שלום לכולכם

[RomiVais]

שלום לכולכם

קראתי כמה מההודעות שלכם ולמען האמת אני קצת חוששת מהניתוח שצפוי לי בעוד שבוע וחצי. עד כמה זה באמת תהליך כואב, קשה ולא נעים? התוצאות באמת שוות את הכל? תודה מראש, רומי

 

[עדי.פ]

שלום רומי

האמת היא ששלושת הימים הראשונים די כואבים (לוקחים אופטלגין נוזלי וזה די עוזר) מהיום הרביעי עד השביעי הכאבים פוחתים ואצלי ביום העשירי הניתוח היה זכרון רחוק.

 

[שירז29]

היי רומי...........שיהיה בהצלחה....

שלום לך. תראי,הימים הראשונים לא נעימים,אך בבית החולים נותנים לך מירשם ביום שאת משתחררת,מירשם לאופטלגין נוזלי,שאותו את לוקחת 3 פעמים ביום במשך 3 או 4 ימים,וזה המון עוזר להפחתת הכאבים. ואחרי 10 ימים,את תצטרכי לגשת לבית החולים,להורדת הסיכות, אז באמת תרגישי יותר טוב,אחרי שמורידים את התפרים,שהם הסיכות. ואז,בערך חודש,חודש וחצי,את צריכה להזהר ולא להרים דברים כבדים. ולשמור על עצמך,עד שתרגישי כבר לאט לאט,שאת מתחזקת,ומתרפאה. תשמעי,התוצאות על כל אדם,הם תוצאות אחרות. הכל תלוי באדם עצמו,כמו כל דיאטה,שאדם יכול להכשילה, כך האדם יכול להכשיל את הניתוח. הרי הטבעת באה,ככלי עזר לאכילה,אך כל הענין תלוי רק באדם, שמירה,התמדה,ללכת לפי הוראות הדיאטניקית מביאים להצלחה. תראי,מבחוץ הכל נראה מפחיד,אבל ברגע שאת תעברי את הניתוח, את תראי שהכל שונה,ונראה אחרת. אצל כל אדם,ישנה הסתגלות שונה,אבל את רוב התופעות רוב האנשים עוברים את אותו הדבר. בכל אופן,שיהיה לך בהצלחה בניתוח המון כוחות פיזים,ונפשיים. שלך.... שירז..........

 

[שלגיה**]

ואני חשבתי כבר ביום השלישי ללכת

לעבודה... אני לא אוהבת להשאר בבית ! מתחילה לפחד...אופטלגין...נוזלי? כאבים..

 

[עדי.פ]

אל תדאגי אשתי ילדה בקיסרי וזה יותר

כואב ביום השלישי קצת מזוכיסטי ללכת לעבודה עדיף ללכת אחרי שבוע

 

[רוייקו]

שלגיה, נו, ראית מה זה ? נותנים להם

ניתוחון לפרוסקופי, בלי פתיחת הבטן וקריעת ים סוף והם מתפנקים .. אופטלגין, משכך כאבים.... תגידו תודה כולכם שהכירורגיה התפתחה עד כה ומאפשרת לכם חבלה ניתוחית קטנה ביותר, ביחס למה שהיה מקובל 4-5 שנים אחורה... מפונקים

 

[מירי,]

אתה רואה שלא זה אני שמפונקת.. B-p

 

[שירז29]

אין שום קשר לפינוק..........אבל....

נכון אמרת,שהכירורגיה היום התפתחה,וזה לא מה שהיה לפני 5 שנים. אבל,אני חושבת שאחרי כל ניתוח,אפילו שהוא ניתוח קטן,בשיטת הפרוסקופיה, יש לכל אדם את הקושי שלו,ואת ההתרפאות שלו, כל אדם מתמודד אחרי הניתוח בדרך שלו עם עצמו. אין דבר כזה אחרי הניתוח הכל קל,יש את הקושי ההתחלתי, וכמובן אחרי שבוע ימים הכל נראה אחרת,ויותר קל בהרבה. האנשים שנמצאים פה,לפני הניתוח חוששים,מפחדים,וזה דבר טבעי לחלוטין, לשאול,להתייעץ,ולספר את כל אשר בליבם. ואנו פה צריכים להראות להם את כל הצדדים בענין, הצד הכואב,צד ההסתגלות,צד ההצלחה,והכי חשוב גם צד הכישלון. כמו שאומרים הכל בידי האדם,ההצלחה,והכישלון,של הניתוח עצמו. ושיהייה להם באמת בהצלחה לכולם... באהבה שירז................

