שלום לכולם, אני מגדיר את עצמי כפילוסוף

[פילוסוף מתחיל]

שלום לכולם, אני מגדיר את עצמי כפילוסוף

מאסכולה הרציונלית של רמב"ם וראיתי את פרופ' ישיעהו ליבוביץ כממשיך תפיסה זו לכן
מאוד התחברתי למאמרים ולספרים שלו.

השאלה שלי היא
מי ממשיך עכשיו את דרכם של שני הפילוסופים המדהימים האלה?

 

[M AO R]

אתה.

 

[אפור5]

חוצ ממך -פינקלקראוט

בהתנגדות האיתנה שלו מול "הכוחות הנאורים לכאורה".

 

[רועי החושב]

עוד אין ממשיכים אך יש מקדימים

ליבוביץ' היה הוגה רמב"מיסטי.
הרמב"ם פילוסוף דת אריסטוטלי.
לפיכך- כדי להעמיק בנ"ל יש ללמוד את כתבי אריסטו.

 

[GRADLER]

רמבמיסטי גם במובן

המסרים הדו-ערוציים. לטיפשים ולחכמים בעזרת אותו המשפט ואותה ההרצעה.

 

[GRADLER]

יש שני סוגי מעריצי ליבוביץ'.

הטיפשטים והחכמים.
הטיפשים בגין החדשנות בדיון בסוגיות חברתיות (כלכלה, דת, מדינה).
על האומץ לומר את היוצא דופן, על ההתרסה.
החכמים על אומנות ההונאה. על יכולת פתיחת
הצירים אל עבר המבוי הסתום. ל' תואר כקופירייטר של השמאל הישראלי. כל כך אהבתי את ההגדרה הזאת.
היא אומרת את הכל...

 

[רועי החושב]

איפה מצאת "דו ערוציות"?

אני לא יודע מה זה "דו ערוציות". האם זה "דו פרצופיות"? כי זה ממש לא ניכר אצל הרמב"ם- להיפך- הוא טורח ומבהיר את עצמו מעל ומעבר יחד עם עמקות. השילוב בין בהירות ועמקות מאפיין אותו מאד. אצל ליבוביץ יש בהירות יוצאת דופן אבל, עלי להודות, לא עמקות רבה כ"כ. אצל אריסטו- בהירות ועמקות במידה כזו שהוא מרגיש כמו כוח טבע ולא כמו בן אדם עם אישיות. אצל רמב"ם מרגישים שאישיות דתית מנחה את ההיגיון החמור ואילו אצל ליבוביץ האישיות בולטת וקולנית. אבל אצל אריסטו - כוח טבע ולא אישיות. כאילו רצה להסתתר, להתחפש לאיש מדע משעמם וידע שיהיה הפילוסוף, בהא הידיעה, שיעצב את ההיסטוריה.

 

[GRADLER]

ל' היה מודע למיצובו החברתי.

לכן הוא לא דיבר באופן שיכול היה לסכן את הסטטוס-קוו באמת.
אולם עבור רבים הוא נתפס כשוחט פרות קדושות, אקונוקלסט. הוא אומנם שחט, אך לא עבור הטיפשים מאוד ולא עבור החכמים מאוד.
אתה מבין למה אני מתכוון?

 

[רועי החושב]

לא מבין