שלום לחברי הפורום

[la18]

שלום לחברי הפורום

אמא שלי אובחנה בפברואר השנה עם ציון מיני-מנטל 23, ולאחרונה התחילה לקבל אקסלון פעמיים ביום. ניסיתי לשכנע אותה לעבור לבית אבות (אמרתי לה שמדובר בדיור מוגן...) ובהתחלה היה נראה שזה יצליח. חיפשתי את המקום המתאים (בעזרת עצה של אחת מחברות הפורום), הייתי איתה שם יום שלם, השקעתי אנרגיה ורצון טוב, ולמרות שהסכימה להגיע לשבוע ניסיון, התחרטה ברגע האחרון, וסרבה בכל תוקף. הסיבה הרשמית לכל הצעד הזה לא היתה המחלה (שהיא איננה מודעת אליה כמובן) אלא העובדה שבעלי ואני מתכוונים לעבור דירה, ואנו רוצים שתהיה לידינו, ולא תישאר לבד במקום מגוריה הנוכחי. כל זה לא עזר... היא גם לא מוכנה לקבל לבית מטפלת, מה גם שאין למעשה חדר שינה נוסף עבור מטפלת כזאת. בינתיים, צמצמתי למינימום את הצורך שלה "להתמודד" עם העולם: כל החשבונות, הסידורים, הפניות לרשויות וכדומה עוברים דרכי ישירות, ולמעשה אני "מנהלת" לה את החיים. אני שותפה לחשבון הבנק שלה, ומגבילה עד למינימום את היכולת למשוך כספים. השאלה שלי היא מה עושים עכשיו? אני בת יחידה ונשואה שנה בלבד, והמצב של אמא מעיק עלי ועל הזוגיות שלנו. אין לנו מושג מה עוד אפשר לעשות. אנשי מקצוע אמרו לי שאין שום ברירה, וצריך לחכות שהיא תהיה במצב מספיק קשה, כדי שלא תוכל להתנגד לעבור למוסד מתאים. ומה בינתיים? הרי זה ממש בלתי אפשרי לחיות ככה. גם אם אהיה אפוטרופסית, לא אוכל להוציא אותה מהבית בכוח וכנגד רצונה. יש למישהו רעיון?

 

[yudika]

כשתהיי אפוטרופוס כן תוכלי להכניס אותה לבית

אבות נגד רצונה. הבעיה תשאר המצפון שלך אלא אם תהיי בטוחה שאת עושה את הדבר הכי טוב למענה ולמענכם.. גם אני בת יחידה ולמרות שהורי חיים "רק" בצד השני של היער העניין מכרסם בחיי, תופס נפח על חשבון עבודתי בעלי ובני. אצלנו זה כבר 3 שנים והאלצהיימר נעצר כאילו אפשר יהיה להמשיך כך עוד הרבה שנים.. לי אין ברירה היום מכל מני סיבות. לדעתי הכי טוב יהיה גם לך להכניס אותה לבית אבות בהקדם. היא תסתגל או שבל המחלה במילא לא תבין מה לא בסדר ותשמח לביקוריך או שלא תכיר גם אותך... מצד שני תדעי שהיא במקום מוגן ותוכלי לנהל את חייך כרצונך פחות או יותר...

 

[la18]

תודה

תודה על התשובה שלך. אני חושבת שרק ילדים יחידים יכולים להבין את המקום שאנו עומדות נמצאות בו. האחריות וקבלת ההחלטות היא בסופו של דבר רק שלנו, וזה לא קל. בינתיים התייעצתי עם עו"ד והחלטתי להתחיל בתהליך של קבלת אפוטרופסות על הגוף. הקושי הוא לשכנע את אמא ללכת לרופא, כדי לקבל חוות דעת עדכנית עבור הבקשה לאפוטרופסות. בינתיים היא מתנגדת, למרות שלא אמרתי לה שזאת נוירולוגית אלא הצגתי אותה כ"מומחה לזיכרון". אני מקוה שאצליח לעשות את המניפולציה הדרושה, כדי להגיע איתה לרופא. השאלה שלי היא: נגיד שיש לי כבר אפוטרופסות, ויש לי את הסמכות המשפטית להכניס אותה לבית אבות. איך אני עושה את זה בפועל? אומרת לה "הולכים לטיול"? הרי היא תבין שזה לא בדיוק כך. היא ללא ספק תצעק/ תבכה/ תהיה תוקפנית, כך שאני לא יודעת איך לעשות את זה. וברור שאני חייבת להעביר אותה למוסד מתאים לפי שבעלי ואני עוברים דירה. והאמת, זה נכון לעשות את זה, גם אם לא היינו עוברים... יש עצה?

