שלום לכולם, אחלה פורום
קוראים לי נעה אני בת 18 ואני לא יודעת מה לעשות. יש לי אבא עם אופי זוועתי הוא אדם עצבני וחם מזג כל פעם שמישהו במשפחה עושה משהו שלא מוצא חן בעיניו הוא צועק או מחליט שהוא לא מדבר איתנו ואחר כך מצפה שאנחנו נבקש סליחה. הוא כל הזמן מרגיש שהוא מרכז העלום וכולם צריכים לעשות הכל העיקר שהוא יהיה מרוצה. כל מה שהוא אי פעם רצה עבורי השגתי. בשלוש שנים אחרונות לפני כל מבחן ישבתי ולמדתי כמו שצריך הוצאתי ציונים מעולים ובקושי יצאתי לבלות (בזמן שאבא שלי בגילי בקושי למד ובילה המון) אם ממש הצלחתי במבחן אז הוא לא יגיד לי כל הכבוד אלא ישאל על המבחן הבא. אם הוא צריך עזרה עם משהו (כמו עם המחשב למשל) ישר נעשה לי רע, אם אני לא יבין מה הוא רוצה וישאל אותו שוב הוא יקרא לי אידיוטית ואם אני לא ישאל בגלל שאני מפחדת הוא יגיד לי שזה עניין מאוד חשוב ואם אני לא מבינה אני חייבת לשאול. הוא אף פעם לא מרוצה. כל החיים שלי אני עושה הכל כדי שהוא יהיה מרוצה (יופי שוב אני מתחילה לבכות)הוא לא יודע עד כמה יש לו מזל שאני הבת שלו. אם הוא לא מרגיש טוב הוא יוציא את זה על כולם ואמא שלי לעומת זאת פוחדת להוציא החוצה גדי שהוא לא יתרגז וזה עושה אותה חולה, לשמור הכל בפנים כל הזמן. חשבתי שאני פשוט לא יתייחס אליו אבל גם זה הרגיז אותו. פשוט רע לי כשהוא בבית תמיד יש מתח ואי אפשר לדעת אם הוא ישמח או יתחיל לצעוק על כולם בגלל שמשהו לא קרה כמו שהוא רצה. אני לא אוהבת לדבר איתו על סתם עניינים כי אם אני מדברת איתו במקום להגיד דברים טובים הוא מוצא משהו שלא מוצא חן בעיניו במשהו שאמרתי והוא שוב כועס (ועוד אח"כ הוא לא מבין למה אני ואח שלי לא אוהבים לדבר איתו) הדבר הכי נורא זה כשאומרים לי שאני כמוהו כי אני לא רוצה להיות כזאת, אני לא רוצה שאנשים ירגשיו מתוחים לידי, ולא ירצו לדבר איתי. אני אולי הולכת לעתודה ולא לצבא ככה שאני ישאר קרובה פיזית להורים שלי. איך אני אמורה להתנהג איתו, להתעלם ממנו ולהיות מרירה כלפיו לא עזר, להתעלות ולהשאר רגועה ונחמדה כלפיו מאוד מאוד קשה כי אני מרגישה שאני מעודדת את ההתייחסות הגועלית שלו כלפיי. ואל תגידו לי לדבר איתו כי הוא שוב יתפרץ בכעס ולא ידבר איתי שבוע אמא שלי לא תעזור כי אני חושבת שיותר משחשוב לה ממני ומאח שלי חשוב לה שהוא לא יתפרץ. אחרי שאני רושמת את כל זה אני עוד מרגישה אשמהה כי בזכותו יש לי מקום לחיות בו ומה לאכול. אוףףףף נמאס לי אני רוצה לגור לבד אבל אין לי את האמצעים בבקשה תעזרו לי אני כל הזמן בוכה בגללו ואני לא יודעת מה לעשות
קוראים לי נעה אני בת 18 ואני לא יודעת מה לעשות. יש לי אבא עם אופי זוועתי הוא אדם עצבני וחם מזג כל פעם שמישהו במשפחה עושה משהו שלא מוצא חן בעיניו הוא צועק או מחליט שהוא לא מדבר איתנו ואחר כך מצפה שאנחנו נבקש סליחה. הוא כל הזמן מרגיש שהוא מרכז העלום וכולם צריכים לעשות הכל העיקר שהוא יהיה מרוצה. כל מה שהוא אי פעם רצה עבורי השגתי. בשלוש שנים אחרונות לפני כל מבחן ישבתי ולמדתי כמו שצריך הוצאתי ציונים מעולים ובקושי יצאתי לבלות (בזמן שאבא שלי בגילי בקושי למד ובילה המון) אם ממש הצלחתי במבחן אז הוא לא יגיד לי כל הכבוד אלא ישאל על המבחן הבא. אם הוא צריך עזרה עם משהו (כמו עם המחשב למשל) ישר נעשה לי רע, אם אני לא יבין מה הוא רוצה וישאל אותו שוב הוא יקרא לי אידיוטית ואם אני לא ישאל בגלל שאני מפחדת הוא יגיד לי שזה עניין מאוד חשוב ואם אני לא מבינה אני חייבת לשאול. הוא אף פעם לא מרוצה. כל החיים שלי אני עושה הכל כדי שהוא יהיה מרוצה (יופי שוב אני מתחילה לבכות)הוא לא יודע עד כמה יש לו מזל שאני הבת שלו. אם הוא לא מרגיש טוב הוא יוציא את זה על כולם ואמא שלי לעומת זאת פוחדת להוציא החוצה גדי שהוא לא יתרגז וזה עושה אותה חולה, לשמור הכל בפנים כל הזמן. חשבתי שאני פשוט לא יתייחס אליו אבל גם זה הרגיז אותו. פשוט רע לי כשהוא בבית תמיד יש מתח ואי אפשר לדעת אם הוא ישמח או יתחיל לצעוק על כולם בגלל שמשהו לא קרה כמו שהוא רצה. אני לא אוהבת לדבר איתו על סתם עניינים כי אם אני מדברת איתו במקום להגיד דברים טובים הוא מוצא משהו שלא מוצא חן בעיניו במשהו שאמרתי והוא שוב כועס (ועוד אח"כ הוא לא מבין למה אני ואח שלי לא אוהבים לדבר איתו) הדבר הכי נורא זה כשאומרים לי שאני כמוהו כי אני לא רוצה להיות כזאת, אני לא רוצה שאנשים ירגשיו מתוחים לידי, ולא ירצו לדבר איתי. אני אולי הולכת לעתודה ולא לצבא ככה שאני ישאר קרובה פיזית להורים שלי. איך אני אמורה להתנהג איתו, להתעלם ממנו ולהיות מרירה כלפיו לא עזר, להתעלות ולהשאר רגועה ונחמדה כלפיו מאוד מאוד קשה כי אני מרגישה שאני מעודדת את ההתייחסות הגועלית שלו כלפיי. ואל תגידו לי לדבר איתו כי הוא שוב יתפרץ בכעס ולא ידבר איתי שבוע אמא שלי לא תעזור כי אני חושבת שיותר משחשוב לה ממני ומאח שלי חשוב לה שהוא לא יתפרץ. אחרי שאני רושמת את כל זה אני עוד מרגישה אשמהה כי בזכותו יש לי מקום לחיות בו ומה לאכול. אוףףףף נמאס לי אני רוצה לגור לבד אבל אין לי את האמצעים בבקשה תעזרו לי אני כל הזמן בוכה בגללו ואני לא יודעת מה לעשות
