שלום לכולכם!

[דרקונית מזל]

שלום לכולכם!

אני מבקרת פה לראשונה ומאוד מעניין לקרוא אתכם. אין לי ילדים עדיין וברור לי שאני רוצה להשתלב בעבודה במסגרות חינוך "אחרות"-אני גם בוגרת של בתי"ס כאלה . החינוך הביתי מקסים אבל מעורר אצלי הרבה שאלות-גם בתחום החברתי ובנושא ההפרדה בין עולם המשפחה לעולם שבחוץ-הפרדה שבחלקה נראית לי נחוצה לילדים ולמבוגרים. אבל השאלה שמטרידה אותי יותר היא שאלת הילדים שאין להם.יוצא לי להיחשף בעבודה ובמסגרות אחרות לילדים מקסימים וחכמים שנמצאים בבתי ספר מגעילים ובאים מבתים עם הורים בלי השכלה,כסף ומודעות.לילדים האלה לא מגיע חינוך קשוב ואוהב? אם האנשים שיש להם את ה"ניצוץ" לחינוך מהסוג שאני מאמינה בו יתנו מה שיש להם אך ורק לילדיהם הפרטיים איזה סיכוי יישאר לילדים שאין להם? אשמח לדעת מה דעותיכם בעניין. ואגב-בפורום ספרות לנוער וילדים כאן בתפוז כתבתי המלצה על ספר של קןרצ'אק שרלבנטי גם לכאן-לא יודעת איך לקשר הנה טכנית...

 

[עדו בן צבי1]

נתחיל מהסוף: הספר של קורצ'ק.

מה שם הספר של קורצ'ק? האם מדובר בספר 'איך לאהוב ילדים'? הרעיונות של קורצ'ק נותנים השראה לזרם החינוך הדמוקאטי. יש סיכוי טוב שהספר מתאים לכן. לגבי הדאגה שלך למי שישאר במערכת החינוך המנובנת במקרה שבעלי ה'ניצוץ' יעלמו ממנה, הדאגה מובנת. אני דואג לכל מי שנמצא שם. אני מאמין שבכולם יש 'ניצוץ' שיכול לכבות בגלל הזנחה של מערכת החינוך וההורים. חינוך ילדך בבית אינו אומר שכל תרומתך החינוכית ניתנת רק לילדך. הרבה מחנכים ביתיים כותבים ספרי הדרכה, בלוגים, הודעות בפורומים ומה לא. יש תאגידי חינוך ביתי וקבוצות תמיכה בהן אתה עוזר ונעזר באחרים. חינוך ביתי אינו נזירות של המחנך או של התלמיד. ילדי החינוך הביתי בונים קישרי משפחה חזקים ובריאים לצד קשרים חברתיים בריאים מחוץ למשפחה. בהרבה מקרים, בית הספר הממלכתי מקשה על יצירת קשרים חוץ משפחתיים בריאים. הוא מכריח ילדים להישאר שנים בחברה שמנדה אותם. הוא נותן דוגמא רעה ליחסי אנוש כאשר המורה לא מצליח לשלוט בכיתה בלי להעליב את התלמידים ועוד. לא אומר לך שחברתית בית הספר רע לכולם. אומר רק שהוא מלמד שחיה בשיטת 'קפוץ שחה או טבע'. חלק באמת שוחים וחלק טובעים ונשכחים. אשמח אם תוכלי לספר על המסגרות שבהן למדת!

 

[עדו בן צבי]

הקישור

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

היי דרקונית, ברוכה הבאה לפורום ../images/Emo140.gif

החינוך הביתי אינו מתאים לכל ההורים מסיבות שונות, ולכן רוב הילדים ממילא יילכו לביה"ס. חינוך קשוב ואוהב אינו קשור להשכלת ההורים או למצב כלכלי. הורה חסר השכלה עדיין יכול לאפשר לילדיו חשיפה לדברים שמעניינים אותם, וחשיפה לאנשים שיכולים ללמד אותם. הורה חסר השכלה עדיין יכול לנהוג בילדיו בשיוויון ובכבוד. לגבי הפרדה - ילדי החינוך הביתי חשופים כל הזמן לעולם שבחוץ. בין אם זה באמצעות ביקור בבתי החברים, אם זה באמצעות חוגים, תנועת נוער ופעילויות חוץ אחרות, ואם זה בעצם יציאתם מהבית והתחכחות בכל מי שאינו משפחה בחייהם. (כולל העובדים בסופר, בבנק, השוטר המקומי, הדוואר או אוסף הזבל)

 

[דרקונית מזל]

