שלום לכולם אני חדש כאן
גילי כחמישים. חיי היו לא נעימים ומלווים בהשפלות שהחלו בילדותי - מחוסר כישורי חברה. בעשר השנים האחרונות אני סובל כאב כרוני נדיר שאינו ניתן להשתקה מוחלטת בתרופות. מקור הכאב בטעות רפואית שנעשתה במהלך טיפול קל. עצב נפגע ונותר כאב. עם השנים חתכו רופאים את העצב, אך הדבר רק החמיר את הכאב. האיזור הוא עתה חסר תחושה וכואב בו זמנית. ידוע לי מעיון בספרות כי מצב זה אינו הפיך. הכאב מציק לי במשך כל יום בכל שעות היום במשך 10 השנים שחלפו. כל יום פירושו מלחמה קשה וסבל ללא נשוא. קראתי חומר באתר של "סהר" והבנתי כי אפריורי התאבדות נשללת כבלתי רצויה. מטרת הארגון למנוע אותה בכל מחיר. אני רואה בזה גישה צרת אופק שאינה מוכנה להתייחס באופן רציונלי למקרים מיוחדים בהם המוות הוא לכאורה כן פתרון הולם. 10 שנות הכאב הפכו אותי לשבר כלי ואיני יודע אפילו רגע אחד של מנוחה. גם תחזית התפתחות המחלה אינה מורה על פתרון - כלומר עוד כמה עשרות שנים של גיהינום עלי אדמות. בעלי חיים פגועים מומתים המתת חסד ללא היסוס, ואילו דווקא בן אדם אשר האינטיליגנציה שלו מחמירה את מידת הסבל לה הוא נחשף - נאלץ לשהות בגיהינום קיומי במשך עשרות שנים. ייתכן כי התיזה העומדת מאחורי סוג הטיפול ב"סהר" מכוונת לחולי דיכאון. אך אין לבלבל ולטפל בשיטה זו בבני אדם כמותי הסובלים כאב גופני של ממש, וללא תקווה (והנושא נבדק). מנין לוקחת החברה את העוז לקנות בעלות על גופו וחייו של אדם המתייסר ייסורי שאול, בלא להניח לו למות בשלווה מחד, ובלא להציע לו פיתרון של שיכוך כאב מאידך (לא קיים, ובדיקה כזו כבר ערכתי אצל גדולי המומחים בעולם). דומני כי מחובת ארגון שכזה לספק במקרה כמו שלי אפשרות של המתת חסד, הולמת, קלה, חוקית. אדם שאין מזור לכאבו אינו חייב לסבול יותר מבעל חיים פצוע במצב דומה. באופן אישי איני רואה בקדושת החיים ערך מוסרי לכשעצמו, ולפיכך כל כפיה של ערכי הזולת עלי, מסיבות דתיות ואחרות, ובפרט כשמדובר בהתעללות ממש באדם סובל, יש בהם משום חוסר אנושיות. אני מסופק אם אפגוש כאן גורם בעל גדלות רוח אשר ינסה להפעיל חשיבה ביקרתית במגמה לעזור לאדם סובל. סביר יותר שאתקל בתשובה רצופת סיסמאות אשר אינה מתייחסת לעובדות שצינתי במכתבי זה במלואן. מאידך אינני פוסל אפריורי שום אפשרות, וייתכן ואופתע לטובה באופן שאפגוש בתשובה שתיתן לי פתרון אמיתי והולם ולא מס שפתיים גרידא.
גילי כחמישים. חיי היו לא נעימים ומלווים בהשפלות שהחלו בילדותי - מחוסר כישורי חברה. בעשר השנים האחרונות אני סובל כאב כרוני נדיר שאינו ניתן להשתקה מוחלטת בתרופות. מקור הכאב בטעות רפואית שנעשתה במהלך טיפול קל. עצב נפגע ונותר כאב. עם השנים חתכו רופאים את העצב, אך הדבר רק החמיר את הכאב. האיזור הוא עתה חסר תחושה וכואב בו זמנית. ידוע לי מעיון בספרות כי מצב זה אינו הפיך. הכאב מציק לי במשך כל יום בכל שעות היום במשך 10 השנים שחלפו. כל יום פירושו מלחמה קשה וסבל ללא נשוא. קראתי חומר באתר של "סהר" והבנתי כי אפריורי התאבדות נשללת כבלתי רצויה. מטרת הארגון למנוע אותה בכל מחיר. אני רואה בזה גישה צרת אופק שאינה מוכנה להתייחס באופן רציונלי למקרים מיוחדים בהם המוות הוא לכאורה כן פתרון הולם. 10 שנות הכאב הפכו אותי לשבר כלי ואיני יודע אפילו רגע אחד של מנוחה. גם תחזית התפתחות המחלה אינה מורה על פתרון - כלומר עוד כמה עשרות שנים של גיהינום עלי אדמות. בעלי חיים פגועים מומתים המתת חסד ללא היסוס, ואילו דווקא בן אדם אשר האינטיליגנציה שלו מחמירה את מידת הסבל לה הוא נחשף - נאלץ לשהות בגיהינום קיומי במשך עשרות שנים. ייתכן כי התיזה העומדת מאחורי סוג הטיפול ב"סהר" מכוונת לחולי דיכאון. אך אין לבלבל ולטפל בשיטה זו בבני אדם כמותי הסובלים כאב גופני של ממש, וללא תקווה (והנושא נבדק). מנין לוקחת החברה את העוז לקנות בעלות על גופו וחייו של אדם המתייסר ייסורי שאול, בלא להניח לו למות בשלווה מחד, ובלא להציע לו פיתרון של שיכוך כאב מאידך (לא קיים, ובדיקה כזו כבר ערכתי אצל גדולי המומחים בעולם). דומני כי מחובת ארגון שכזה לספק במקרה כמו שלי אפשרות של המתת חסד, הולמת, קלה, חוקית. אדם שאין מזור לכאבו אינו חייב לסבול יותר מבעל חיים פצוע במצב דומה. באופן אישי איני רואה בקדושת החיים ערך מוסרי לכשעצמו, ולפיכך כל כפיה של ערכי הזולת עלי, מסיבות דתיות ואחרות, ובפרט כשמדובר בהתעללות ממש באדם סובל, יש בהם משום חוסר אנושיות. אני מסופק אם אפגוש כאן גורם בעל גדלות רוח אשר ינסה להפעיל חשיבה ביקרתית במגמה לעזור לאדם סובל. סביר יותר שאתקל בתשובה רצופת סיסמאות אשר אינה מתייחסת לעובדות שצינתי במכתבי זה במלואן. מאידך אינני פוסל אפריורי שום אפשרות, וייתכן ואופתע לטובה באופן שאפגוש בתשובה שתיתן לי פתרון אמיתי והולם ולא מס שפתיים גרידא.
