שלום לכולם, אני עדיין כאן

[תמי ס]

שלום לכולם, אני עדיין כאן

אז כן, אני עדיין כאן, למרות ההריון החדש ואולי אף בגללו. בעצם בנפשי אני עדיין פה הרבה יותר מאשר "שם". אני כבר בשבוע ה- 18 להריוני החדש, ועדיין לא התרגלתי אליו... זה אולי לא יפה להגיד, אבל יש לי הרגשה שאני מחוברת הרבה יותר להריון הקודם, להריון האבוד שלי. אתמול עברתי בדיקת מי-שפיר, והפחד מנקר, דברים שפעם לא הייתי בכלל ערה להם ולא מודעת אליהם, צצים ועולים ומציקים ומפחידים. שום דבר לא בטוח, כל הריון תקין שמסתיים בלידת ילד בריא הוא נס. שנים אני שומעת את המשפט הזה, אבל רק עכשיו אני מבינה כמה הוא נכון. אז עברתי ואני עוברת המון בדיקות בהריון הנוכחי, כולל סקירה (שבהריון הקודם התגלה בה המום), אז למה אני לא נרגעת? למה אני ממשיכה לפחד? למה אני לא יכולה פשוט להאמין שהפעם הכל יהיה בסדר? הרי מגיע לי !!! הרי לא ייתכן שיקרה אסון פעמיים !!! איך אעבור את החודשים הבאים???

 

[sivanori]

אני כל כך מבינה אותך.

אם לא היתה יוצאת לי הבטן, לא הייתי מספרת לאף אחד עד הלידה ... הפחד הנוראי הזה שמשהו שוב ישתבש. ומצבי היה גרוע משלך - אצלי לא ראו את הבעיה עד שראינו את הילד. לא סקירות, לא מי שפיר, שום דבר. רק "מבחן התוצאה". ולכן, גם בהריון השני לא נרגעתי עד שראיתי ילד, וגם אחרי זה לקח לי כמה חודשים טובים להרגע סופית. בהריון ישנתי פעם בארבעה ימים וגם זה מתשישות. ילד בריא הוא אכן נס. והפחד להקשר לילד הזה. אוף, ואת כבר בטח מרגישה אותו זז. אני הייתי כל כך מבולבלת ! האהבה מיידית וכל כך מפחידה. מה אם אני אוהב את הילד הזה והוא שוב יכאיב לי כל כך ? מה שכן, הבדיקות מלחיצות. עוד אחת ושוב לחכות לתוצאות ועוד אחת ושוב לחכות לתוצאות. מלחיץ. תיכף זה נגמר. אחרי המי שפיר יש רק המתנה לסוף (נגמרה תקופת המבחנים, עכשיו רק עבודת גמר ... זה אמרתי לאמא שלי באיזשהו שלב

). אין לי חדשות טובות בשבילך. עוד 22 שבועות לספירה, עוד 22 שבועות של לחץ נפשי ברמה כזו או אחרת. טוב יהיה רק אחרי הלידה. בקיצור, אמנם לא נתתי לך את התשובה שרצית אולי לשמוע, אך תדעי שאת לא לבד - ככה זה. מפחיד נורא. הדבר הכי מפחיד שתעשי.

 

[תמי ס]