 

[גלית1]

אוי, אתה לא יודע כמה אתה צודק

עברתי 3 פעמים לפרתומיה-פתיחת בטן ואפילו אופטלגין השתדלתי לא לקחת והייתי ילדה. מה שכן בניתוח הראשון קיבלתי מורפיום לכאבים (זה מה שהמרדים היה נותן לילדים) אבל בטיפות לוריד. ממש פינוק.....

 

[שירז29]

שלגיה****************.............

היי מתוקה. תשמעי,שאת תשתחררי אחרי הניתוח,בעזרת השם,הרופאים עצמם ירשמו לך, במכתב בשחרור,21 יום מנוחה. עם את עובדת בעבודה לא פיזית,מומלץ לחזור לעבוד אחרי 10 ימים, זאת אומרת אחרי הסרת הסיכות. ועם את עובדת בעבודה פיזית,אז מומלץ לחזור לעבוד אחרי 3 שבועות, או חודש ימים. תשמעי,אצל כל אדם ההתרפאות היא שונה,אחרי כל ניתוח יש את הקושי ההתחלתי,הכאבים בבטן באזור הניתוח,אך זה חולף אחרי כמה ימים. בקשר לאופטלגין הנוזלי,זה רק להרגעת הכאבים. אני אישית שתיתי את האופטלגין רק 3 ימים,והפסקתי. ההיתי חייבת לרשום לך מילים אלו,ומה שהכי חשוב. זה שיהייה לך בהצלחה בניתוח,מחזקת אותך מפה. באהבה שירז......

 

[רוייקו]

ביחס לניתוחים שהם נחלת העבר, לא כל

כך כואב וגם מתאוששים מהר מאוד, לרוב. ביום הראשון בהחלט כואב. הבטן נפוחה ויש לחץ וכאבים, אבל תוך יממה רוב הכאבים שוכחים... יהיה בסדר. תחשבי קדימה, אחרי הניתוח... יהיה בסדר היכן תנותחי ?

 

[RomiVais]

וולפסון

אני אנותח בוולפסון. אני יודעת שיהיה בסדר אבל למען האמת אחרי שאני קוראת הרבה מהדברים שכותבים כאן אני קצת חוששת. אומרים שיש הרבה סיבוכים לטווח הארוך ושאחרי כמה וכמה שנים מעלים הכל חזרה... בכל מקרה, תודה רבה, זה עוזר לדעת שיש עם מי לדבר!! רומי

 

[שירז29]

רומי יקרה.......

שלום לך מתוקה. תשמעי,נכון מה שאמרת,אחרי הניתוח,יכולים להיות סיבוכים, ויכולים לא להיות סיבוכים. אך פה הרוב,תלוי בך,ההסתגלות,השמירה,ההתמדה,יביאו לך את התוצאות. ברגע שהאדם שומר,ומתמיד,ושומר בכל הדיאטניקית במיוחד בחודשים הראשונים,אז הסיבוכים לא יהיו ולא יקרו. אך ברגע שהאדם,מזלזל,ומתחיל לאכול הכל,אז יהיו סיבוכים. פה אין משחק,פה הכל תלוי באדם עצמו. אך לפעמים,יש מצבים אצל כל אחד בצורה שונה כמובן. של ההסתגלות למצב עצמו,ההסתגלות למגבלה,ההסתגלות לחיות באורך חיים, שונה,וחדש,ממה שהתרגלת עד היום. ההיתי חייבת לרשום לך מילים אלו,על מנת להרגיע אותך,ולתת לך לראות את התמונה מכל הצדדים. בכל אופן,מאחלת לך מכל הלב,בהצלחה בניתוח. ומחזקת אותך מפה. באהבה שירז........

 

[RomiVais]

תודה שירז ודינגו

המילים שלכם מאוד עוזרות לי. אני מתכוונת לעשות בדיוק מה שיאמרו לי כך שאני מקוה שבאמת אין לי מה לדאוג והכל יהיה בסדר. העניין הוא שהייתי כל כך לחוצה לפני הייעוץ הראשוני בוולפסון שלא שמתי לב לשאול כמה שאלות או לבקש שירחיבו לי לגבי הניתוח עצמו והתיפקוד הפיזי שלי בימים הראשונים אחרי. אפשר ללכת חופשי? לטוס? לשבת? וכדומה... בכל מקרה - אני מאוד אופטימית וגם אם יהיה קצת קשה - אני בטוחה שיהיה שווה את המאמץ. שוב תודה לכם, מקרב לב, רומי

 

[דינגו**]

