פוקהונטס333
New member
שלום לכולם ! אני חדשה כאן ...../images/Emo4.gif
אני מקווה שאוכל למצוא דרך פילוסופית להסביר את המקום שאני נמצאת בו בחיי - ולמה זה קורה לי או יותר נכון למה אני לא מצליחה להשתלט על האוייב הכי גדול שלי כרגע - עצמי ?! אני בחורה בת 25 שכולם אוהבים - תמיד רוצים להתייעץ איתי - אני זו שנותנת עייצות לכולם -שמפגינה חוזק "יציבות" ויודעת על מה היא מדברת ואיך החיים עובדים ... מאוד קשה לי לכתוב את מה שאני כותבת עכשיו - אני פתאום מבינה לאחרונה שאני לא ממש מה שאני "מוכרת" לאנשים ...שאני בכלל לא חיה את החיים באושר כמו שאני רוצה ומייעצת לסובבים אותי ...אני טיפוס חייכן אבל מתחת לחיוך יש עצב וחוסר היכרות עצמית - מי אני בכלל? החיים שלי באמת יפים - אני עוסקת במה שאני אוהבת יש לי משפחה מדהימה וחברים מדהימים אני יפה ומיוחדת - אני לגמרי יודעת מה אני שווה - וזה אחרי עבודה קשה - אני מאוד סקרנית ורגישה מתעסקת בעיקר ולא בטפל מעריכה את החיים - אוהבת אותם - יצירתית - עם ידיים טובות אמיצה ולא פוחדת משינויים -עצמאית אני מרשה לעצמי לומר שאני באמת בחורה איכותית... אבל עם כל זאת אני כל כך חלשה במקום אחד : האוכל! אני חושבת שאצלי הבעייה היא קצת אחרת אבל הקווים הם דיי דומים ובטח מגיעים מאותו מקום - אני אוכלת בזמן האחרון ללא תקנה - אני לא מקיאה - רק פעם ב...כשיש לי אומץ - ואני לגמריי יודעת שזה לא בסדר וזה מבחינתי לחצות איזשהו קו אדום - היום קמתי בבוקר בהרגשה שהעור בגוף שלי כלכך מתוח -כי אכלתי בסופשבוע מכל הבא ליד ...והרבה ...מתוק מלוח שוב מתוק - חם קר - כל מה שמשמין ....ובכלל לא נהנתי מהאוכל - זה היה יותר בשביל "לבלוע ולעבור לדבר הבא" זה כאילו שממש חיכיתי לסיים את מה שיש לי בפה כדי שאוכל להכניס את הדבר הבא ולהכניס עוד ועוד ועוד עד שאני ממש מרגישה שאין יותר 0 מקום...ובזמן שאני שם במקום הנוראי הזה אני רואה את עצמי מהצד ויודעת שאני הולכת להצטער על זה אבל זה חזק ממני כאילו אני צריכה למלא שם איזשהוא חסר ורק האוכל ממלא את הפונקציה הזו -ואז באים כמה ימים של גיהנום אני שונאת את האוכל - לא יודעת ממה להתחיל - לא רוצה לשמוע על אוכל וצמה יום שלם - שונאת את עצמי שהבאתי את עצמי למצב הזה שוב - מאוכזבת - מרגישה חלשה - מרגישה שכל מה שאנשים נותנים לי להרגיש הוא לגמרי לא נכון - אני לא חזקה ומושלמת כמו שאני נראית או משדרת - הפסקתי לעשן ואני מאוד מודעת לתזונה בריאה - צמחונית - אוכלת מלא ירקות ולא מתעצלת לבשל ארוחה טובה - לא שותה קפה וגם בקושי אלכוהול -אבל בימים שאני בבולמוס אני אוכלת מכל הבא ליד ...ואז עוד פעם מתחיל המאבק - ואז אני שואלת את עצמי - "דיי לא נשארו לי כוחות - האם אני אצליח לרזות הפעם -מה יהיה שונה הפעם מהפעמים קודמות ? האם הפעם אני אצליח לשמור על זה לאורך זמן ? יש לציין שאני לא שמנה - קצת מלאה - שוקלת 58 ק"ג ורוצה להוריד איזה עשרייה... לפעמים אני אומרת הלוואי והייתי אנורקסית...אני לא באמת רוצה להיות - אבל אני כבר עייפה - ואני יודעת שזה תלוי בי ובכח רצון שלי אבל כאילו זה ממש גדול עליי...בימים שאני מצליחה לשמור על איזון עם האוכל אני פורחת - חייכנית - שופעת אנרגיה ובימים שאני מתרסקת אין לזה תקנה אני אפטית לעולם -לא רוצה לצאת מהבית-כועסת על עצמי עצובה - מרגישה לא נחשקת - זה גם חוסם אותי עם בנים למרות שאני מאוד מחוזרת ושופעת בטחון ...מבחוץ אבל מבפנים אני רקב ....אני כאילו יודעת מה אני צריכה לעשות כדי להיות מאושרת אבל כל פעם שאני על המסלול -אני שוב מתרסקת וזה מרחיק אותי מלהאמין שאיי פעם אני אהיה מרוצה מהמשקל שלי ויהיה עם מצב רוח וקלילות ...ופתיחות ... אני מרגישה מתה מבפנים - מה עושים ? למי אפשר לפנות ?
