שלום לכולם, אני חדשה כאן...

תמר ת ת

New member
שלום לכולם, אני חדשה כאן...

נעים מאוד. הופתעתי מאוד למצוא את הפורום הזה, פורום על מחלה שמעולם לא שמעתי אפילו על קיומה. מצאתי את זה תוך כדי חיפוש חומר על המחלה הזו. לפני שנתיים אמא שלי עברה התקף לב, אחרי זה צינתור. לאחר מכן, היא עברה ניתוח ניסיוני מאוד קשה וסבוך ברגל שהסתבך קצת והיא הייתה צריכה עוד "ניתוח השלמה" לו. חשבנו שבזה הסתיימו התלעות אבל טעינו. התגלה גוש שפיר בבטן, מה שגרר ניתוח שבעבורה היה כבר בסכנת חיים בגלל שהיא גם חולת סכרת ועוד כל מיני. עברנו גם את זה. ואז, במקום שהיא תתחיל להתאושש סוף סוף אחרי שנתיים מאוד מאוד קשות, המצב פתאום התדרדר. בסוף הרופאים הבינו שיש לה את המחלה הזאת - לופוס. אני מנסה להבין ולקרוא עוד ועוד חומר על הנושא, על ההשפעות האפשריות על חיי היום-יום... בהתחלה חזרתי לגור בבית על מנת לעזור, עכשיו אני אמורה שוב לעבור דירה אבל אני מפחדת עליה. מצד אחד, שתינו חושבות שראוי שאני אבנה את חיי, ודווקא היא זאת שלוחצת עלי לעזוב, אבל מצד שני...קורה שהיא מרגישה ממש לא טוב פתאום ואז אני לא אהיה כאן. הדבר הזה נפל עלינו פתאום משומקום ובכנות, אני, בתור הבת שלה, לא יודעת איך להתמודד עם המציאות הזאת. היא ממש חולה והיא תמיד הייתה רק בריאה וחזקה. עכשיו, הבנתי מהרופאים שאין פיתרון פשוט לעניין הזה. ואם זה יעבור, אז רק בעוד איזה עשר שנים ובנתיים אין מה לעשות אלא רק לקחת תרופות. בשבוע שעבר היא התמוטטה בבית והיו צריכים להזמין טיפול נמרץ כי התפתח גודש בריאות. אז מה באמת ההשפעות היומיומיות ? מישהו מכיר תרופה שתחסל את זה בפחות מעשר שנים ? אני מתנצלת על אורך המכתב, פשוט שמחה למצוא עוד אנשים שמכירים את המחלה הזאת... שבוע טוב ושכולם יהיו רק בריאים, תמר.
 

ל3

New member
הי תמר- ברוכה הבאה

צר לי על אמא שלך ואת מגוללת פה סיפור מחלה לא פשוט אך חשוב שתביני שאין בזה מקל קסמים. אני לא יודעת מי אמר לך שהלופוס עובר תוך 10 שנים ,אבל לופוס זו מחלה כרונית שלא נעלמת אם כי בהחלט אפשר לחיות איתה מעולה וישנם תקופות רגיעה וסערה. לא כול כך הבנתי כיצד הגידול ושאר הניתוחים מתקשרים ללופוס? האם יש אבא בבית שיוכל לעזור לאמא? אני חושבת שהגעת למקום הנכון ופה תמיד תוכלי למצוא אנשים מקסימים שיעזרו בכל עת. החלמה מהירה לאמא שלך ואולי תשכנעי אותה להיכנס גם לפה
 
תודה

אני הבנתי שזו מחלה כרונית. אין אבא בבית, יש רק את אמא ואותי. כשאת אומרת שיש תקופות של רגיעה ויש תקופות של סערה - במה זה מתבטא ? זה בדיוק מה שאני שואלת...מהן ההשפעות היומיומיות >? לאמא שלי קשה ךהתרגל למחשב וללמוד איך להשתמש בו ואני מנסה ללמד אותה. אם היא תרצה, אז בוודאי שאני אכוון אותה לפורום הזה. תודה רבה רבה ויום טוב, תמר.
 
