שלום כיתה א (ההתפכחות הראשונית)

[טליה מספרד 1]

שלום כיתה א (ההתפכחות הראשונית)

אז עלינו לכיתה א
חודש ספטמבר היה סוג של טעימהממה שעתיד לבוא
לעולה הפיסית לכיתה א ואישת לי כהורה של מי שעבר למסגרת אחרת

ואני מודה ומתוודה. נבהלתי.
התינוקי שלי צריך סחוב תיק ענק על גופו הקטן
צריך לעלות את מדרגות האוטובוס מידי יום
צריך להחליף את כמות שעות המשחק בלמידה אקטיבית
ילדים שאולי יהפכו לחברים
והכל גדול וחדש ולא מוכר

גברת 'אמא פיצוי' נולדה לה פתאום
כל העקרונות נמחקו ואם הילד שלי לומד עד 1500 ומתמודד עם כל הנל, לפחות שיחכה לו משהו כיפי בקופסאת האוכל
וכך מאוכל בריא עברנו ללחמניה עם שוקולד (מהההההההה?)
ואחהצ אפשרתי כמעט הכל. הביביסיטר קיבלה הוראה- תפעלי לפי דרישותיו (מהההההההה?)
ולאחר ה'נעימי' בגב בשעת ההשכבה הדלקתי טלויזיה כדי שיהיה לו כיף (אני???????)

בבוקר יום שני השבוע נגעלתי מהלחמניה בשוקולד. לקחתי לחמניה חדשה ומילאתי אותה בגבינה וירקות
במקום חטיף ה'בריאות' הכנסתי פרי והודעתי לעצמי שגם אם יהיה רעב- יאכל ואם לא ישלים פערים בבית
אחהצ
זרתי להקפדה על זמני משחק מנוחה שיעורים
בלילה לאחר ה'נעימי' כיביתי את הטלויזיה מהשקע תוך הבהרה שאין בה חשמל
היו בכיונים וזעקות שבר
אבל העייפות הכריעה והוא נרדם תוך פחות מעשר דקות

בימים הבאים אכל קצת יותר כל יום. עמד בזמנים שהקצבתי
והערב גם לא ביקש טלויזיה
היו ועוד יהיו נפילות
היום בצהריים התבכיין שלא רוצה להכין שיעורים
אמרתי- אין בעיה. רק שאם לא תשב בחמש הדקות הקרובות לא אסכים לך להכין אותם
החשש להגיע לכיתה ללא שיעורים הכריע ותוך שניות התישב בחדרו

מלבד השיתוף בתקופה מרגשת והמטלטלת הזו
אני רוצה לאמר לכל 'הורי פיצוי'
שכדאי לבדוק אם הילד צריך את הפיצוי הזה....ואם זה לא בשבילנו

 

[חייכנית2]

