שלום לחברי הפורום

מיה ישי

New member
שלום לחברי הפורום

קצת רקע לפני כמה חודשים אובחן סבא שלי כחולה אלצהיימר ניתן לו מביטוח לאומי 9.5 שעות שבועיות של עזרה בבית הוא גר ביחד עם סבתא שלי בבית שלהם עברתי קצת על דפי הפורום אבל השאלה המרכזית שמעסיקה אותי האם סבא שלי מבין באיזו שהיא צורה את מה שקורה לו?
 

אנימו

New member
שאלה קשה

להתרשמותי מחולי אלצהיימר ומחלות דומות - נראה לי שיש רגעים ותקופות שהחולה יודע שמשהו לא טוב קורה לו ויש לו חרדות. מאידך בתקופות אחרות וברגעים שונים יש הרושם שאין לו מושג שהוא חולה, לא קולט שאינו מסוגל ללכת ללא עזרה לדוגמא או מתעקש על ענין שטותי. הרי כל שיקול הדעת של החולה משתנה ואין לו על כך שליטה. זו מחלה מתעתעת ולכן נדמה לפעמים שהמצב אינו כצעקתה. בסה"כ קשה לחדור לנפשו ולמוחו של החולה ונוח להאמין שאינו מודע לחומרת המצב. את האיבחון האמיתי בד"כ אין אומרים לו והוא מעדיף לשמוע דעה אופטימית ועם זה צריך לזרום.אין גם טעם לראיין אותו אם הוא מבין או לא . כי זה עלול רק להפחיד אותו עוד יותר.
 

אירילה

New member
חולים בתובנה

לפחות מידיעה אישית ,לחמי סיפרו שהוא חולה אלצהיימר (ע"י פסיכולוגית) וזאת לאחר שהדבר הוסתר ממנו תחילה ,תגובתו לאחר הגילוי , שהיתה לו את התחושה שמשהוא לא בסדר איתו , לפחות אז הוא ידע היטב את אשר עובר עליו ,היום הוא כבר לא מודע כמו בעבר וצודק אנימו בכך שצריך לזרום עם החולה ,הייתי אומר אפילו שחייבים , לא כל כך משנה אם הוא מודע או לא ,השאלה היותר חשובה אם אתה מודע למה שהחולה עובר ,כך תדע יותר טוב איך להתמודד עימו. שיהיה רק טוב גרשון
 

gala lo

New member
המשך

היה כדאי שיצינו את גיל החולה בכל נושא שפותחים. אצלנו כשהמחלה התחילה (בגיל 50) וערכנו בדיקות היה ידוע לחולה על תחילת המחלה ומה עליו להפסיק בשלבים: עבודה, נהיגה, וכו' זה קשה והיום כשהמצב החמיר הוא לא מבין למה הוא הפסיק את כל זה. הוא לא מסוגל להבין שהוא לא יכול לעבוד יותר שהנהיגה שלו מסכנת אותו ואת הציבור והאוכל שהוא מכין כבר לא אכיל. וכשתה יושב בנחת (אסור אחרת - מנסיון) ומסביר שיש בעיה, כאילו ואתה מסביר זאת פעם ראשונה - התשובה שאני מקבל "אז מה הטעם בהמשך חיי" (אני לא יכול לחלוק על כך, אני בוכה בתוכי). אני נותן עם בני משפחתי את כל האהבה, אנו נמצאים עוד בתחום ששני הצדדים נהנים מטיולים ומבילוים למרות שלאחר יום לא נשאר מהמסלול או מהיצאה למופע כלום. האם יש כאלה שנמצאים במצבנו.
 

אנימו

New member
נמצאים במצב../images/Emo7.gif

הרבה אנשים נמצאים במצב בכל דרגות הקרבה: בני זוג, ילדים, נכדים, אחים ואחיות ומעגלים מורחבים. הוריאציות שונות אבל בסה"כ דומות ולכן כול מי שמקורב למכה הזאת מבין ללבך. הלב בוכה והמעמסה הרגשית כבדה שלא לדבר על המעמסה הפיזית אצל רבים. אבל אסור ליפול ברוח וצריך לאגור את כל כוחות הנפש , לשרוד ולהמשיך. יש רגעים שאני חושבת שהביטוי שהחיים חזקים מכל דבר - יש בו קורטוב של אמת.
 

מיה ישי

New member
גם אצלנו

רק כתוספת: סבא שלי בן 80 סבא שלי עוד הולך עם סבתא להופעות שיש להם בעירנו (רק בשבילה כי אם שואלים אותו הוא מוכן כל היום לשבת על הספה שלו ולא לזוז), ממש לפני שאובחן נסענו איתו כל המשפחה לשייט של סופ"ש לכבוד היום הולדת שלו כמעין סגירת מעגל בשבילו כי שירת בצי הבריטי בתור נער צעיר. היום הוא כבר לא זוכר את זה, אפילו שאז הוא עוד תיפקד פחות או יותר. אני חושבת שהקטע הכי קשה זה שהוא יושב איתנו בשיחות שבת שואל משהו עונים לו ואחרי 2 דקות שואל אותו דבר שוב,או שטוען שלא אכל כלום כל היום והוא רק סיים לאכול צהריים. הוא כועס על סבתא שלי שמשאירה אותו בבית עם העוזרת שקיבל מביטוח לאומי וזה הורס אותה אפילו שגם היא יודעת שאחרי כמה דקות הוא שכח שהוא כעס. הוא נהפך למאוד מגונן עליה יותר מבעבר... האם משהו פה נתקל באותו מצב שבו החולה לא מוכן להישאר לבד(כלומר בלי סבתא שלי,העוזרת זה לבד מבחינתו) ?
 

אירילה

New member
מוכר מאוד ,אצלינו גם חמי החולה

במחלה תלותי מאוד בחמותי ,אינו מוכן להישאר לבד וכועס כאשר משאירים אותו בבית. הזכרון פגוע בטווח הארוך והקצר כאחד ,גם חמי שואל את אותן השאלות כל כמה דקות. זו המחלה לצערי הרב.
 

פנטזי1

New member
מוכר גם מוכר

גם אצלנו המצב דומה ,אבי לא זוכר כלום אחרי דקה,הוא גם לא רוצה להשאר לבד הוא גם טוען שהוא לא גר בבית "הזה"ומנסה להזכר בבית"ההוא".הוא שואל המון פעמים אותה השאלה כאילו זו הפעם הראשונה.והוא עוד כועס שלא אומרים לו שום דבר.כל כך עצוב לראות איך האור הולך וכבה.
 

מרינקה1

New member
התמודדות

אמא שלי חולה, זה מאד עצוב ונורא קשה להתמודדות. קשה מאד לדעת מה חושב החולה כי זה בדיוק חלק מהמחלה.
 
למעלה