שלום לכולם,אני חדש פה..
שלום,אז כמו שפתחתי אני חדש פה.. את הסרטן גילו לי לפני חודשיים בדיוק, בוקר יום אחד, זה היה יום שלישי, התעוררתי עם כאב מטריד בצוואר, כמו כל בוקר מקלחת לפני העבודה.. מסתכל במראה ומזהה שמשהו השתנה, נפיחות מסוימת די גדולה באיזור הצוואר, לא חשבתי הרבה וכבר לאחר חצי שעה ביקרתי בקופת החולים שלי, הסבירו לי שצריכים לעבור מספר בדיקות בשביל לאבחן.. בדיקות דם,צילום רנטגן.. נכנסתי קצת ללחץ כי הצילום הדגים שיש גושים בחזה. למחרת כבר עברתי CT באיזור החזה והצוואר וגם שם איבחנו נפיחויות באיזורים של בלוטות הלימפה.. רופא המשפחה שלי הפעיל קצת קשרים וכבר ביום ראשון הייתי אמור להתאשפז לשם ניתוח ביופסיה.. עברתי את הניתוח, הוצאה דגימה מבלוטת הלימפה באיזור הצוואר, לאחר שבוע באתי להוריד תפרים ואמרו לי במחלקה שכדאי שאשאר כי כנראה תהיה תשובה של הביופסיה.. המתנתי בעצבנות לתשובה, נכנסתי לרופא שניתח אותי שבישר לי את מה שלא רציתי לשמוע, הסביר שאיבחנו לי לימפומה מסוג הודג'קינס, מכאן והלאה הכל השתנה.. לא ידעתי איך לאכול את זה, מה יהיה.. פתאום המושג חיים מקבל משמעות אחרת. לאחר כמה ימים הגעתי למחלקה ההמטולוגית שם עברתי שיחה ראשונית עם הרופאה שתטפל בי, רופאה מקסימה שהסבירה כל פרט, עם הרבה סבלנות וחום שלא יתואר.. פרט חשוב שלא ראיתי אצל אף רופא בכל שנותיי.. הסבירה שעליי לעבור מספר רב של בדיקות לפני שיגדירו לי את המצב, ואת אופן הטיפול, בינהם הייתה גם בדיקה כואבת במיוחד ביופוסיה של מח העצם. את הבדיקה עברתי תחת הרדמה חלקית שהרבה לא עשתה חוץ מהרבה נזק.. כתוצאה מההרדמה התחלתי להרגיש ברע (דופק גבוה, לחץ דם מטורף, איבוד שליטה על מערכת העצבים). מיד נלקחתי בבהלה למיון,שם הבינו שיש לי רגישות לחומר המרדים.. הייתי מאושפז להשגחה כמה ימים. רק שם הבנתי בפעם הראשונה עם מה אני הולך להתמודד. התחלתי בטיפולים הכימו', שם הבנתי לראשונה את מה שדודתי ז"ל עברה ואת איך שתיארה את הטיפול- שהחומר "שורף" אותך מבפנים.. את הטיפול השני עברתי לפני שבועיים בדיוק, היום הראשון והשני עבר חלק, ללא בחילות או הקאות.. ביום השלישי התחלתי להרגיש ברע,אבל גם זה עבר. בסופ"ש התחלתי להרגיש כאבים חזקים בפרקי היד, כאבים נוראיים שהשביתו אותי לחלוטין.. לאחר בירור אצל הרופאה הבנתי כי אחת התרופות של הכימו' גורמת לכאבים ביד שבה הטיפול נעשה, וכי הרבה אין מה לעשות חוץ מלקחת משכך חזק יותר, ושיש לשקול ברצינות חיבור של צנתר מרכזי לוריד הראשי כדי להקל על הכאבים לאחר הטיפול. היום הייתי אמור לעבור טיפול שלישי אך ספירת הדם שלי הייתה נמוכה. הרופאה החליטה כי טיפול לא יעשה היום וכי יש לקחת זריקות שיעלו את "הרמות" בדם לרמה נורמלית שתאפשר מתן טיפול. זהו בינתיים, שמח שיש מקום חם כזה שבו אוכל לשתף ולצבור כוחות מנסיונכם הרב, ומודה לחברתי היקרה והאהובה שהכירה לי את הפורום.. נועם
