שלום לכולם - הסיפור שלי
שלום לכם אני בחורה צעירה שלא מזןמ עברה שני ניתוחים לכריתת בלוטת התריס בעקבות סרטן. כיום אני על כדורים שילוו אותי לכל החיים אבל לא מצליחה להתאזן. החיים איפשהו נעזרו. אני עייפה היום וחלשה ואין כח ורצון לכלום. הרבה פעמים אני נופלת לעצבות מאוד חזקה ותחושת מלנכוריה אופפת אותי. ההרגשה היא כאילו באמת הכל עצר והשתנה כל כך. דברים שהיו פעם מרכז עולמי היום נראים חסרי חשיבות בעיני. מיואשת לגמרי, ושונאת כל כך ללבית לבית החולים שיקחו לי דם. כמובן פוחדת מה יהיה ,פוחדת מהביקורות, מהמעקב, מהרופה שלא מבינה, מהכדורים שלא עוזרים, מהמשפחה שרק יודעת לומר שזה נמגר וצריך להמשיך. למי זה בדיוק נגמר? על סמך מה הם קובעים? בשבילי הכל התחיל. הניתוחים מסתבר זה היה החלק הקל. ואפילו הבידוד שלאחר כדור היוד. לחיות עם כל המצב הזה עכשיו, עם הטראומה, העצבות, תופעות הלוואי המעצבנות של חולשה וחוסר ריכוז. בקיצור מה שאני מנסה לומר, זה שאני מרגישה לבד. ניראה לי שהסובבים אותי עברו את זה, בלעו, והמשיכו הלאה. ואני, נתקעתי שם. הכל נראה שונה דברים שהיו הכל בשבילי, היום איבדו כל טעם... אני לא מאחלת לאף אחד את זה... אבל אני כל כך מתפללת לקבל תגובה... ממישהו שעבר את זה והיום חי וער ואומר שזה עובר... שזה פשוט עובר... והחיים יום אחד חוזרים... וכבר לא מרגישים את כל המילים האלו מתחננת לשמוע... אפשר להתעורר?
שלום לכם אני בחורה צעירה שלא מזןמ עברה שני ניתוחים לכריתת בלוטת התריס בעקבות סרטן. כיום אני על כדורים שילוו אותי לכל החיים אבל לא מצליחה להתאזן. החיים איפשהו נעזרו. אני עייפה היום וחלשה ואין כח ורצון לכלום. הרבה פעמים אני נופלת לעצבות מאוד חזקה ותחושת מלנכוריה אופפת אותי. ההרגשה היא כאילו באמת הכל עצר והשתנה כל כך. דברים שהיו פעם מרכז עולמי היום נראים חסרי חשיבות בעיני. מיואשת לגמרי, ושונאת כל כך ללבית לבית החולים שיקחו לי דם. כמובן פוחדת מה יהיה ,פוחדת מהביקורות, מהמעקב, מהרופה שלא מבינה, מהכדורים שלא עוזרים, מהמשפחה שרק יודעת לומר שזה נמגר וצריך להמשיך. למי זה בדיוק נגמר? על סמך מה הם קובעים? בשבילי הכל התחיל. הניתוחים מסתבר זה היה החלק הקל. ואפילו הבידוד שלאחר כדור היוד. לחיות עם כל המצב הזה עכשיו, עם הטראומה, העצבות, תופעות הלוואי המעצבנות של חולשה וחוסר ריכוז. בקיצור מה שאני מנסה לומר, זה שאני מרגישה לבד. ניראה לי שהסובבים אותי עברו את זה, בלעו, והמשיכו הלאה. ואני, נתקעתי שם. הכל נראה שונה דברים שהיו הכל בשבילי, היום איבדו כל טעם... אני לא מאחלת לאף אחד את זה... אבל אני כל כך מתפללת לקבל תגובה... ממישהו שעבר את זה והיום חי וער ואומר שזה עובר... שזה פשוט עובר... והחיים יום אחד חוזרים... וכבר לא מרגישים את כל המילים האלו מתחננת לשמוע... אפשר להתעורר?
