שלום לכולם... הרבה זמן אני פסיבית..
ועכשיו החלטתי להעז ולכתוב.. אז הרבה זמן כבר אני קוראת את הפורום ומתרגשת מהאנשים פה.. דווקא בשבועיים האחרונים לא כל כך הייתה לי גישה למחשב ולא הייתי פה כך שאני לא יודעת על מה היה פה הבלגן. אבל ראיתי שנשארו פה הרבה אנשים טובים... אז קצת על עצמי.. אני POOH נעים להכיר. ורציתי לשתף אתכם במשהו שכתבתי לאזכרה של סבתא שלי שהתקיימה אתמול. למרות שבסוף לא קראתי את זה באזכרה. "סבתא לא היית איתי בבת מצווה שלי, לא היית כשסיימתי תיכון, לא היית כשהתגייסתי וכשהשתחררתי. לא היית איתי כשהתחלתי ללמוד וכסיימתי את התואר. ובכל אחד מהאירועים האלה חסרת לי מאד. אבל אני יודעת שהכי תחסרי לי בקיץ הקרוב. בחתונה שלי. אני משמ יכולה לדמיין אותך שם: קטנה, קצת כפופה, עם חיוך גדול וגאה. תמיד כשהסתכלת עלי וחייכת נראית לי כאילו את זוהרת. אני זוכרת את המבט הזה. הוא גרם לי תמיד ללהרגיש כל כך אהובה, רצויה ובטוחה. היה לך בעיניים מבט כל כך חןם כשהסתכלת עלינו. לפעמים כשאני מסתכלת על אמא אני רואההה אותך בעיניים שלה. גם לה יש את המבט הזה לפעמים. המבט של אהבבה בלי גבול ותנאי. מבט של גאווה. מבט של אושר. המבט שלי! 15 שנים עברו מאז עזבת סבתא. אז הייתי ילדה קטנה. היום כבר התבגרתי וגדלתי. 15 שנים עברו סבתא, מעולם לא נפרדתי ממך ואני עדיין מתגעגעת מאד. בהתחלה כעסתי סבתא. כעסתי עלייך שעזבת אותי. כעסתי על אמא שלא נתנה לי לבוא להיפרד ממך. כעסתי על כל האנשים שהיו פה בשבעה ולא הבנתי מה הם עושים פה. עכשיו אני כבר גדולה סבתא. וכבר לא כועסת. אבל עדיין לא לגמרי מבינה ועדיין מתגעגעת נורא. בנתיים גם סבא עזזב ואני מקווה שאתם מסתכלים עלינו מלמעלה, מלווים אותנו, ושומרים עלינו. אני יודעת סבתא שבחתונה שלי בין כל האנשים שיהיו שם אני אחפש אותך ואת סבא. ואני יודעת שאפילו שלא תהיו שם ממש אתם תהיו שם איתי." אז למי שהשרד והגיע עד לכאן תודה. פשוט רציתי לשתף... POOH
ועכשיו החלטתי להעז ולכתוב.. אז הרבה זמן כבר אני קוראת את הפורום ומתרגשת מהאנשים פה.. דווקא בשבועיים האחרונים לא כל כך הייתה לי גישה למחשב ולא הייתי פה כך שאני לא יודעת על מה היה פה הבלגן. אבל ראיתי שנשארו פה הרבה אנשים טובים... אז קצת על עצמי.. אני POOH נעים להכיר. ורציתי לשתף אתכם במשהו שכתבתי לאזכרה של סבתא שלי שהתקיימה אתמול. למרות שבסוף לא קראתי את זה באזכרה. "סבתא לא היית איתי בבת מצווה שלי, לא היית כשסיימתי תיכון, לא היית כשהתגייסתי וכשהשתחררתי. לא היית איתי כשהתחלתי ללמוד וכסיימתי את התואר. ובכל אחד מהאירועים האלה חסרת לי מאד. אבל אני יודעת שהכי תחסרי לי בקיץ הקרוב. בחתונה שלי. אני משמ יכולה לדמיין אותך שם: קטנה, קצת כפופה, עם חיוך גדול וגאה. תמיד כשהסתכלת עלי וחייכת נראית לי כאילו את זוהרת. אני זוכרת את המבט הזה. הוא גרם לי תמיד ללהרגיש כל כך אהובה, רצויה ובטוחה. היה לך בעיניים מבט כל כך חןם כשהסתכלת עלינו. לפעמים כשאני מסתכלת על אמא אני רואההה אותך בעיניים שלה. גם לה יש את המבט הזה לפעמים. המבט של אהבבה בלי גבול ותנאי. מבט של גאווה. מבט של אושר. המבט שלי! 15 שנים עברו מאז עזבת סבתא. אז הייתי ילדה קטנה. היום כבר התבגרתי וגדלתי. 15 שנים עברו סבתא, מעולם לא נפרדתי ממך ואני עדיין מתגעגעת מאד. בהתחלה כעסתי סבתא. כעסתי עלייך שעזבת אותי. כעסתי על אמא שלא נתנה לי לבוא להיפרד ממך. כעסתי על כל האנשים שהיו פה בשבעה ולא הבנתי מה הם עושים פה. עכשיו אני כבר גדולה סבתא. וכבר לא כועסת. אבל עדיין לא לגמרי מבינה ועדיין מתגעגעת נורא. בנתיים גם סבא עזזב ואני מקווה שאתם מסתכלים עלינו מלמעלה, מלווים אותנו, ושומרים עלינו. אני יודעת סבתא שבחתונה שלי בין כל האנשים שיהיו שם אני אחפש אותך ואת סבא. ואני יודעת שאפילו שלא תהיו שם ממש אתם תהיו שם איתי." אז למי שהשרד והגיע עד לכאן תודה. פשוט רציתי לשתף... POOH