היי גאיה, אני תמיד טוענת שהכל בראש
הראש בסדר הכל בסדר! בכל אופן לא הגבלתי את עצמי אף פעם, בחיים לא ראיתי את עצמי חולה, לא נתתי ש"ירחמו" עלי, שיחשבו שאני מסכנה או משהו כזה. לכן גם תמיד התנהגתי רגיל, יחד עם תרופות שאני לוקחת כבר איזה שמונה שנים אבל תמיד עודדתי את עצמי ואנשים בחיים לא האמינו ולא מאמינים שיש לי סיפור חיים שכזה גם שהייתי במצבי רוח ירודים, עייפות אף אחד לא ידע, חוץ ממשפחה וקרובים, אבל גם להם הראתי שהכל טוב והכל בסדר, וזה שאמרתי את זה לעצמי כל הזמן חיזק אותי להאמין בזה באמת- שהכל בסדר! במהלך הלופוס הייתי על כדורים בגלל כאבי פרקים מטורפים- אבל יצאתי לבלות המון!!! במהלך הדיאליזה שהייתי עושה 3 פעמים בשבוע 4 שעות כל פעם, הייתי חוזרת ממנה בשעה 23:00, הייתי מתקלחת ויוצאת שוב- לבלות! תמיד עם חברים מסביבי שחיזקו אותי המון. וגם אחרי ההשתלה, אני לא מוגבלת בכלום, לא אוכל ולא שתיה ולא שום דבר. (סליחה- חוץ מאשכוליות שאסור לאכול או לשתות בגלל שזה לא טוב עם אחת מהתרופות נגד דחיה) אבל חוץ מזה ההרגשה נהדרת והלופוס לא מורגש (ברוך השם) כבר כמה שנים בגלל שהתרופות נגד דחייה דומות לתרופות של הלופוס. בכל אופן הכל עניין של גישה ושל אופטימיות וכל מה שאתה חושב שאתה יכול לעשות- תעשה!!!