,תודה על קבלת הפנים והקישור

אני יודעת שהשכלה איננה ערובה לכלום וככל שאני משכילה יותר(לומדת עכשיו לתואר שני)כך חשיבותה פוחתת בעיניי,למרות שאני נהנית מאוד מהלימודים. לא כל-כך הבנתם את כוונתי-הורים שכותבים ספרים ,בלוגים,פורומים וכו' עדיין סגורים בעולם הצר של אנשים דומים להם מבחינת מודעות,רמה(גם כלכלית,בד'כ)וכו' ואני דואגת לגורלם של הילדים שבאים מבתים בהם להורים אין רצון/יכולת/מודעות להעשיר אותם.הילדים האלה נתקעים במערכת הגרועה ודאגתי נתןנה להם-בעיקר אם כל המורים עם "הניצוץ"יסתגרו בחינוך הביתי. אתן לכם דוגמא-יוצא לי להיות מטעם איזושהי מסגרת בבי'ס באזור שנחשב "נחשל".ביה"ס מחריד אותי בכל פעם מחדש והשבוע נתקלתי במצב בו ילד בן 7-שאחד מהוריו מאושפז והשני בקושי מתפקד-הילד נחשב בב"ס כמעט מנודה-תוית של ,מופרע"-לא מצפים ממנו לכלום ורוצים להפנותו לחינוך מיוחד. יצא לי להיות עם הילד בחדר בו היה מטול שקפים.מבחינת ביה"ס לחשוף ילד כזה לציוד יקר זו קטסטרופה כי ברור להם שמטרתו לשבור ולהרוס. למעשה,הילד התעקש להדליק את המכשיר כדי להבין איך הוא פועל... בבית לא מסוגלים לתת מענה לסקרנות שלו ואולי בכלל לא נותנים על זה את הדעת.הייתי מתוסכלת וחשבתי שאם היתה לי מסגרת חינוכית הייתי עושה פלאים עם הילד.יש אלפים כמוהו-ועליהם אני חושבת כשאני חוששת מההסתגרות של החינוך הביתי בתוך עצמו.אני יותר ברורה עכשיו?

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אני מאמינה שבטווח ארוך החינוך הביתי

ושלל בתי הספר החלופיים ישנו את המערכת לטובה. אנחנו עדים ומשתתפים למעשה במרד של ציבור ההורים במערכת החינוך. זה התחיל עם מעורבות הורים ועם העשרות בתוך בתי הספר, וזה ממשיך בתנועה הולכת וגוברת של הורים שמצביעים ברגליים. בתחילת שנות ה- 90, הועסקתי ע"י קו"ח כללית, כמעסה בדוכני קידום המכירות שלהם. שוב ושוב נאלצנו לומר למתפנקים ש "לא, אין כזה שירות בקופת חולים" שנתיים- שלוש אח"כ, החלו קופות החולים לפתוח "מרכזי כאב" ובהמשך "מרפאות לרפואה משלימה". הציבור נהר לרפואה המשלימה וקופות החולים מיהרו לנגוס נתח. זה יקרה גם במערכת החינוך. בתי ספר נפתחים כמו פטריות אחרי הגשם. יותר ויותר משפחות בוחרות בחינוך הביתי. יום אחד זה יהיה משמעותי מספיק כדי שמשרד החינוך ישתנה באמת. הילדים הללו שאת מדברת עליהם, זו בעיה בלי קשר לאנשי החינוך הביתי. יש למשרד החינוך אגף שמטרתו לתת להם מענה. יש מועדונית בית ספרית - שאוספת את הילדים מהמערכת, נותנת להם ארוחת צהרים חמה, עוזרים בשעורי בית, משחקים, יוצרים, ומשתתפים בחוגים עד השעה 16:00 בערך. ויש מועדוניות משפחתיות שמתחילות אותו הדבר אבל נמשכות עד 19:00 ונותנות גם ארוחת ערב. כשיש קיצוצים - הם הראשונים שמקצצים להם... אני מסכימה איתך... אבל לא חושבת שאנשי החינוך הביתי צריכים להיות מי שנותנים מענה נקודתי. כאמור, לאורך זמן, לדעתי נשפיע לטובה.

 

[עדו בן צבי1]

בבדאי שאני עוזר לילד הזה,

אני מאפשר למורים שלו לחנך ילד אחד פחות כשאני פוטר אותם מהבן שלי. אם נוצאי מהמערכת תלמידים שיש להם פתרון אחר, נאפשר לה להתרכז במי שאין לו פתרון אחר. בית הספר הוא מקום טוב יחסית למי שלמורים איכפת ממנו יותר מאשר להוריו.

