הקבלה והמתנה הכי טובה. אין לך מושג כמה את מרוויחה ונתרמת מהמפגש עם סבתא ועד כמה את נתרמת ממנה. את משפרת את עצמך ועולה לספרות אחרות. עולה מדרגה בסולם האיכויות. את מקבלת יותר משאת נותנת. אני כל כך השתניתי בשנה האחרונה שאנשים המומים. יקירתי תיהני לך עם סבתא ועזבי אותך מכל החשבונות.
 

טיקו1

New member
רגישות אל מול אסון/ צרה/ מחלה

כל אדם והאישיות שלו. יש המתעשתים מהר יותר ומוצאים דרך וכלים להתמודד עם בעיות. אחרים מתקשים ומפתחים התנהגויות שונות של הכחשה, התעלמות כמו בת יענה המטמינה ראשה בחול ומאמינה שאם אינה רואה את הצרה אז היא אינה קיימת, ועוד. דווקא אתמול שוחחנו, קבוצה של מנחים בעמותת אלצהיימר, בדיוק על נושא זה. אחת מאיתנו סיפרה כיצד הגיבו שני ילדיה למחלת אמה, סבתם, (שגדלו יחדו בבית בו הייתה גם הסבתא כל השנים). שניהם אהבו אותה והיו קשורים אליה מאד, אך כשמצב האלצהיימר החמיר וכבר הוכנסה למוסד- הבן לא היה מסוגל ללכת לראותה והבת כן.(ומדובר במבוגרים). לדבריה היא הבינה את בנה ולא כעסה על "נטישתו". כך הוא יכול היה להתמודד עם המשך החיים כשסבתא היקרה לו "שמורה" במצב של פעם. שמענו עוד מקרה מיוחד של בן מסור שסעד את אביו החולה בהיותו בבית אבות. מכשהתדרדר המצב ולא יכול היה לשאתו, המשיך לבוא למוסד באותה תדירות, התעניין במתרחש והיה מעורב -רק דרך המטפלים וההנהלה,ולא היה ניגש לראות את אביו.את הזמן הקדיש לאביו אך לא ביקרו. אנשים שונים = התנהגויות שונות. כדאי לא לשפוט ורצוי לא להרוס את הקשרים המשפחתיים למרות שלפעמים מתפוצצים מכעס ותסכול. החברים בפורום העירו דברים נהדרים למכתבך, מצאי בדבריהם עידוד ועצות, והמשיכי להיות נכדה כזו. את "מרוויחה" זמן עם סבתא וגם מרוויחה פיתוח אישי.
 

zs1957

New member
תגובה לענתי 44

ענתי את חזקה יותר ממה שאת חושבת!!! יש לך עוצמה ונחישות וכל הכבוד לך על הטיפול המסור באמך. חזקי ואמצי והמשיכי להיות פעילה ואנרגטית. זכרי, כל מכה,נפילה רק מחזקת אותך יותר. לכן, תזרמי עם מה שקורה זה מעניק לך כוח ויכולת להתמודד עם מצבים קשים. זהבה שחם- עמותת אלצהיימר
 

ענתי44

New member
תודה רבה

לא רק המעידות והנפילות מחזקות אלא גם המילים שלכם שיש להן עוצמה חזקה וכוחות מרפא
 
למעלה