רומי-לגבי הטבעת והחיים איתה

הטבעת מסוג LAP BAND היא טבעת המותקנת בחלק העליון של הקיבה, הטבעת יוצרת כיס בנפח של כ- 30 סמק שהוא מין מקדים קיבה כזה שהצורה הכי נכונה לתאר אותו זה מן משפך שהחלק הצר שלו נוצר על ידי הטבעת בתחתיתו (רק אחר כך מגיעה הקיבה עצמה ואליה מגיע בסופו של דבר במזון), אבל! ה``משפך`` הזה משאיר את האוכל זמן רב יותר לפני שהוא יורד, מה שיוצר תחושת שובע מדומה, הרופא שלי קורא לזה שובע מכאני. עד שהכיס מתרוקן עוברות כ-20 דקות שאלה הדקות הקריטיות לגבי תחושת שובע אמיתי שבאה אחר כך. הימצאות הטבעת ויצירת הכיס הזה מודיע על שובע, לפני שאנחנו באמת שבעים ואם מזהים את הנקודה, אז מפסיקים לאכול וכמות המזון שהכנסנו קטנה בהרבה ממה שהיינו מכניסים ללא הטבעת, כשהקיבה היא בעצם גמישה, ואנחנו אלופים בלנצל את הגמישות הזו. הטבעת(מהסוג שאצלי היא 18 מ``מ קוטר והיא כמובן לא גמישה, כך שאם לא לועסים טוב, או אוכלים מאכלים אסורים, על כך אחר-כך, האוכל נתקע בפתח הצר של המשפך ויוצר בעיה (לי עוד לא נתקע אוכל אף פעם וזה אומר שאפשר גם בלי). החלק שמעל לטבעת הוא גמיש, כך שאם נלחמים איתו/איתה, הוא יתרחב בסוף ויווצר כיס גדול מדי, וזה סיבוך!!! לא רצוי.לכן גם אני וגם האחרים אומרים תמיד שצריך בכל זאת איזושהי משמעת ואסור, אסור להלחם בזה.זה הקטע הפסיכולוגי בכל העניין, להזהר, לדעת מה אסור ולזהות את תחושת המלאות המוקדמת. אותה טבעת מחוברת לדופן הבטן(בצד או באמצע), מתחת לקו התחתון של הצלעות, לפורט שמחובר אליה בצינורית, דרך הפורט העגול והשטוח ניתן להזריק מים אל הטבעת ועל ידי כך לנפח אותה ואז להצר את קוטרה וממילא, את קוטר יציאת המזון מהמשפך, זה לא אוטומטי אלא בהתאם לקצב הירידה במשקל.שניהם, הפורט והטבעת תפורם כך שאם הכל נורמאלי, הם לא זזים ממקומם.(נורמאלי=לא מקיאים, לא דוחסים). הצרות כאלה מאלצות משנה זהירות לגבי מה אוכלים. בכל מקרה לומדים קודם ללעוס ולכן מתחילים במזונות רכים ומרוסקים (אני אחרי חודש כבר אכלתי בשר). בכל מקרה יש להמנע מלחם טרי, פירות סיביים כמו מנגו, הדרים, אננס, אפרסמון וכדומה. צריך להזהר מדברים רכים שעוברים בקלות ומשמינים וזה שוקולד ודומהו וגלידה. כאן שוב, משמעת! חשוב גם לא לשתות מיד אחרי האוכל, כי אז המזון שבמשפך נשטף והתחושה נעלמת. ההתאוששות קצרה כמו שכבר אמרתי, וזה לא כואב ולא מציק אם עושים מה שממולץ. אני גם ממציץ לראות דיאטאנית פעם בחודש, זה משאיר אותך בקשר עם ההנחיות. אפשר לעשות הכל עם הטבעת(חוץ מהרמת משקולות, שהרופא שלי לא המליץ לי לעשות) אבל בהדרגה, חודש וחצי לא כדאי להתאמץ, כדאי להתחיל בהליכה(כבר אחרי שבועיים) ולהוסיף בהדרגה אימונים אחרים לבנית שריר, זה מאד חשוב כי הוא זה ששורף קלוריות. מקווה שזה עונה ומרגיע, בכל אופן, רוייקו פה בטח עוד יוסיף.