 

[ronnyw]

שלום לך

לא עניתי לך עד כה, רציתי שמישהו אחר יתן את התשובה (שאכן קיבלת), כי נדמה לי שאני מתחילה להצטייר בפורום כחסרת לב... אני ממליצה לא אחת להכניס את החולה למוסד, כי אני חושבת שאסור להרוס משפחות ולפגוע בילדים בשם "כיבוד ההורים". מה גם שאינני חושבת שהכנסה למוסד משמעותה אי-כיבוד. יותר מזה - אני אימא לילדים בוגרים. הדבר החשוב לי ביותר (יותר מהורי, יותר ממני ומבעלי ) זה חייהם, רווחתם, אושרם. אני חייבת להם את זה הן מבחינה פילוסופית (הבאתי אותם לעולם מסיבותי האנוכיות) והן מבחינת האינסטינקט האימהי, והן מבחינת אהבתי אותם - מכל הסיבות שבעולם. אני חושבת שזה מובן לגמרי. אני, כאימם, וכבעלת הכרה, לא הייתי רוצה לגרום להם בבגרותם ובזקנתי, את מה שהוריך עושים לך, או מה שהורי כמעט עשו לי. אני חושבת שכל הורה הגיוני חושב כמוני. אני יודעת שהורי שלי, כל עוד היו במלוא חושיהם, אמרו זאת לא פעם ולא פעמיים, ואף חסכו תמיד כספים "כדי לא ליפול למעמסה על הילדים". אני ארצה (ואני אומרת את זה כבר היום לילדי) שכשאפול למעמסה - ימצאו לי סידור מוסדי מתאים. אני מקווה שעוד אצליח לטפל בזה בעצמי בבוא הזמן (אני מאמינה גדולה ב"דיור מוגן" בזמן הנכון. אבל זה לדיון אחר...). כלומר - ברצוני לאשש את מה שאמרו קודמי, שסידור מוסדי הוא הרבה פעמים הפתרון הנכון והטוב, ובמידה מסוימת זו היתכוונות לרצון ההורים האמיתיים שלנו (הורי האמיתיים הם אלה שהיו לי עד לפני 8 שנים. היום זה אנשים אחרים באותו גוף). זה מבחינת ה"מה". מבחינת ה"איך" - אני מציעה לך לפעול לפי עצת הצוות במוסד שעליו תחליטו. כמעט כל חוסה חדש שיש להם עובר את אותה טלטלת הסתגלות. הם בעלי ניסיון יותר מכולנו, וכיוון שהם גם בעלי העניין - נראה לי שדעתם תהיה נכונה ודומיננטית. מעבר לזה אני יכולה לתת לך טיפים ו"בלופים" שונים שעלו בפורום בעבר: האם מושפעת ממישהו (רב, רופא בחלוק לבן, איזה בן משפחה דומיננטי וכו...) אם כן - בקשי ממנו שיעזור. נסי לבלף אותה שזה זמני, שאת חייבת לשפץ קצת את הבית שלה. יש דרך לשכנעה באמצעות כסף? ששאם תלך למוסד, ביטוח לאומי ישלם יותר או משהו דומה. אפשר לנסות את האמת - ענין הקרבה הגאוגרפית. אם כל הבלופים לא עוזרים - תני לצוות להחליט איך הכי טוב לאכוף עליה. כואב נורא, אבח הכרחי.

 

[la18]

שימוש ב"בלופים" או בכוח?