אני מקווה שאוכל למצוא דרך פילוסופית להסביר את המקום שאני נמצאת בו בחיי - ולמה זה קורה לי או יותר נכון למה אני לא מצליחה להשתלט על האוייב הכי גדול שלי כרגע - עצמי ?! אני בחורה בת 25 שכולם אוהבים - תמיד רוצים להתייעץ איתי - אני זו שנותנת עייצות לכולם -שמפגינה חוזק "יציבות" ויודעת על מה היא מדברת ואיך החיים עובדים ... מאוד קשה לי לכתוב את מה שאני כותבת עכשיו - אני פתאום מבינה לאחרונה שאני לא ממש מה שאני "מוכרת" לאנשים ...שאני בכלל לא חיה את החיים באושר כמו שאני רוצה ומייעצת לסובבים אותי ...אני טיפוס חייכן אבל מתחת לחיוך יש עצב וחוסר היכרות עצמית - מי אני בכלל? החיים שלי באמת יפים - אני עוסקת במה שאני אוהבת יש לי משפחה מדהימה וחברים מדהימים אני יפה ומיוחדת - אני לגמרי יודעת מה אני שווה - וזה אחרי עבודה קשה - אני מאוד סקרנית ורגישה מתעסקת בעיקר ולא בטפל מעריכה את החיים - אוהבת אותם - יצירתית - עם ידיים טובות אמיצה ולא פוחדת משינויים -עצמאית אני מרשה לעצמי לומר שאני באמת בחורה איכותית... אבל עם כל זאת אני כל כך חלשה במקום אחד : האוכל! אני חושבת שאצלי הבעייה היא קצת אחרת אבל הקווים הם דיי דומים ובטח מגיעים מאותו מקום - אני אוכלת בזמן האחרון ללא תקנה - אני לא מקיאה - רק פעם ב...כשיש לי אומץ - ואני לגמריי יודעת שזה לא בסדר וזה מבחינתי לחצות איזשהו קו אדום - היום קמתי בבוקר בהרגשה שהעור בגוף שלי כלכך מתוח -כי אכלתי בסופשבוע מכל הבא ליד ...והרבה ...מתוק מלוח שוב מתוק - חם קר - כל מה שמשמין ....ובכלל לא נהנתי מהאוכל - זה היה יותר בשביל "לבלוע ולעבור לדבר הבא" זה כאילו שממש חיכיתי לסיים את מה שיש לי בפה כדי שאוכל להכניס את הדבר הבא ולהכניס עוד ועוד ועוד עד שאני ממש מרגישה שאין יותר 0 מקום...ובזמן שאני שם במקום הנוראי הזה אני רואה את עצמי מהצד ויודעת שאני הולכת להצטער על זה אבל זה חזק ממני כאילו אני צריכה למלא שם איזשהוא חסר ורק האוכל ממלא את הפונקציה הזו -ואז באים כמה ימים של גיהנום אני שונאת את האוכל - לא יודעת ממה להתחיל - לא רוצה לשמוע על אוכל וצמה יום שלם - שונאת את עצמי שהבאתי את עצמי למצב הזה שוב - מאוכזבת - מרגישה חלשה - מרגישה שכל מה שאנשים נותנים לי להרגיש הוא לגמרי לא נכון - אני לא חזקה ומושלמת כמו שאני נראית או משדרת - הפסקתי לעשן ואני מאוד מודעת לתזונה בריאה - צמחונית - אוכלת מלא ירקות ולא מתעצלת לבשל ארוחה טובה - לא שותה קפה וגם בקושי אלכוהול -אבל בימים שאני בבולמוס אני אוכלת מכל הבא ליד ...ואז עוד פעם מתחיל המאבק - ואז אני שואלת את עצמי - "דיי לא נשארו לי כוחות - האם אני אצליח לרזות הפעם -מה יהיה שונה הפעם מהפעמים קודמות ? האם הפעם אני אצליח לשמור על זה לאורך זמן ? יש לציין שאני לא שמנה - קצת מלאה - שוקלת 58 ק"ג ורוצה להוריד איזה עשרייה... לפעמים אני אומרת הלוואי והייתי אנורקסית...אני לא באמת רוצה להיות - אבל אני כבר עייפה - ואני יודעת שזה תלוי בי ובכח רצון שלי אבל כאילו זה ממש גדול עליי...בימים שאני מצליחה לשמור על איזון עם האוכל אני פורחת - חייכנית - שופעת אנרגיה ובימים שאני מתרסקת אין לזה תקנה אני אפטית לעולם -לא רוצה לצאת מהבית-כועסת על עצמי עצובה - מרגישה לא נחשקת - זה גם חוסם אותי עם בנים למרות שאני מאוד מחוזרת ושופעת בטחון ...מבחוץ אבל מבפנים אני רקב ....אני כאילו יודעת מה אני צריכה לעשות כדי להיות מאושרת אבל כל פעם שאני על המסלול -אני שוב מתרסקת וזה מרחיק אותי מלהאמין שאיי פעם אני אהיה מרוצה מהמשקל שלי ויהיה עם מצב רוח וקלילות ...ופתיחות ... אני מרגישה מתה מבפנים - מה עושים ? למי אפשר לפנות ?