 

[RomiVais]

דינגו - מודה לך מאוד

ענית בהחלט על ספקות שהיו לי - ואכן הרגעת אותי קצת, למרות שהלחץ לפני הניתוח עדיין קיים. אני לא יודעת למה לא הסבירו לי את כל זה קודם - אולי בגלל שלא שאלתי ורק עכשיו יש לי הצתה מאוחרת מתי אתה עברת את הניתוח? אתה יורד במשקל בצורה מספקת? האם משאירים את הטבעת שם לנצח? או שאחרי זמן מה מורידים אותה? ידוע על נזקים לטווח הארוך שזה יכול לגרום? (הכוונה לדברים שקורים למרות שעושים בדיוק מה שאומרים לנו לעשות) יש מגבלות לגבי טיסות מייד אחרי הניתוח? שיהיה סוף שבוע נפלא, ותודה מקרב לב, רומי

 

[דינגו**]

הטבעת אמורה להשאר במקומה

לנצח, אל אם יש סיבוכים והם נדירים מאד, מאד. ישנם אנשים שמנותחים מעל גיל 60 בשל בעיות בריאות. אני נותחתי לפני 4 חודשים בבי``ח מאיר וירדתי 30 ק``ג, עוד 35 TO GO. מאושר!! H-) המלצה חמה!!!! תכיני רשימת שאלות כתובה ובואי איתה ליום הניתוח, הרופא ישמח לענות על כולן ואם יתווספו עוד שאלות אחרי הניתוח, לרשום הכל ולשאול, זו זכותך/חובתך. חשוב להעלות את השאלות על הכתב ולא לסמוך על הזכרון כי ברגע הנדרש, הוא בוגד בנו. בהצלחה!

 

[RomiVais]

תודה!

כן, צודק בקטע של הזיכרון... מרוב הלחץ אני בטח אשכח הכל אני כבר עושה רשימה... כל הכבוד על 30 הקילוגרמים שירדת, ההרגשה בטח נהדרת... המון המון הצלחה בהמשך הדרך ותודה מקרב לב על הכל, רומי

 

[דינגו*]

לגבי ההתאוששות ומה שאחרי

אני נותחתי לפרוסקופיה ותוך כדי ניתוח פתחו את הבטן בגלל בעיה מבנית של הקיבה שלי (צלב יפה ו-45 סיכות סך הכל) אחרי שבוע הוציאו את הסיכות וחזרתי לתפקוד כמעט מלא, לא אופטלגין נוזלי ולא שום דבר, אז היה קשה לי לצחוק, אז מה, אבל בהחלט היו סיבות לצחוק. זה ממש כלום ולחשוב שזה יגמר רק בלאפ, אז אין בעיה. לחשוב על הרווח שיש אחר כך, שווה הכל(ואני רק בהתחלה, 4 חודשים אחרי ו- 30 קג` פחות והכי חשוב, אדם חדש, עם אנרגיות ומרץ, ותחושה נהדרת. הניתוח הוא לא בראש את העבודה הזו צריך ללמוד, צריך לדעת לזהות סף-מלאות ולהפסיק לאכול(הכי טוב לקום מהשולחן או להרחיק את הצלחת שהיא תמיד קטנה יותר ממה שהיה מקובל עד כה) השובע מגיע תוך 20 דקות, ואם אוכלים קצת יותר מדי, השובע הופך למטרד אמיתי, את זה לומדים וצריך להקדיש לכך תשומת לב, זה כבר לא אכילה כי רוצים. האוכל לא נעלם ממרכז חיי גם עכשיו כי אני מחפש גיוונים במסגרת המותר, אבל לא יותר מזה. ומותר מגוון רחב מאד, זה שלא הצרו לי את הטבעת מגביל אותי פחות, אני חושב שלא נזקקתי להצרה ובכל זאת אני יורד משום שלמדתי להדליק את הנורה, שלא הייתה קיימת אצלי קודם בכלל, וזה העיקר. החתכים וכל העניין הפיזי הוא שולי, העניין הפסיכולוגי הוא החשוב, כדי להפעיל אותו, הניתוח הוא רק טריגר/פויינטר, צריך לדעת לזהות את השאר. בהצלחה! בכל מקרה, לומדים לחיות עם כל זה והכאב, פחות מכאב ראש רגיל (ואני נפתרתי מהרבה כאבי ראש אמיתיים שהיו לי לפני כן).

 

[רוית**]

היי רומי - מאחלת לך הצלחה

ואל פחד. מתוך הכרת עצמי ועוד עשרות מנותחים אני יכולה לומר שהניתוח הוא מאוד קל. בהנחנ שטת הולכת לעשות lap-bans. העיקר שתגיעי לניתוח רגועה ושלימה עם התהליך. ואח``כ - צאי לדרך חדשה תוך כדי הקפדה דקדקנית על ההוראות לתזונה הדרגתית שלאחר הניתוח. זיכרי רק פרט קטן, הניתוח לא יעשה עבורך את כל העבודה, הוא רק אמצעי לירידה במשקל, תידרשי גם להרבה תעצומות נפש וכוח רצון לא לאכול מיני מתוקים שעוברים יפה חלק ובקלות בקוטר הטבעת - ואלה מעכבים את הירידה במשקל. בהצלחה, ריקי.