אני לגמרי שלמה עם ההחלטה להכניס את אמא למוסד מתאים. אני משוכנעת שבהתחשב בנסיבות זה הפתרון הכי טוב עבורה, וגם עבורי. חבל שהיא לא הסכימה לעבור לאותו מקום שעליו סיפרתי, כיוון שאז היתה "זוכה" להיות כמה חודשים (או אולי יותר) באגף העצמאים לפני שהיתה מועברת לאגף התשושים. אבל כנראה שאי-אפשר לשלוט על הכל. אני ממתינה לכך שמצבה ידרדר עוד קצת (כמה שזה נשמע מוזר) כדי שאוכל להפעיל עליה את אותם "בלופים" שאת מציעה. עם זאת, הטיעון של קרבה גיאוגרפית לא עושה עליה רושם, כפי שסיפרתי. אני חוששת שהמחלה משבשת לה את ההגיון הכי פשוט, ולאחרונה וגם את הרגש. ונגיד שכבר המצאתי סיבה לנסוע לאותו מקום, איך אשכנע אותה להישאר? כל טיעון והסבר (שיפוץ, כסף, וכדומה) פשוט לא יעבוד. אין עם מי לדבר. ואני שואלת: נניח שאין דרך להביא אותה לאותו מקום, האם ניתן להכריח אותה באופן פיזי? האם אותם מקומות יכולים לשלוח אליה צוות שיביא אותה בכוח? אני מקווה שזה לא יגיע לכך, אבל אני צריכה להיות מוכנה לאפשרות.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gif18 אומר לך מה עשיתי

כשהכנסתי את הדוד של אישי לבית אבות ,אני הייתי האפוטרופסית שלו על הגוף. ראשית היה לי מזל שהוא היה עיוור אבל ידע מה הולך סביבו. הוא היה מאושפז בבית חולים, אמרתי לו אנחנו היום יוצאים מבית חולים והולכים לבית אבות רק להמשך טיפול ואחר כך נחזור הביתה . וכך עבר היום הראשון ובאתי יום יום לבקר אותו,(הוא היה ערירי)עם אחותו הקשישה גם היא ערירית ואני גם מטפלת בה היום. יש ימים והוא היה חוזר על הבקשה קחי אותי הביתה ואז אני עונה לו כשתהיה בריא אני מבטיחה לקחת אותך וכל יום הייתי באה ומאכילה אותו צהריים נותנת לו במבה או עוגיה מהבית או תפוח. הייתי מוציאה אותו עם עגלת נכים למרפסת של בית האבות . אני חושבת שאת יכולה להגיד לאמא שהיא תלך להבראה ואחר כך תחזור הביתה והזמן יעשה את שלו אבל תבואי לבקר בהתחלה יום יום שלא תרגיש שזרקת אותה.בשורות טובות

 

[la18]

הבראה?

ה"בלוף" של הבראה הוא מעולה, אם היא היתה בבית חולים או אחרי תאונה או מחלה. פיסית, היא לגמרי בריאה. יש לה יותר מרץ ממני, זאת גם הבעיה ואחת הסיבות שלא הסכימה לעבור לבית אבות. את מבינה את הבעיה שלי?

 

[פנטזי1]

לפי דעתי ומנסיוני אימך נמצאת עדין במצב שהיא

מבינה מה קורה,המינימנטל 23 מראה שמצבה עדין לא חמור כלכך,כשאני הכנסתי את אבי המינימנטל היה בסביבות 15 אולי קצת פחות והוא לא הבין לאן לקחנו אותו(,תקראי למטה בדף את הסיפור שלי איך הכנסתי אותו למוסד)אולי את באמת לחוצה בגלל המעבר שלך לדירה אחרת אבל אולי זה באמת קצת מוקדם בשביל אימך? אצלינו עשינו הכל בשלבים ,בהתחלה מטפל ל3 שעות ביום מביטוח לאומי ,כשהמצב החמיר שלחנו אותו למרכז יום עד שעה 14 כל יום כולל הסעות ו2 ארוחות ורק שראינו שאי אפשר יותר העברנו אותו למוסד,גם אז יש תקופת הסתגלות אבל אפשר יותר בקלות להחליט עבורם מה לעשות,כבר אין התנגדות לכל דבר.

 

[פנטזי1]

דבר נוסף שעולה בדעתי

אולי תבקשי מהרופא שלה שיגיד לה שהיא צריכה להכנס לבדיקות לכמה ימים,לאיזון תרופתי ,תביאי אותה לשם ,הצוות בדרך כלל יודע איך לקבל חולה כזה ,כמובן שצריך לבחור מקום שיש בו מחלקה לתשושי נפש, סגורה שהצוות רגיש ויודע לטפל בחולים כאלה,ולא בבית אבות רגיל שהיא תוכל לברוח.