 

[דרקונית מזל]

אתה נותן קרדיט מוגזם למרבית המורים

הקונבננציונאליים.כמובן שיש גם במערכת הרגילה מורים טובים ואנושיים אבל חלק גדול מהם(למשל מורתו של הילד עליו ספרתי)ממש לא יקדישו יותר לילדים הזקוקים לזה אם ילדך לא ילמד שם-זה זניח מבחינת מספרים ובכיתות כל-כך עמוסות אין לזה משמעות,ומה גם כשאני מניחה שבתיה"ס האזוריים אליהם אמורים היו להירשם רוב ילדיכם(אמורים עפ"י המערכת),הם לא בתיה,ס של האזורים החלשים ביותר.האמת היא שזה נראה לי תירוץ,ואני מדברת באופן עקרוני,לא על הילד שלך(עידו)שלפי מה שהבנתי יש לו צרכים מיוחדים ולא שגרתיים. לעומת זאת-על הנימוק של השפעה ארוכת טווח הדרגתית על המערכת אני מודה שלא חשבתי ואני בהחלט מקבלת אותו אבל כשאני רואה ילד/ה מסויימים שאין להם זמן לחכות לטווח הרחוק-הם ילדים עכשיו,כשאני חושבת עליהם נשבר לי הלב ואין לי פתרון אבל אני בטוחה שאסור לוותר עליהם-גם להם מגיע חינוך טוב,ואנחנו צריכים לצאת מהבועה האליטיסטית בהקשר הזה.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

הרבה יותר קשה לי שלא מרשיעים

גבר אונס בגלל שזה מילה שלו כנגד מילה של ילדה בת 7. הרבה יותר קשה לי כשלא מפטרים מורים בעייתיים בגלל שיש להם ועד חזק. יש הרבה מה לתקן בעולמנו לפני שלמישהו תהיה בעייה עם החינוך הביתי שלי

 

[עדו בן צבי1]

איך הבן שלי יכול לעזור לו מתוך

איך הבן שלי יכול לעזור לו מתוך המערכת (או הבן של נאוה או אלולי)?

 

[עדו בן צבי1]

אגב, למה את קוראת 'עילית'?

אני לא שייך לקבוצה הכמעט סגורה שממנה באים רוב הפקידים הבחירים. המצב הכלכלי שלי לא יותר טוב משל הורי אותו הילד והבחינה היחידה שאני עליון בה היא החינוך של בני. אם אני אזרוק אותו לבית ספר יהיו שני ילדים כמו ההוא שאת מכירה.

 

[דרקונית מזל]

לא הבנתם אותי בכלל

גם אני מזועזעת מהרבה תופעות איומות במדינה-אבל אין לזה שום קשר. הילדים שלכם לא יכולים לעזור לילד הזה בכלום ואין לי שום מטרה שילדיכם יכנסו למערכת הרגילה ויהיו אומללים בה.ממש ממש לא. אני כן חושבת שאתם-אנחנו-כמבוגרים שמאמינים שיש דרך חינוכית טובה יותר יכולים לפתוח עוד ועוד מסגרות שבהן יכולים ללמוד גם ילדים שבאים מבתים חלשים וגם הילדים שלכם. ברור שמחויבותו העליונה והחשובה ביותר של כל הורה היא לילדיו שלו ואין-ולא יהיה לי שום ויכוח עם זה.מצד שני,אני מאמינה באחריות חברתית ובמעורבות חברתית וחושבת שזה רלבנטי בעיקר בתחום כמו חינוך.אני לא חושבת שלילדיכם מגיע פחות-חס ושלום.אבל ההבדל היחיד בין הילד שכתבתי עליו לילד שלך-עידו,למשל,הוא שלילד שלך יש מי שיילחם בשבילו ויגן על זכויותיו-אם זה בתוך המערכת,מולה או במערכת חלופית. נדמה לי שלא השתמשתי במונח עלית אבל אנסה להסביר בכל זאת למה התכוונתי בדבריי-ההבדל הוא לא רק כלכלי,ןאני מכירה היטב את סוג האוכלוסיה שאני מניחה שכולכם נמנים עליה,מפני שאני באה ממשפחה כזאת ורוב חבריי באים ממשפחות כאלה-אני מדברת על אנשים שהם ממש לא מליונרים אבל גם לא רעבים ללחם.אנשים שיש להם השכלה או שבחרו במודע לא לעשות תואר כזה או אחר-לא אנלפביתים.אנשים שיודעים איך המערכת פועלת,יודעים לעמוד על זכויותיהם בפני החוק ואם צריך לעשות שמיניות באויר למען זכויותיהם וזכויות ילדיהם.אנשים שיודעים גם לומר לא למורה,מנהל,עובד סוציאלי וכו'.אנשים שבמודע שמים את החינוך בראש סדר העדיפויות המשפחתי שלהם,גם על חשבון דברים אחרים.אני טועה?אתם לא אנשים כאלה? ושוב-אני בעד זה,אני רואה את עצמי כאדם כזה,אני פשוט חושבת שלאנשים כאלה צריכה להיות אחריות גדולה יותר,גם כלפי ילדים שההורים שלהם אינם כאלה. אני לא מציבה את החינוך הביתי מול החינוך הממלכתי הרגיל אלא מול החינוך החלופי.למה לא להקים עוד מסגרות חלופיות,דמוקרטיות,פתוחות,אן כל מודל אחר של חינוך שאתם מאמינים בו-ושיכול לשרת את ילדיכם ביחד עם הילדים שאין מי שיילחם בשבילם? אני רוצה לחדד את הנקודה ולהרחיב את הדיון,שלצערי הופך קצת לויכוח-אתם מאמינים שחינוך בבית טוב יותר לילדיכם מחינוך חלופי במסגרת חינוכית אלטרנטיבית לפי טעמכם?למה? במה?