בקצרה

המעבר לכתה א הוא משמעותי ביותר - זה מעבר מילדות שבה כל הזמן משחקים חופשיים ומשוחררים ל"גדלנו".עדיין משחקים,אבל פחות. ובסוף כתה א מי שהיה מעיף מבט בעיסוק הלימודי בכתה של הבן שלי היה ממש חושב שמדובר בסטודנטים צעירים...לא יאומן המסלול שעושים בכתה א,מסלול שיש בו ויתור מסויים על ילדות "מלאה".גם מבחינת התחייבויות,דרישות,אחריות,עמידה בלוח זמנים,לא בכל רגע עושים מה שבא לנו....
למרות שכל אחד מאיתנו ברגעים מסויימים אולי חושב שהיה נחמד מאד לא לפרנס עכשיו ולשבת עם הילדון ליד ספסל כתה א ולהיות בדיוק בסקאלת המחוייבויות שלו....חשוב לזכור שעבור הילד זו ממש לא "קייטנה".
לכן אני מבינה את הצורך בפיצוי שדיברת עליו יותר כצורך להקל על הילדון את השינוי בתכני החיים,שהוא מרגיש כשינוי ממש מהותי.
במאומצים-המעברים הם עוד יותר עם נטייה לאיזו שבריריות רגשית,קושי בהסתגלות ,עם ביטויים התנהגותיים כאלה ואחרים.הרגישות למעבר חרוטה ב"הארד דיסק" בגלל המעברים הגורפים שנעשו בראשית החיים ,כשלילד עדיין אין במה להגן ולשמור על עצמו רגשית,,כקטנטנ'ציק חסר אונים שכל כך זקוק להקבלת פנים אחרת מצד העולם.
אני דווקא בעד ניסיונות תמיכה והקלה מצד ההורים,שאינם מוגדרים כפיצוי.למשל הגדלת הזמן של שעת רוך ומשחקים עם אמא,אחרי מילוי החובות כולל סידור ילקוט. או התאמצות לכיופים מיוחדים בסופשבוע.ובכלל יותר מתמיד מתן הרגשה לילד שאנחנו מאד איתו במה שהוא עובר ושזה לא בכלל הכי קל ,להתחיל כתה א.[ולא להגיד ישר-לא נורא,אתה תראה שתתגבר! כי אמירה כזאת לא ממש מעודדת,אלא נוטה לבטל את הקושי הרגשי שהילד מרגיש כ ר ג ע. אני אומרת זאת היפותיטית,מתוך הכרותי עם הדברים- לא שמצאתי אמירה כזאת בדברייך טליה]
ההודעה שלך טליה מאד מתאימה לזמן הנוכחי. אני מתכוונת לכך ש"אחרי החגים" מסתיים כבר השיכרון מהילקוט החדש ,העטיפות המרשרשות המחק הריחני והחיוך של המורה.
עכשיו מתחילה שיגרת העבודה של ילד שחייב להראות יכולות שונות משנה שעברה,כמו למשל יותר קשב וריכוז וישיבה הרבה זמן על הכסא בכתה. ילדים מרגישים שהם בעצם חייבים "לעשות שריר" כדי להחזיק מעמד "כמו גדולים" וכשבאים הביתה לאמא שתקבל אותם בכל מקרה....הם קצת מתפרקים....טבעי לגמרי.

 

[חייכנית2]

סליחה,לא שייך אבל בהזדמנות שאני פה

לאחרונה אני מקבלת כמה וכמה פניות שונות למערכת המסרים. נכנסת לסופשבוע עמוס באירועים כולל יום ראשון.
ללא זמן להתייחס כעת בפרטי,ומבקשת לומר שאצור קשר בקרוב עם כל מי שכתב.

 

[טליה מספרד 1]

זו התמודדות לא פשוטה

אם עד לפני קצת יותר מחודשיים כל מכתב להורים עבר ישירות אלינו דרך הסייעת אם לא הגננת עצמה, היום האחריות הזו מוטלת עליו
הוא לזכור כל כך הרבה דברים לעשות ולהבין: למרות שאנחנו מכינים מערכת יחד ואני מסבירה ומדגישה מה שיך לכל שיעור, הוא מאוד התאכזב לשבת בשיעור חלילית ללא מעש כי לא מצא את המחברת המתאימה (שכמובן היתה בתיק), או בשיעור בלט כשלא מצא את הנעליים, או מחברת עברית ש"נעלמה" לה
מדובר בסוג של אחריות שהוא לא רגיל לבצע
וגם בסוג של אכזבה גדולה לא להתשתתף בפעילות בעקבות חוסר המסוגלות הזו

א-ב-ל
לי, עם ההכרות איתו, הרגיש שהפיצויים לא היו במקומם
הם החלישו אותו, הם אולי אפילו גרמו לו לחשוב שאמא שלו חלשה
כשכל החוקים הנוקשים מלפני חודש וקצת מתמוססים להם
*לנו* זה לא היה נכון
דווקא חזרה להקפדה על כל חוקי הבית הביאה אותו למקום שיכול להקשיב לכל ההסברים, שמצליח להתמודד ולהסתגל למצב החדש של האחריות שלו על מה שקורה איתו בביהס

ומעבר לכך
זה הרגיש לי שבדיוק על זה מדברים כשמזכירים את נושא ההרגלים הנכונים
שצריך להנחיל אותם החל מהיום/שבוע הראשון
המשך ישיר לקו החינוך שהיה בבית עד לעליה לכיתה א

וכן זה קשה לו (ואני לא רק שמכילה ומבינה את הקושי שלו, קשה לי גם. מאוד! במיוחד בבוקר יום ראשון שהוא הכי קשה לי, לראות אותו עם התיק הענק על הגב מנופף לי לשלום מתחנת האיסוף),
קשה לו המעבר, האחריות, הלמידה, העמידה בזמנים, הלבחור בין לאכול לבין לשחק
אבל דווקא השבוע, כשהחזרתי את החוקים הברורים בבית, הוא הולך לישון מרוגש לקראת היום הבא

