שלום! לא ידעתי לאן לשרשר, אז...
לקחתי לעצמי את החירות להוסיף אותה כ"חדשה". אני בטוח שמאי תדאג כבר לדחוף אותה במקום הנכון... אז ככה: אני פיליאס, קורא את הפורום הזה ואת הפורום שלפניו (בנים) כבר שנים, אבל לא מגיב באמת אף פעם. החלטתי לכתוב סוף סוף, אבל רק כדי לשאול משהו, ובכל מקרה, הרבה לא תראו אותי כאן, אני לא הרבה בבית, אין לי מחשב משלי ואני גם כן חושב, בדומה לסומסום (שאותו, אגב, אני מעריץ כבר ממזמן
) שיש בהחלט חיים מחוץ ובמנותק מהמחשב. קצת על עצמי - במקור ממולדת "החופש השיוויון והאחווה" אבל כמעט 20 שנה בארץ, חי בת"א, לבד, חייל (התגייסתי מאוחר) ולבד. כרגע. אחרי שסיפקתי את יצר המציצנות של הקהל ואת יצר החשיפה שלי, אני מגיע לשאלה - שאשמח אם תענו עליה, אבל כמובן שאתם לא חייבים: - האם יש אמת בתיאוריה האומרת שאנו נמשכים יותר לטיפוסים שמזכירים לנו את האהבה הראשונה והמוצלחת (במקרה והיא הייתה מוצלחת)? אני אישית מהרהר בזה המון, כי שמתי לב שאני באמת נמשך בצורה לא מובנת בכלל, לא מודעת בכלל, לבחורים שמזכירים לי במראה לפחות, את החבר הראשון שלי...הוא היה גבוה ובנוי היטב, ונורא אהבתי להתרפק עליו, להתכרבל איתו, לחבק...הרגשתי מוגן איתו. נפרדנו כי הוא עזב לחו"ל, לטובת לימודים אקטנסיביים על גיטרה. הוא היה מוכשר בנוסף לכל
...
בקיצור, אנשים, אני אשמח לקרוא תגובות שלכם. אני רק מקווה שהמפגש הבא שלי עם המחשב יהיה בקרוב... נשיקות!
לקחתי לעצמי את החירות להוסיף אותה כ"חדשה". אני בטוח שמאי תדאג כבר לדחוף אותה במקום הנכון... אז ככה: אני פיליאס, קורא את הפורום הזה ואת הפורום שלפניו (בנים) כבר שנים, אבל לא מגיב באמת אף פעם. החלטתי לכתוב סוף סוף, אבל רק כדי לשאול משהו, ובכל מקרה, הרבה לא תראו אותי כאן, אני לא הרבה בבית, אין לי מחשב משלי ואני גם כן חושב, בדומה לסומסום (שאותו, אגב, אני מעריץ כבר ממזמן