שלום,אז כמו שפתחתי אני חדש פה.. את הסרטן גילו לי לפני חודשיים בדיוק, בוקר יום אחד, זה היה יום שלישי, התעוררתי עם כאב מטריד בצוואר, כמו כל בוקר מקלחת לפני העבודה.. מסתכל במראה ומזהה שמשהו השתנה, נפיחות מסוימת די גדולה באיזור הצוואר, לא חשבתי הרבה וכבר לאחר חצי שעה ביקרתי בקופת החולים שלי, הסבירו לי שצריכים לעבור מספר בדיקות בשביל לאבחן.. בדיקות דם,צילום רנטגן.. נכנסתי קצת ללחץ כי הצילום הדגים שיש גושים בחזה. למחרת כבר עברתי CT באיזור החזה והצוואר וגם שם איבחנו נפיחויות באיזורים של בלוטות הלימפה.. רופא המשפחה שלי הפעיל קצת קשרים וכבר ביום ראשון הייתי אמור להתאשפז לשם ניתוח ביופסיה.. עברתי את הניתוח, הוצאה דגימה מבלוטת הלימפה באיזור הצוואר, לאחר שבוע באתי להוריד תפרים ואמרו לי במחלקה שכדאי שאשאר כי כנראה תהיה תשובה של הביופסיה.. המתנתי בעצבנות לתשובה, נכנסתי לרופא שניתח אותי שבישר לי את מה שלא רציתי לשמוע, הסביר שאיבחנו לי לימפומה מסוג הודג'קינס, מכאן והלאה הכל השתנה.. לא ידעתי איך לאכול את זה, מה יהיה.. פתאום המושג חיים מקבל משמעות אחרת. לאחר כמה ימים הגעתי למחלקה ההמטולוגית שם עברתי שיחה ראשונית עם הרופאה שתטפל בי, רופאה מקסימה שהסבירה כל פרט, עם הרבה סבלנות וחום שלא יתואר.. פרט חשוב שלא ראיתי אצל אף רופא בכל שנותיי.. הסבירה שעליי לעבור מספר רב של בדיקות לפני שיגדירו לי את המצב, ואת אופן הטיפול, בינהם הייתה גם בדיקה כואבת במיוחד ביופוסיה של מח העצם. את הבדיקה עברתי תחת הרדמה חלקית שהרבה לא עשתה חוץ מהרבה נזק.. כתוצאה מההרדמה התחלתי להרגיש ברע (דופק גבוה, לחץ דם מטורף, איבוד שליטה על מערכת העצבים). מיד נלקחתי בבהלה למיון,שם הבינו שיש לי רגישות לחומר המרדים.. הייתי מאושפז להשגחה כמה ימים. רק שם הבנתי בפעם הראשונה עם מה אני הולך להתמודד. התחלתי בטיפולים הכימו', שם הבנתי לראשונה את מה שדודתי ז"ל עברה ואת איך שתיארה את הטיפול- שהחומר "שורף" אותך מבפנים.. את הטיפול השני עברתי לפני שבועיים בדיוק, היום הראשון והשני עבר חלק, ללא בחילות או הקאות.. ביום השלישי התחלתי להרגיש ברע,אבל גם זה עבר. בסופ"ש התחלתי להרגיש כאבים חזקים בפרקי היד, כאבים נוראיים שהשביתו אותי לחלוטין.. לאחר בירור אצל הרופאה הבנתי כי אחת התרופות של הכימו' גורמת לכאבים ביד שבה הטיפול נעשה, וכי הרבה אין מה לעשות חוץ מלקחת משכך חזק יותר, ושיש לשקול ברצינות חיבור של צנתר מרכזי לוריד הראשי כדי להקל על הכאבים לאחר הטיפול. היום הייתי אמור לעבור טיפול שלישי אך ספירת הדם שלי הייתה נמוכה. הרופאה החליטה כי טיפול לא יעשה היום וכי יש לקחת זריקות שיעלו את "הרמות" בדם לרמה נורמלית שתאפשר מתן טיפול. זהו בינתיים, שמח שיש מקום חם כזה שבו אוכל לשתף ולצבור כוחות מנסיונכם הרב, ומודה לחברתי היקרה והאהובה שהכירה לי את הפורום.. נועם
ובתוך גופך אתה נושא את הפורט- הוא יעזור לך במשך הדרך בדקירות להוצאת דם לבדיקות..ובהחדרת החומרים הכימוטרפיים, הבת שלי נשאה בתוכה את הפורט- ובמשך בטיפולים הורידים כמעט ונעלמים, והחיפוש אחריהם ללא הפורט כמעט ובלתי אפשרי... כשנה לאחר הטיפולים מוצאים את הפורט בניתוח נוסף, לדעתי ולדעתה, הפורט עדיף מאשר הפיק ליין כי הוא פנימי, והוא מוסתר בתוך הגוף (חוץ מבליטה קטנה במקום שהוא נמצא, ובדרך כלל מניחים אותו בצד..תחת בית השחי, ואין צורך לנקות או לטפל בו חוץ מאשר "שטיפה" כאשר באים לביקורות או לפני טיפולים... בדרך כלל לפני הדקירה בפורט, מניחים למשך חצי שעה עד 45 דק' עלמה, חומר שאמור לחסוך ממך את כאב הדקירה של המחט הגדולה. בהצלחה ובריאות שלמה