בקיצור הפיצויים אצלנו עשו בדיוק את העבודה ההפוכה
(ושימי לב שאף פיצוי שמניתי לא כלל אין סוף חיבוקים וזמן של כפיות ביחד במיטה, אלא רק דברים שהם *ממש לא* חלק מהתנהלות הבית שלנו)

 

[בהתחדשות3]

הכל מוכר...הכל ידוע...ברוכה הבאה למועדון

הורים לתלמידים. לא פחות מאשר יונתן ילמד להתרגל, תלמד אמא של יונתן... אצלנו, הבנתי די מהר לאן נשאבתי ומהי מערכת החינוך שכולם דיברו עליה! נדמה לי שגם הילדים וגם הוריהם צריכים להתרגל ולהפנים את היציאה מהחממה!
לא יודעת אם לומר: הכל יהיה בסדר! (כשכל יום-יומיים מרגיז אותי משהו שנעשה ע"י מחנכת/מורה/רכזת שכבה/מנהלת ומי לא... ולא בגלל שאני הורה לילדה מפונקת, ממש לא. מי שמכיר אותנו יודע שאצלנו יש גבולות ברורים ודי נוקשים. היו לי ציפיות מהמערכת, אולי בגלל שטרם הפנמתי שזה לא כמו שהיה בזמני. כמובן שהתבדיתי, כי המציאות סביב השתנתה כולה). יכולה רק לאחל ליונתן המון בהצלחה ולאמא של יונתן: הסתגלות קלה! (ואולי יתמזל מזלכם ותפגשו את הטובים הבודדים שבמערכת...)

 

[נוני 75]

רגע נכנסנו למכונת הזמן ?

אני זוכרת כשרק נכנסתי לפורום אימצתם אותו והתמונה הקסומה שלו והשם שחשבתי שגם אקרא לו לבני (בסוף בחרתי באחר)
איך הגיע לכיתה א'????
בתורה אמא ומורה לכיתות א ו-ב אני יכולה להבין את הצורך בפיצוי על ההתחלה שלו. נגמרו יום החול בארגז. מיד הם נכנסים למערכת שיעורים לא פשוטה למורים יש לחץ להגיע להישגים ואת רואה אצל חלקם את המבט ההמום, חלקם השובב ,או הממזרי וחלקם אפילו לא מתסכל בעיניים. וזה כל כך הגיוני שרצית. לעטוף ולפצות ומסכימה עם חייכנית על זמן אמא -אבא כשיחזור ופינוקים וסוף שבוע .
חשוב שימצא חברים מקווה שיש מחנכת טובה , קשובה

ואחרי הנאום הארוך החלטתי שאשאיר את האפרוח הגן עד גיל 14. 13 גג

 

[טליה מספרד 1]

גם לי זה עבר מהר מידי

ואין שום קשר בין אותו פעוט קטן חסר הישע והחיוך לבין הבוגר שובה הלב והנבון שגדל להיות

הייתי רוצה להיות זבוב בכיתה ולראות באמת את ההתנהגות וההתנהלות שלו בכיתה
בינתיים המורה לא קראה לי לשיחה, מקווה שזה אומר שהוא בסדר

וגם אני במעבר לגן עיריה רציתי להשאיר אותו במשפחתון עד לאוניברסיטה, את בחברה טובה

 

[מרכז פסיפס ער]

ערב אימוץ בנושא צורת למידה חדשנית-שיטת הסמלול

ביום חמישי 17.10 בשעה 20.30 בבית הגמלאי בהרצליה, תינתן הרצאה ע"י אתי כץ המתמחה בצורת למידה חדשנית-שיטת הסימלול
מתאים לילדים בכל הגילאים גם לאלה המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה.
אם מאמצת תשתף בניסיון שלה עם השיטה .פרטים בהזמנה המצורפת.
זהו ערב האימוץ הראשון בסדרה השנתית.
נשמח מאד לראותכם.

