שלום לך
שמי רונית, אני נשוחאה ואם ל-3 ילדים מקסימים. הבכור בן 16, והתאומים בני 10 (בן ובת). אז ככה, בתחילת אוגוסט הקררוב, הבחור עוזב לאנגליה לבד. מתוקף היותו כדורגלן, שנקנה ע"י קבוצת נוער של מועדון כדורגל ידוע. בעלי ואני, אומנם קשה לנו, אבל גאים בו ושמחים בשימחתו. לעומת זאת, התאומים (במיוחד הבן יש לומר) לוקחים את הנושא הרבה יותר קשה. רק היום זימנו אותנו לשיחה בבית הספר, מסתבר שהקטן לקח חלק במריבה אלימה עם עוד תלמיד. אני יוצאת מנקודת הנחה, כי הסיבה לכך היא עזיבת אחיו, מכיוון שהוא כלל לא ילד אלים.הוא לא ממש מוכן לדבר על זה, ושותק כשאנחנו מעלים את הנושא. הקטנה, לעומתו, אינה אלימה אבל בוכה הרבה. רציתי שהבן הגדול ידבר איתם, אבל הוא בשלו, מעדיף להשקיע כל שניה ביום לאימונים. רציתי לשאול אותך, האם יש לך המלצות כיצד לסדר את המצב המסובך והלא רגיל הזה? תודה מראש
שמי רונית, אני נשוחאה ואם ל-3 ילדים מקסימים. הבכור בן 16, והתאומים בני 10 (בן ובת). אז ככה, בתחילת אוגוסט הקררוב, הבחור עוזב לאנגליה לבד. מתוקף היותו כדורגלן, שנקנה ע"י קבוצת נוער של מועדון כדורגל ידוע. בעלי ואני, אומנם קשה לנו, אבל גאים בו ושמחים בשימחתו. לעומת זאת, התאומים (במיוחד הבן יש לומר) לוקחים את הנושא הרבה יותר קשה. רק היום זימנו אותנו לשיחה בבית הספר, מסתבר שהקטן לקח חלק במריבה אלימה עם עוד תלמיד. אני יוצאת מנקודת הנחה, כי הסיבה לכך היא עזיבת אחיו, מכיוון שהוא כלל לא ילד אלים.הוא לא ממש מוכן לדבר על זה, ושותק כשאנחנו מעלים את הנושא. הקטנה, לעומתו, אינה אלימה אבל בוכה הרבה. רציתי שהבן הגדול ידבר איתם, אבל הוא בשלו, מעדיף להשקיע כל שניה ביום לאימונים. רציתי לשאול אותך, האם יש לך המלצות כיצד לסדר את המצב המסובך והלא רגיל הזה? תודה מראש