שלום לכולם. אני פעם ראשונה פה..
קיויתי כאן למצוא תשובות ועזרה למשהו הרבה יותר עמוק וגדול ממני. אני אספר את הסיפור בקצרה ומי שיוכל להמליץ לי מה לעשות אודה לו מאוד. אגש ישר לעניין מבלי להלאות אתכם במחשבותיי והתלבטותיי.... בעוד שלושה חודשים אני הולכת להתחתן בשעה טובה עם בחיר ליבי. משפחתו חוותה אובדן לפני הרבה שנים (30 שנה), עוד לפני שזוגי נולד בכלל. אח שלו נהרג בתאונת דרכים, עניין של שניות, סבא שלו לא הספיק לעצור אותו. מאז האם לא מדברת על זה ואף פעם לא עלתה לקבר שלו. האבא עושה זאת בהחבא. האחים לא יודעים עליו כלום, לא מדברים עליו בבית ומיותר לציין שגם הם לא עלו אף פעם לקבר שלו. אני מבינה שזו סוג של התמודדות אבל המשפחה הזאת משלמת מחיר כבד בזה שלא מדברים על העניין הזה. חמתי לעתיד מאוד קרה וקשה לה להיפתח אליי או בכלל לאנשים. באירוע שהיה לפני כמה זמן היא שתתה קצת ולראשונה ראיתי אותה מחייכת, מחבקת, מנשקת, שמחה... האח הגדול של בעלי לעתיד הוא בן 32 (היה בן שנה/שנתים שקרתה התאונה) ולדעתי הוא סבל הרבה בילדות שלו מהאובדן הזה. אני כאילו מרגישה שאלוהים שלח אותי לעזור להם ולזעזע את הבית, אולי לגרום להם להתמודד עם האובדן. אולי הגזמתי בתיאור השליחות, אבל אני מרגישה שאיני יכולה לעמוד מהצד ולא לעזור או לעשות משהו. אני גיליתי על האובדן ממש במקרה... אני רוצה לעזור להם. לעשות משהו. החלום שלי זה לגרום לאמא להיפתח, אולי לעזור לה להתמודד עם זה. יהיו שיגידו שזה לא מתפקידי ואסור לי להתערב אבל קשה לי לראות משפחה לא שמחה. אני מבינה את האובדן אבל אני בטוחה שאפשר להתמודד עם זה בדרכים אחרות. אנא מכם, עזרו לי לעזור להם. תודה לכל מי שהקדיש מזמנו לקרוא את המקרה....
קיויתי כאן למצוא תשובות ועזרה למשהו הרבה יותר עמוק וגדול ממני. אני אספר את הסיפור בקצרה ומי שיוכל להמליץ לי מה לעשות אודה לו מאוד. אגש ישר לעניין מבלי להלאות אתכם במחשבותיי והתלבטותיי.... בעוד שלושה חודשים אני הולכת להתחתן בשעה טובה עם בחיר ליבי. משפחתו חוותה אובדן לפני הרבה שנים (30 שנה), עוד לפני שזוגי נולד בכלל. אח שלו נהרג בתאונת דרכים, עניין של שניות, סבא שלו לא הספיק לעצור אותו. מאז האם לא מדברת על זה ואף פעם לא עלתה לקבר שלו. האבא עושה זאת בהחבא. האחים לא יודעים עליו כלום, לא מדברים עליו בבית ומיותר לציין שגם הם לא עלו אף פעם לקבר שלו. אני מבינה שזו סוג של התמודדות אבל המשפחה הזאת משלמת מחיר כבד בזה שלא מדברים על העניין הזה. חמתי לעתיד מאוד קרה וקשה לה להיפתח אליי או בכלל לאנשים. באירוע שהיה לפני כמה זמן היא שתתה קצת ולראשונה ראיתי אותה מחייכת, מחבקת, מנשקת, שמחה... האח הגדול של בעלי לעתיד הוא בן 32 (היה בן שנה/שנתים שקרתה התאונה) ולדעתי הוא סבל הרבה בילדות שלו מהאובדן הזה. אני כאילו מרגישה שאלוהים שלח אותי לעזור להם ולזעזע את הבית, אולי לגרום להם להתמודד עם האובדן. אולי הגזמתי בתיאור השליחות, אבל אני מרגישה שאיני יכולה לעמוד מהצד ולא לעזור או לעשות משהו. אני גיליתי על האובדן ממש במקרה... אני רוצה לעזור להם. לעשות משהו. החלום שלי זה לגרום לאמא להיפתח, אולי לעזור לה להתמודד עם זה. יהיו שיגידו שזה לא מתפקידי ואסור לי להתערב אבל קשה לי לראות משפחה לא שמחה. אני מבינה את האובדן אבל אני בטוחה שאפשר להתמודד עם זה בדרכים אחרות. אנא מכם, עזרו לי לעזור להם. תודה לכל מי שהקדיש מזמנו לקרוא את המקרה....