 

[טליה מספרד 1]

תפרטי קצת

אני דווקא ציפיתי שבעקבות זה שהמציאות הטכנולוגית השתנתה מאז זמננו, שתהיה תכתובת ברורה ורציפה של המורה עם ההורים ולא "מחברת קשר" שהילד מתבייש או לא זוכר להעביר אליה
ציפיתי שתהיה אפשרות לפחות למיילים, תקשורת כלשהי, לאוו דווקא דחופה שמצריכה שיחת טלפון
אבל כלום...
עם זאת נראה לי שהיא טובה

 

[סביון1]

זה משתנה ממורה למורה

יש מורות שמעדיפות לתקשר במייל ויש בטלפון. והמורה של הצעיר שלי בכלל מעדיפה סמס. אי אפשר להסיק ממורה אחת על מה שיהיה בהמשך.

אגב, לדעתי, בכיתה א', אם את חשה חוסר בטחון כלשהוא לגבי התפקוד של יונתן בכיתה, את לא צריכה לחכות למשהו דחוף כדי להתקשר למורה. בהחלט לגיטימי במצב כזה להתקשר אליה מידי פעם (נניח פעם בשבועיים) ולשאול מה קורה איתו ואם הכל בסדר.

זה מזכיר לי שלפני חופשת סוכות הייתי צריכה לדבר עם המורה של הבן שלי, כיתה ב', ולבקשתה באתי לדבר איתה בצהריים כשסיימה את יום הלימודים. פתאום צילצל הטלפון הנייד שלה. על הקו היה אבא של אחד התלמידים. לא אלאה אותך בפרטים, רק אומר שנדהמתי להווכח בגלל איזה שטויות מטרידים את המורה בצהריים, כשהיא אחרי יום לימודים ובזמן רחוק לגמרי משעות הקבלה הטלפוניות שלה. המורה אמנם הגיבה בלבביות רבה אבל אני בליבי חשבתי שיש כאן לא מעט חוצפה. אז כמובן לא צריך להגזים כמו האבא ההוא אבל שיחת טלפון זה לא רק לשעת חרום, אם את מרגישה צורך לדעת מה קורה, שוחחי עם המורה. אם תרגיע אותך - מה טוב. אם קורה משהו שאת צריכה לדעת עליו אז על אחת כמה וכמה טוב שהתקשרת.

 

[נוני 75]

הי טליה

אצלנו בבית הספר השימוש במייל הוא לשם העברת הודעות כלליות בלבד. זו ההנחייה כלומר אירועים חשובים, תקציר על מה לומדים הילדים, אם יש טקס להביא חולצה לבנה וכו
הודעות אישיות הן דרך מחברת הקשר, ואני יודעת שזה לא פעם יוצר מספר קשים אצל הקטנים -הם שוכחים להראות להורים, הם מפחדים (יש כאלה שבוכים שההורים יצעקו עליהם) ,חשוב לי גם לכתוב להם -להורים פידבקים חיובים על הילד, להראות שהמחברת לא מפחידה שיש בה גם הערות כלליות, הערות מתקנות ,והרבה סמיילי

מסכימה עם סביון שמומלץ להתקשר למחנכת אם את מרגישה דאגה או סתם רוצה לדעת מה שלום יונתן, הקשר הורה -מחנך ושיתוף הפעולה ביניהם חשוב מאוד ורק יתרום לילד .הבעיה שיותר מידי הורים מצפצפים על המורה (ובהתאם הילדים) ומתקשרים בכל שעה בשעות היום, במוצ"ש , עוצרים אותי בכניסה לבית הספר לשאול שאלה מהירה דופקים על דלת האוטו למורות שמנסות לחנות והסיפורים רק נמשכים

והנה דוגמה קטנה על ילד אחד מתוך 40 ילדים שהוא עולם ומלואו לאמו וקצת הלך לאיבוד בכיתה . האם התקשרה אלי ואמרה לי, אני חוששת שהוא ילך לאיבוד, הוא לא מהתלמידים שמפריעים ולוקחים את תשומת הלב, או החכמים מאוד שהלימודים באים להם בקלות, הוא באמצע. סיפרתי לה על הילד שלה, אמרתי לה מי הוא, מה הוא ושאני רואה אותו.

מאז היא רגועה ומתקשרת כשהיא מרגישה קושי ממנו ויודעת שיש מי ששומע אותה

בהצלחה ליונתן
מורה ואמא של אפרוח שאין לה כוונה לרשום אותו לבית ספר אף פעם

 

[אוריתפלד]

מזל טוב ליונתני, לא להאמין שכבר כיתה א'!

 

[fatfat]

טליה אני מאוד מסכימה אתך.