 

[la18]

רעיון יצירתי

זה באמת רעיון יצירתי. אני אזכור אותו לעתיד. יכול להיות שבינתיים היא יכולה להמשיך לגור לבד. אני לא יודעת. בכל מקרה, צריך להיות מוכנים לבאות, ולכן אני מתחילה תהליך של אפוטרופסות על הגוף. אני לא חייבת להפעיל אותה מייד, אלא לשמור אותה אצלי למקרה הצורך. לפי הסבר שקיבלתי מעו"ד, כאשר יש אפוטרופסות על הגוף, אפשר להעביר אדם למוסד גם נגד רצונו. אני מניחה שכאשר המצב יהיה מספיק חמור, יהיה יותר קל להכניס אותה למוסד, כיוון שממילא לא תבחין לגמרי בהבדל. תודה לכולם על הרעיונות והעצות.

 

[la18]

רעיון יצירתי

זה באמת רעיון יצירתי. אני אזכור אותו לעתיד. יכול להיות שבינתיים היא יכולה להמשיך לגור לבד. אני לא יודעת. בכל מקרה, צריך להיות מוכנים לבאות, ולכן אני מתחילה תהליך של אפוטרופסות על הגוף. אני לא חייבת להפעיל אותה מייד, אלא לשמור אותה אצלי למקרה הצורך. לפי הסבר שקיבלתי מעו"ד, כאשר יש אפוטרופסות על הגוף, אפשר להעביר אדם למוסד גם נגד רצונו. אני מניחה שכאשר המצב יהיה מספיק חמור, יהיה יותר קל להכניס אותה למוסד, כיוון שממילא לא תבחין לגמרי בהבדל. תודה לכולם על הרעיונות והעצות.

 

[המימונים]

../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif עדיין קשה לי לקרוא את זה...

איך אני אכניס את אבא שלי למוסד ? הוא יהיה כזה חסר אונים... אוף.. אני לא יכולה לקרוא את זה ... אני יודעת שזה יהיה בלתי נמנע אבל עדיין קשה לי עם זה.

 

[פנטזי1]

אני מאוד מבינה אותך עברתי את התהליך הזה

לפני 11 חודש, היה לי מאוד קשה אבל היום אני רואה שעשינו את הצעד הנכון בזמן הנכון. לכן אני תמיד אומרת שהכי חשוב לקבל את ההחלטה במצב שאין לחץ,לפני שקורה משהו שאין לנו ברירה,להתחיל לבקר במוסדות שונים לראות מה הכי מתאים לכם, לעשות את כל ההכנות הנפשיות בעיקר ואז כשיגיע היום יהיה יותר קל.

 

[ronnyw]

קטונתי...

לא יודעת.... קיים אישפוז בכוח למקרים קשים (פסיכיאטרים) אבל זה לא המקרה... לא נותר לי אלא לחזור ולהמליץ לך על התייעצות עם צוותים במוסדות כאלה, שיודעים - מן הסתם - מנסיונם. אולי עובדת סוציאלית במדור זקנה בעיריה או משהו כזה... פשוט מישהו שחי את התחום.

 

[פנטזי1]

אשפוז בכוח לא נועד למקרים כאלה

וגם אפוטרופסות על הגוף לא נועדה לשם כך,אלא למצבים שבהם חייבים לתת טיפול רפואי והחולה לא יכול להחליט ולחתום בעצמו.

 

[la18]

אפוטרופסות על הגוף

לפי הסבר שקיבלתי מעו"ד, אפוטרופסות על הגוף מאפשרת להכניס את החסוי למוסד גם נגד רצונו. בכל מקרה, אני מניחה שכאשר יהיה צורך בכך, היא ממילא לא תהיה במצב, שבו תוכל להתנגד.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifהבראה, 18 עד דלא ידע

כל פעם תגידי לה עוד מעט את יוצאת עוד מעט אני אקח אותך הביתה.אני כולי תקווה שתצליחי, לא יזיק שתפני לריבונו של עולם ותגידי לו אבא שבשמים עזור לי עם מצוות כיבוד הורים עשה שהנשמה הזאת תשמע בקולי , עשה מה שטוב לי.למען שלום הבית שלי ולמען שלא אחטא בכיבוד הורים יהי רצון אמן.בהצלחה ובשורות טובות