 

[עדו בן צבי1]

קיים מוסד כמו שאת מתארת.

זה המוסד החינוכי של ההתנחלות בית חג''י שילד חברון. כל משפחה מבית חג''י מגדלת בביתה ילד שנפלט ממערכת החינוך הממלכתית ומצרפת אותו לחינוך ילדיה שלה. הקריטריון לקבלה לשם הוא פשוט מאוד: מי שאין לו שום מקום אחר שמקבל אותו, מתקבל לבית חג''י. היו להם הצלחות גדולות עם ילדים שהצליחו להוציא בגרות, לשרת בצה''ל ולהתקבל לאוניברסיטה למרות שמשפחתם דחתה אותם או התנקלה להם ולמרות שהם לא הצליחו ללמוד בשום מקום. למה דווקא חינוך ביתי ולא חליפי? איש איש וטעמיו הוא. לבן של דיפלומט שנמצא כל שנה במדינה אחרת עם מערכת חינוך עם דרישות אחרות ושפה אחרת אין מפלט מנחינוך הביתי. מה אני מנסה לומר? שבחלק מהדוגמאות האילוץ ולא האידאולוגיה קובע. אישית אני לא נגד חינוך חלופי. הבן שלי מקבל קצת ביתי, קצת חלופי וממש ממש קצת ממלכתי. אני בעד אקלקטיות (אספנות). אני מאמין שהגיוון חשוב ללמידה. אני גם מאמין שחלק מהחינוך חייב להיות ביתי כדי שההורה יבין, יתנסה ויהיה מעודכן בחינוך בנו כך שיוכל לשפוט טוב יותר איזה חינוך מחוץ לבית מתאים לבנו.

 

[ענת בן צבי]

אני לפחות תמיד עסקתי בחינוך בצורות

שונות הרבה לפני שהיה לי הילד שלי: לימדתי שיעורים פרטים מגיל צעיר ועד היום אני זוכרת את התיסכול מתלמידים שביקשו רק לדעת איך עושים בשביל לענות על השאלות בבחינה ולא רוצים להבין למה עונים בדרך מסוימת (תוצרים מפוארים של מערכת החינוך). לימדתי בבית ספר יסודי - חוויה טראומטית שסימתי אחרי שנה. במסגרתה גליתי שילדה יכולה להגיע עד כיתה ו להתבקש לסכם על גדילה של נבטים והגיש סיכום על עם הנבתים! (עוד תוצרים מפוארים של מערכת החינוך). לימדתי באונברסיטה - עוד חוויה מרננת שלימדה אותי שתוצרי מערכת החינוך רוצים לדעת בדיוק מה שהם צרכים למבחן ומעונינים רק לעבור אותו ואין להם שמץ של התענינות מעבר למרות שזה הנושא בו הם בחרו להתמחות. ולעומת זאת לימדתי בתיכון למדעים ולאומנויות של העמותה במצוינות בחינוך - חוויה מדהימה שלמדה אותי שאפשר גם אפשר ללמוד אחרת אפילו במסגרת מוסד חינוכי. למדתי שתלמידים נהנים כשמאתגרים ושלמרות שאין להם מושג איך להביא רעיון מקורי חדש ולא לחזור על מה שלמדתי בכיתה הם יכולים ללמוד לחשוב. אז אני לפחות יוצאת החוצה. אני לומדת, אני מבינה ואני מקבלת חיזוק לידיעה שלי שלשם הילד שלי לא נכנס. אני מנסה תמיד להגדיל את מעגל ההשפעה אבל אני לפחות לא יכולה לעשות את זה מתוך המערכת. ענת