y a ® d e n
New member
שלום לכולכם.
דבר ראשון שאני רוצה להגיד זה- תודה. אני ב-16 באוגוסט יוצאת למסע לפולין. אני עוד זוכרת שהייתי קטנה תמיד ידעתי שאני אגדל אני 100% יוצאת. היה לי ברור תמיד. ככל שהזמן עובר אני קולטת כמה קצת זמן יש עד אז, וההתרגשות והציפייה כבר מתחילה. אז רציתי להגיד תודה, כי עברתי על הפורום כבר כמה זמן קראתי הרבה ממש שכתוב כאן, ויש מלא דברים שנורא עוזרים לי. אז תודה
דבר שני זה- אי הידיעה אי הידיעה מפחיד אותי. אני מפחדת שאני לא אוכל להתמודד עם כל שינויי המצב-רוח הפיתאומיים שיכולים להיות שם. הרי אי אפשר להתעלם מהמראות ומהסיפורים שנשמע שם, אבל מאידך אי אפשר להתעלם גם מעצם העובדה שאני נוסעת גם עם חלק מהחברים שלי, והרי אי אפשר להיות כל הזמן עצובים. אבל בכל זאת, זה נורא מפחיד אותי. אני מפחדת שאני לא אוכל להתחבר רגשית לדברים שנראה ונשמע שם בגלל שיש כל כך הרבה בלבול עצמי. אני מפחדת שאני לא אצליח להתחבר ושכולם מסביבי יבכו ורק אני אשב עם דמעות בגרון שלא יוצאות. אני יודעת שאין אפשרות לדעת מה יקרה, ואי אפשר להשתלט על רגשות כי הם יוצאים באיזהשהו שלב אולי אפילו הרבה זמן אחרי שנחזור, אבל אני מפחדת שזה יראה לי בהסתכלות אחורה כמסע מבוזבז שלא הצלחתי לנצל. אוף אני לא יודעת מה תוכלו להגיד על זה ולהגיב, סתם רציתי לשפוך.
דבר ראשון שאני רוצה להגיד זה- תודה. אני ב-16 באוגוסט יוצאת למסע לפולין. אני עוד זוכרת שהייתי קטנה תמיד ידעתי שאני אגדל אני 100% יוצאת. היה לי ברור תמיד. ככל שהזמן עובר אני קולטת כמה קצת זמן יש עד אז, וההתרגשות והציפייה כבר מתחילה. אז רציתי להגיד תודה, כי עברתי על הפורום כבר כמה זמן קראתי הרבה ממש שכתוב כאן, ויש מלא דברים שנורא עוזרים לי. אז תודה
