שלום לכולכם

שלום לכולכם

בעבר הייתי כאן בפורום ואני חוזר אחרי פסק זמן.
שאלתי היא כאשר אני רואה את בני עושה משהו לא טוב מבחינה דתית, לדוגמה אוכל בלי ברכה, מסתובב בלי כיפה, וכדו' האם אני אמור לומר לו לברך\ללבוש כיפה, אחרי שהוא חי במגזר שמחייב זאת ואם הוא לא יעשה זאת הוא יהיה בסוף יוצא דופן בסביבה שלו, או שאין לי שום זכות לומר לו לעשות משהו שאני לא מאמין בזה.
אם הייתי יודע שבסוף הוא יהיה חילוני רגיל שחי לו את החיים שלו ניחא, אבל אם הוא יהיה בסוף רק אנוס שרק רוצה לעשות מה שבא לו ואינו יכול הוא רק יהיה אומלל, אולי שוה לחנך אותו ולהסביר לו את חשיבות הענין על אף שאיני מאמין בזה.
אשמח לקבל את עצתכם.
 
אתה חושב

שחרדי רגיל מאושר מאנוס? אני מעדיפה שהילדים שלי יהיו חרדים לייט, ויוכלו לבחור איך לחיות. רוב מוחלט של החרדים הרגילים שאני מכירה, לא מכירים מהי יכולת הבחירה
 

israel243

New member
צודקת במאה אחוז

כל מילה פנינה אני מרגיש הרבה יותר מאושר בחיים מאז שניהייתי אנוס והפסקתי להאמין בכל הבולשיט שמכרו לנו!!!!
לדעתי עדיף שהילדים שלי יהיו אנוסים כמוני היום ולא כמו שחייתי עד לפני שנתיים!!
אבל אני לא יתערב להם כמו שאני לא רוצה שיערבו לי ואני ייתן להם לגדול ולחיות כפי ראות עינהם!!!
 
לא יודעת בן כמה הילד

אבל בגדול - לילדים קשה מאד עם פער גדול בין החינוך בבית לחינוך בבית הספר ומה שמצופה ממנו מהסביבה בה הוא חי. איכשהו, תצטרך לתת לו כלים להתאזן בין כל אלה. אבל נראה לי שלך עצמך אין את הכלים וחבל.
&nbsp
אם הוא בוגר - אתה יכול לשבת ולדבר אתו כשהמסר העיקרי הוא שלעולם תקבל אותו כפי שהוא לא משנה לאן הוא יילך! השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא האם זה נכון?
&nbsp
אם הוא קטן, ממש קטן, המשך בהצגה, אין לך הרבה ברירה...
 
אני לא חושבת שזה נחשב להצגה

אם אתה שולח אותו לשם כניראה אתה מאמין ששם כרגע זה המקום הכי טוב בשבילו .ולא משנה מאיזה סיבות כחלק מזה שיהיה לו טוב הוא צריך גם לברך ואתה כאבא שרק רוצה שיהיה לו טוב צריך לעמוד על כך .
וסתם ככה אני אוהבת את הקטע של הברכה לפני האוכל ...כאילו אוכל זה לא משהו טבעי אלא משהו שצריך להגיד תודה שיש לנו אותו
 
למעלה