תודה סיון

את כל כך צודקת, וכל כך מבינה, גם אני חיכיתי עד שתתחיל לצאת הבטן וסיפרתי רק אז (לפני שבוע), ואז גם סיפרתי לילדים כי העדפתי שישמעו זאת ממני ולא ממישהו זר שיתלחש פתאום על מימדי הכרס שלי... וזה עוד אחד מהפחדים שלי, אם חלילה יקרה שוב הגרוע מכל, איך יתמודדו עם זה הילדים? בפעם הקודמת בתי הקטנה לא ידעה, ולגדול סיפרתי יומיים לפני הסקירה.... צחוק הגורל, חשבתי שבשבוע 14 כבר לא יכול לקרות שום דבר... אז בעצם אני כן צריכה להיות רגועה, כי את הבדיקה הקריטית כבר עברתי! אבל עכשיו אני מודעת לדברים שלא עלו כלל בדעתי קודם. אצלי נשארו עוד כמה "מבחנים", ראשית לחכות לתוצאת מי השפיר, אחר כך אקו לב עובר (בפעם הקודמת היה מום לב) אחר כך סקירת מערכות מורחבת שניה... אין סוף , אין סוף. תודה לך שאת איתי, ובאמת כשאני כאן בפורום הזה, זה המקום היחיד שאני מרגישה בו שאני לא לבד.

 

[יעל של עדי]

איתך

אני כל כך מבינה אותך. בהריון שהיה לי אחרי, הייתי כל כך נפחדת. לא דיברנו עליו בכלל, בקושי ביננו לבין עצמינו. ומצד שני כל הזמן בדיקות ובדיקת תנועות ו.... זה היה הריון מוזר מאוד. כאילו עברנו ליד. ובאמת הריון שמסתיים בתינוק בריא הוא נס ולא תמיד מעריכים את זה. מאחלת לכם רק טוב. יעל בשור

 

[תמי ס]

יעל

מוזר, שכולנו מרגישות ונוהגות אותו דבר, עד לפני שבוע התעלמתי מעצם היותי הרה, הכל פשוט עבר לידי, לא דיברתי על הנושא, אפילו משפחתי וחבריי הקרובים ביותר לא ידעו, ולא כי רציתי להסתיר, פשוט לא עיכלתי את העניין בעצמי. אפילו הבטן שיתפה עימי פעולה ונשארה שטוחה...

 

[יעל של אודי]

חיכינו לך...

אני שמחה לשמוע שהכל מתקדם יפה. אני מתקשה לחשוב על ההריון הבא, אבל מידי פעם המחשבה חולפת לה במוחי ואני יודעת שאני רוצה אבל גם יודעת שהפחד זה מה שיעקב את זה. אין לי ספק שלא יהיה אף פעם זמן נכון לנסות שוב כי החויה הזאת תלווה אותי לעולמים, אז אולי הריון נוסף יכול להיות גם חויה מתקנת מעצם היותו אותו המסלול שצריך לחזור עליו שוב, אותן הבדיקות, אותן התחושות. כרגע אני יכולה רק לדמיין איך זה יהיה ואיך אני אגיב. אני מאמינה שעל מנת להיות מסוגלים להמשיך בחיים צריך למצות את הרגשות ואת המחשבות הכי רעים והכי מפחידים שיש גם כדי לפנות מקום בריא יותר ונקי יותר לתינוק חדש, וחלק מהמחשבות הללו, אני חוששת, יקרו ממש תוך כדי ההריון הבא, שיהיה מיוסר משהו אבל יעזור, אני חושבת מעצם החויה הקשה לפנות את המקום הזה. אני לא מתכוונת שהריון זה תרופה להפלה, אלא שאחרי עיבוד מסוים של האבל ושל הכעס ושל האשמה ושל כל מה שדיברנו עליו עד כה, רק דרך ההריון הבא אני מאמינה שניתן יהיה באמת לסגור את מעגל הייסורים, לסגור דלת אחת ולפתוח חדשה. מישהו הבין משהו מכל מה שאמרתי פה. הקונספט מאד ברור לי בראש אבל אני לא כל כך מצליחה להכניס למילים. לא ממש התחום שלי. בקיצור,תמי, חושמת עלייך ומאחלת דרך שלווה עד כמה שניתן. אנחנו פה, תמיד יעל

 

[תמי ס]

