שלום יש לי שאלה קצת מאתגרת אולי..

[Schnaps]

שלום יש לי שאלה קצת מאתגרת אולי..

כמובן שכולם מכירים את האלבום houses of the holy.. רציתי לדעת מה פשר הציור של העטיפה, עם הילדים שמטפסים, מה המשמעות שלו?

 

[Schnaps]

תמונה

 

[Schnaps]

ויש לציין שהם ערומים../images/Emo12.gif

 

[M e n s R e a]

לא יודע לגבי משמעות

אני מניח שיש פה כמה שכן. בכל מקרה, לדעתי אלו הילדים של רוברט. היו לו שניים באותה התקופה. ראיתי בדוקומנטרי על הלהקה. והם קיבלו את הרעמת שיער של אבא שלהם.

 

[Jagged chaos]

"היו לו שניים באותה התקופה..."

העובדה שיש חמישה ילדים לא סותרת את זה?... ונראה לי צריך להיות אבא חסר טאקט בשביל שהעטיפה של האלבום תיהיה הילדים שלך בערום.....

 

[Schnaps]

חח כן יש בזה משהו, יש עוד ילדים גם

בצד השני של העטיפה אם אני לא טועה.. מישהו אולי יודע יותר פרטים? סתם מעניין אותי

 

[Anuerysm]

תגיד את זה לאבא של ספנסר אלדן.

 

[M e n s R e a]

אני חושב שזה עיבוד

זה אותם שני ילדים. אני יודע שיש שם יותר.

 

[לגרם]

תשובה לשאלה?

היה לי זמן פנוי וחפרתי קצת, לא מצאתי הרבה. ספק עייפות ספק עצלנות לא היה לי כוח לתרגם, אז עמכם הסליחה:\ The cover art for Houses of the Holy was inspired by the ending of Arthur C. Clarke's novel Childhood's End. It is a collage of several photographs taken at the Giant's Causeway, Northern Ireland, by Aubrey Powell of Hipgnosis. The photoshoot was a miserable affair over the course of every morning for a week. The desired sunrise never appeared due to constant rain and clouds and many of the models were never used. The results of the shoot were less than satisifactory, but some accidental tinting effects in post-production created an unexpectedly magical album cover. It was initially released with a paper collar wrapped around the cover, printed with the band and album name, that had to be broken or slid off to access the record. This hid the childrens' bottoms from general display, but still the album was either banned or unavailable in Spain and some parts of the Southern United States for several years מקווה שזה עונה לשאלה:]

 

[slashon1]

שאלה

אמנם זה פורום לד זפ ומין הסתם שג'ימי פייג' הוא אלוהים כאן אבל מי לדעתכם השפיע יותר או נגיד ככה הביא סולואים יותר טובים והיה דומיננטי יותר בנגינה- ג'ימי פייג' או ריצ'י בלאקמור(מדיפ פארפל) שניהם אגב גיטריסטים ענקיים אבל מעניין אותי מה חושבים כאן בפורום

 

[Zeppelin in veins]

שמע, ברור שהחבר'ה פה משוחדים...

וגם אני. אישית מנקודת מבט אובייקטייבת, לדעתי ג'ימי פייג' היה הרבה יותר וירטואוז, אבל גם פחות מחושב מבלאקמור, וזה בא לידי ביטוי ביכולות האלתור המדהימות שלו בהופעות... מה גם שבשירים המקוריים באלבומים יש ממש תחושה של הופעה חיה בשירים שלהם, יותר מאצל דיפ פרפל... בכללי לדעתי גם לד זפלין היו בעלי הזפעה הרבה יותר רחבה על כמה שיותר להקות, וההצלחה המסחרית של הלהקה ללא פרסום עודף מוכיחה זאת...

 

[לגרם]

למרות ש..

אם כל אהבתי לזפלין ולההופעות ובכלל, ולמרות שאני משוחד[יש לי ת'קעקוע של פייג'] הלייב הכי טובע אם האילתורים הכי גדולים זה made in japan. אגב, תמיד משמיטים את סטיבי ריי ואון שהוא ללא ספק אחד הגיטריסטים הכי גדולים שהעולים ידע.

 

[לגרם]

*הכי טוב עם

 

[Jagged chaos]

פייג'.

לא יודע מי יותר טוב טכנית, אבל לפייג' היתה השפעה הרבה יותר עצומה... נכון יותר אולי שללד זפלין יש יותר השפעה והכרה מדיפ פרפל.. ג'ימי הנדריקס הוא הגיטריסט הכי משפיע, אבל בת'כלס כולם יודעים שיש גיטריסטים מהירים יותר ומלחינים מסובך יותר ממנו.

 

[Guy3331]

רוצה להוסיף...

שלום לכולם! אומנם לא שמעתי את לד זפלין כבר המון זמן, זו ממשיכה להיות להקת הרוק האהובה עליי ביותר... (היום קצת התבגרתי מאז ימי התיכון, כשהיה לי שיער ארוך וכו'... אבל תמיד תהיה לי פינה חמה בלב ללהקה הכי טובה בעולם...) רציתי להוסיף, לגביי העטיפה. קודם כל, אני מוכרח לציין שאלבום זה הוא האהוב עליי ביותר, ולדעתי הוא ממש יצירת-מופת! קראתי פעם באיזה אתר, שמעולם לא הייתה להם כוונה לעורר פרובוקציה עם האחוריים החשופים של הילדות... להיפך - היה כתוב שם שהילדות מסמלות משהו תמים, משהו לגביי החיפוש של כל אדם אחר ה"אור הגנוז" או משהו כזה... וגם שבכל אחד יש את הילד שבו וכו'... ואני חושב שהשיר "The Rain Song" מבטא את זה בצורה הטובה ביותר... (זהו אחד מהשירים המורכבים מוסיקלית והיפים ביותר ששמעתי בחיי...) טוב לדעת שיש כאן פורום כזה. המשיכו להלל ולשבח...

 

[Schnaps]

תודה אחי על התשובה והמאמץ!

 

[yozo1968]

מה המשמעות

אלו הילדים של רוברט פלאנט.