דרך אגב, ההודעה נכתבה בשם תמר

שהייתה לה בעיה במחשב ואני חברה שלה אז הקלדתי את מה שהיא ביקשה ממני. המחשב שלה יחזור בקרוב לתפקודו.
 

ל3

New member
הי תמר

תקופת רגיעה וסערה הם כשמם. אפשר לחיות שנים עם המחלה ללא כל היתפרצות או סימן ואפשר שיהיו תקופות פחות טובות. גם עם תקופות אלה ניתן להיתמודד היום. אני לא יכולה למנות לך כאן את המאפיינים של תקופת הסערה משום שאצל כל אחד זה מתבטא בצורה אחרת. בכללי מאוד זה כאבים במפרקים, חום, נשירת שיער, עייפות, נפיחות בפרקים וכו´.
 

gaia20

New member
הי תמר ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

התקופה שאימך עוברת היא אכן תקופה קשה. לא מספיק כל הבעיות גם נוסף הלופוס. אבל- אל תורידי עיניים, שירי ציינה דבר חשוב ונכון- אפשר לחיות עם זה. למעשה, אין הרבה ברירות וחייבים להיות חזקים. אני באמת לא יודעת מהיכן המידע שלופוס עובר תוך 10 שנים (אם כך עוד 3 שנים בשבילי וגמרנו
)אבל הדבר ממש לא כך. נפלת למציאות קצת קשה ועכשיו צריך לאסוף את הכוחות החבויים בך ולהתמודד בצורה הכי טובה. ההשפעות היומיומיות שונות מאדם לאדם, יש כאלה שכאבי פרקים הם ההפרעה המרכזית (כמו אצלי) יש כאלה שהעור שלהם נהיה סופר רגיש וזה מתבטא בפריחות על הגוף יש כאלה עם בעיות בכליות (טפו טפו טפו), ויש עוד... אבל הבנת את כוונתי. הטיפול המקובל הוא סטרואידים, אבל כמובן שרק רופא יקבע איזה תרופה וכמה. בכל מקרה, אף תרופה לא תעשה הוקוס פוקוס. לופוס הוא תמידי והכי חשוב זה איך מסתכלים עליו. אפשר להפוך אותו למרכז החיים, להתעסק כל הזמן רק בו או אפשר להתייחס אליו רק כחלק מגופה של אימך, חלק שאומנם לא עוזב אף לא לרגע, אבל רק חלק, הוא לא המרכז הוא יושב בצד והמטרה היא לשמור עליו כשהוא בצד ולא המרכז. אני אכן מסכימה שעליך לבנות לעצמך את חייך אבל אין זה אומר שאינך יכולה לעזור ולתמוך באימך, אפשר לעשות את שני הדברים ביחד זה שתגורי אצלה, אפילו לתקופה ולא לתמיד, לא אומר שאת לא חייה את החיים שלך זה רק אומר שאת רוצה לעזור ואת דואגת וזה לגיטימי מאוד והיה לי מוזר אם לא כך היה הדבר. תמר יקירתי, למדי את אימך כיצד להכנס לכאן, תראי לה שאנשים חיים עם זה, זה לא סוף העולם, רק צריך לדעת לקרוא את הגוף, להיות קשובים לו. נשמח לעמוד לרשותך בכל שאלה, בעיה, התלבטות וסתם רגעים שבא לך לשתף אותנו. שלך,
 

תמר ת ת

New member
חבר´ה, תודה רבה... ../images/Emo140.gif

עזרתם לי מאוד ועודדתם אותי קצת. אחרי הלבטות, החלטנו סופית במשותף, גם אמא שלי וגם אני, שאני אכן אעבור, אבל אהיה במרחק שיחת טלפון ושעה וחצי נסיעה. זה לא כזה נורא ואני תמיד יכולה לנסוע הביתה לעזור כשצריך. אני סיפרתי לה על הפורום ואני אנסה ללמד אותה להכנס לכאן ולשוחח איתכם. תאמינו לי שתרוויחו, היא אישה מקסימה וטובה. בכל אופן, תודה רבה לכולכם, באמת. תמר.
 
למעלה