הי יעלי

את יודעת, צחוק הגורל, גם אני לא הייתי מוכנה לחשוב בכלל על הריון נוסף, אמרתי שיקח לי המון המון זמן להחלים (נפשית ופיסית), ואכן, בתחילה היה נראה שמבחינה פיסית אני לא חוזרת לעצמי. הייתי משוכנעת שמשהו מאד עמוק ויסודי "נדפק" והשתבש בגופי כתוצאה מהפסקת ההריון היזומה. ואכן לא קיבלתי מחזור, תקופה מאד ארוכה אחרי ההפלה (10 שבועות), גם כדורים לעידוד המערכת שאמורים להשפיע תוך מספר ימים, השפיעו רק אחרי שבועיים נוספים!. לכן לא העליתי בדעתי שייתכן ואהרה... בסופו של דבר, זה היה המחזור הראשון והאחרון שקיבלתי מאז ההפלה.... אולי לכן כל כך קשה לי לעכל את העניין, הכל רץ מהר מידי, אולי בגלל זה אני עדיין פה. ולא שלא רציתי הריון נוסף, בתת מודע הרי רציתי (הרי אם לא, בשנת 2002 אין שום סיבה להשאיר משהו ליד המקרה, לא?) אבל... תודה על מחשבותייך והלוואי שכולנו כאן נמצא שלווה.

 

[פילה סגולה]

קיום במקביל

שלום תמי שלנו נדמה לי שאני כה מבינה אותך. כמה טוב היה לחיות באשליות של הריונותיך הקודמים בהםהיית בדרך חד סטרית כה ברורה: יש הריון ויוצא ילד, כך שאפשר להקשר ולפנטז ולעשות בדיקות רק ליתר בטחון, אבל כמובן שברור ששום דבר ממשי לא הולך להשתבש כאן...והיום, היום כל כך ברור שמדובר בנס, התמימות חלפה לה ואת מקומה תפס הפחד, שהוא מובן וטבעי, אבל גם כה מעיב על הריונך החדש. בכל אופן, למרות שהוא קיים אני מאמינה שהוא לא מאוד מזיק סתם מעיק. נדמה לי כי הריון חדש חי בצילו של הישן וכל דבר מזכיר או דומה ויש בעצם שחזור שהוא גם קשה אבל גם מקרב להחלמה. מחזיקה לך אצבעות שהכל ימשיך להיות תקין (ואין שום סיבה שלא) ובסוף עוד כמה חודשים מותחים תחבקי בת חדשה ואז תדעי ש-ה-כ-ל היה שווה בדרך אליה. מה שהיה לא ישכח ובשבילך אולי היא תהיה רביעית ולא שלישית, אבל היא תהיה בנאדם מושלם וחדש והיא לא תניח לך לשכוח זאת. חיבוקים גדולים פילה סגולה

 

[תמי ס]

הי פילה אהובה שלי

זה נכון שאת כל מחשבותי והגיגיי אני כותבת לך באי-מייל אבל אגיב על דברייך גם כאן. מקווה כל כך שאת צודקת ושאכן הפעם לא ישתבש דבר, אבל היום ממרומי השנה הקשה הזו, כמובן שאיני יכולה להיות בטוחה בדבר. אז מצד אחד כמו שאמרת, ההריון החדש אכן חי בצילו של הישן, אך הטבע עשה עימי חסד, ושינה בי הכל. ולמה אני מתכוונת? בהריון הקודם היה בן ועכשיו בת. בקודם הרגשתי רע פיסית ובזה אני מרגישה מצויין. בקודם הקאתי בכל דקה פנויה והפעם איני מקיאה כלל. הקודם היה אפוף כאבי ראש (מיגרנות איומות) והפעם, טפו טפו טפו. בקיצור, הכל שונה, ואין ספק, שאם וכאשר בע"ה אחבוק בזרועותיי את בתי החדשה, היא לעולם תהיה הרביעית ולא השלישית, ומבחינתי, כבר היום היא אדם מושלם בזכות עצמה. ביי סגולה שלי