כשאנחנו חשים צורך לפצות את הילד אנחנו בעצם משדרים לו שאנחנו לא סומכים עליו שיכול להתמודד לבד... שאנחנו חושבים שהוא חלש/מסכן אצטרה
ולכן יש צורך לפצותו ואז הילד מפנים זאת וזה פוגם בהערכתו ובבטחונו העצמי.

בהחלט צריך לתמוך בילד, להכיל ולשקף את הקושי (אנ מבינה שקשה לך לזכור את כל מה שה אומרת... אני מבינה שקשה לשבת בשיעור 50 דקות ללא הפסקה וכו', כל ילד בהתאם לקושי שלו) אבל גם לשדר שמאמינים שהוא מסוגל לכך ושזה לא נורא אם הוא שוכח... בהתחלה לא יוצא כל כך טוב.

ולגבי התקשורת: אני חושבת שהזכירה היא גם פונקציה של בשלות ופניות לזכור כמו גם עניין בנושא שצריך לזכור. הקטנה שלי בכיתה ב' ואף פעם לא זוכרת שצריך להחתים הורים או שהמורה הודיעל אסיפת הורים. אבל היא תמיד זוכרת אם המורה אמרה שמחר צריך להביא חטיף/פרי/ירק לפעילות מסויימת או אם צריך לבוא מחר אם חולצה לבנה לטקס. באופן דומה ה היא כמעט אף פעם לא זוכרת לספר מה למדו באותו שיעור/יום אבל זוכרת לפרטי פרטים מה עשו בפעילות עם החונכים... מה היה בטקס/הצגה/טיול וכו'.

אצלינו התקשורת היא גם וגם. המורה מחלקת את המכתבים לילדים ומבקשת שימסרו להורים ובו זמנית מיידעת את ההורים במייל שבתיק של הילדים יש מכתב על....

 

[year of the cat]

ואפשר גם אחרת

הילדים שלנו בבית ספר דמוקרטי
אני מאוד מרוצה מהצוות ומרמת הלימודים של הילדים
הם נהנים (מדהים! לא האמנתי שאפשר להנות כל כך בבית ספר)

ממש אין שום צורך בפיצוי

 

[סביון1]

לא תמיד זה אפשרי

אני רציתי בית ספר דמוקרטי עבור ילדי, אבל לא היה בית ספר כזה טוב במרחק סביר. היינו מוכנים גם לנסוע ליישוב אחר אבל בסוף לא התקבלנו, סתם כי לא היה להם מספיק מקום ולא עלינו בהגרלה. הגענו לבית ספר ממלכתי עם המון חששות ועם אפס ציפיות מהמערכת (מצידי). ואני חייבת להודות שהופתעתי לטובה. בית הספר לא מושלם אבל בסך הכל אני מרוצה.

 

[fatfat]

גם אצלינו בסביבה אין בית ספר דמוקרטי

התלבטתי אם לשלוח אותן לבית ספר קיבוצי ובסוף החלטתי שחשוב שתלמדנה עם ילדי הסביבה.

הן לומדות בבית הספר השכונתי שהוא בית ספר ממלכתי ירוק (הרבה דגש על פעילויות לאיכות הסביבה).
בית הספר ממש טוב, לבנות זה יום אבל כשנבצר מהן ללכת לבית ספר, הן נהנות מאוד.
יש המון פעילויות של למידה לא פורמאלית, יש המון העשרה וטיפוח אישי. בית הספר זכה בפרס חינוך
ובפרס על עזרה פרטנית לתלמידים. הבת שלי שאובחנה עם ADHD לא מטופלת בריטאלין על פי בקשת
המחנכת שלה, (בכיתה א' - ב' המחנכת אמרה שמצליחה להתמודד אתה גם ללא הכדור והשנה המחנכת החדשה
ביקשה לא לתת לה, אמרה שמעוניינת להכיר אותה כמו שהיא. מתוקף המקצוע שלי אני פוגשת המון
בתי ספר ומורים ולא פגשתי עוד הרבה מערכות שרואות כך את טובת התלמיד לנגד עינינן.

מהניסיון שלי הכל תלוי במנהל/ת ואיך הוא/יא מכוון/ת, מוביל/ה ומנהיג/ה את הצוות.

 

[סביון1]

נכון, הרבה מאד תלוי במנהלת, אבל מבחינת הילד

והזוית האישית שלו, במיוחד בכיתה א', המחנכת היא הכל.

 

[China8]

מזל טוב לילד הגדול