שלום לכולם , אני לא יודעת אם הגעתי

שולה30

New member
שלום לכולם , אני לא יודעת אם הגעתי

לפורום הנכון , אבל אני זקוקה לעזרה ולאוזן קשבת. אתמול קברו את דוד שלי , אחרי מאבק של 3 שנים , זו הייתה ההלוויה הכי עצובה שהייתי בה. כולם לא הפסיקו לבכות , וגם אני שבדרך כלל לא בוכה בהלוויות , לא הפסקתי לבכות. כל הדרך הביתה בכיתי , הגעתי הביתה וראיתי את הילד שלי ובכיתי. אני לא מפסיקה לחשוב על זה. על המאבק הזה , הארוך והמייסר הזה , שרק אתם מבינים אותו , ועל אישתו שכל כך סבלה בחיים שלה. כשהייתה בת 28 בעלה הראשון נפטר מסרטן , היא נשארה לבד עם 2 בנות קטנות , אחרי שנתיים התחתנה עם בנאדם מקסים , שאימץ את הילדות האלה והיה להם לאבא. לפני שלוש שנים הוא חלה בסרטן ונפטר שלשום. בדיוק באותו יום שנפטר בעלה הראשון. זה כל כך עצוב , "צחוק הגורל" , ושני המשפטים שאני הכי זוכרת מהלוויה הזאת , שהיא שואלת "כמה אפשר לסבול בחיים האלה" ןשהרופאים אמרו לה שהיא "נלחמת באלוהים כדי להשאיר אותו בחיים". וזה קורע אותי. אני לא מפסיקה לבכות. לא יודעת איך להתמודד. אני רוצה לחזק אותכם , מקווה שתתגברו , שתאבקו ולעולם לא תוותרו. מאחלת לכם רק בריאות . מצטערת שיצא ארוך , ותודה על ההקשבה. אני רוצה לחזק אותכם , תיהיו חזקים
 

ihovav

New member
סיפור קורע לב...

2 בעלים, אותה מחלה, אותו יום... נשמע מזעזע. מקווה שהיא מספיק חזקה בשבילה ובשביל הבנות ושצליח לחזור לחיים כמה שיותר מהר! טוב שיש בסביבתה אנשים אכפתים כמוך. אין ספק שקשה ויהיה קשה, נקווה שהזמן יעשה את שלו והיא תוכל להמשיך בחייה... כל תנחומיי שלוחים אליכם...
 

24 ברבלה

New member
יהי זכרו ברוך ../images/Emo16.gif

ותודה על האיחולים הכנים... שלא תדעו עוד צער... תנחומי את מוזמנת להמשיך לשתף במכאוביך, זה יכול מאוד להקל!
 
למעלה