שלום לכולם , ונעים מאוד
זאת הפעם הראשונה שלי בפורום הזה , הן כצופה בלבד , והן כמשתתף. כמו כולם כאן - גם אני הייתי חלק מהסיפור העצוב הזה , ואני מדגיש את המילה היתי , כי אני רוצה לאמר לכולם , שהמחלה הזו לא נוראה כמו שמדמיינים אותה... לפני כשנה - לאחר בדיקות חוזרות ונשנות למציאת גורם לאיבוד הדם שהיה לה , עברה בין היתר בדיקת קולונוסקופיה, ובה גילו לה שני פוליפים במעי הגס. שניהם נכרתו ונלקחה ביופסיה, לאחר כשבועיים הבנו שגם אנחנו נכנסים לסיפור העצוב. תוך שבועיים בוצעו כל הבדיקות הנחוצות , ואימי נכנסה לחדר ניתוח , שם כרתו לה את המעי הגס. החצי השנה שלאחר מכן - עברנו כימו דיי קשה, אבל ברוך השם - מאז אין רמזים לחזרתה של המחלה. בכוונה כתבתי את כל אשר כתבתי ברבים - כי חשוב שתדעו - שאדם שהתגלה אצלו סרטן - בשבילו זה כבר סוף העולם,ושום דבר כבר לא ישנה. מנגד צריך לעמוד הצד התומך , ולתת 100% מעצמו בכל תקופת הטיפולים. אני חושב - שהטיפול במחלה הוא לא באמצעות תרופות צבעוניות שדוחפים לחולה לוורידים , אלא אך ורק באמצעות האמונה , ובגלל זה לא נתתי לאימי,ולו לרגע אחד-לחשוב מחשבות רעות-על מה יקרה אם הטיפול לא יעזור.אין דבר כזה. אני היתי שם לידה כדי להסיח את דעתה מכל מחשבה לא נכונה, לדבר איתה , להעביר לה את 5 השעות של הכימו-כך שהיא לא תרגיש שהיא בבית חולים,לדבר איתה רק על דברים חיוביים,לתת לה מוטיבציה להמשיך,לא לאפשר לה לרחם על עצמה-על אף שיש לה זכות מלאה לכך, ולהיות הפסיכולוג שלה בכל רגע שהיא צריכה בשעות היום. ידידי - אני לא נתתי לאימי-ולו לרגע קטן-לחשוב על סוף אחר מלבד החלמה מלאה מהמחלה, ואני מאמין בלב שלם- שהכוח הזה הוא שעזר לה להחלים מהמחלה הנוראה הזו. אני יודע שסרטן המעי הוא מהגידולים היותר שכיחים והפחות בעיתיים,אבל אני מאמין-שמי שיחשוב חיובי, יאמין בעצמו, וכמובן שיהיה לו מישהו שיתמוך בו באותה תקופה,כמו בן, בת ,חברים,בעל, והמון אהבה- אין שום סיבה שלא יחלים מהמחלה,ויזכה לעוד המון שנים של בריאות. אני מאחל לכולם כאן המון המון בריאות (זה הדבר הכי חשוב יותר מכל דבר בעולם, ומי שלקה במחלה הזו- יודע זאת יותר טוב מכולם), והמון אופטימיות להצלחה - כי זו הדרך לעבור את המחלה הזו. אני רוצה באותה ההזדמנות להודות מקרב לב לצוות המחלקה האונקולוגית וצוות אישפוז יום באיכילוב- שהיו בית שני בשבילנו במשך 8 חודשים, עם צוות רופאים ואחיות שהיו ממש כמו משפחה בשבילנו, ונתנו לנו טיפול מסור שממש אי אפשר לתאר. אני מוכן לתת תמיכה טלפונית לכל מי שיחפוץ ויצטרך עזרה או סתם מישהו לדבר איתו. אפשר ליצור איתי קשר במייל או דרך המסרים של תפוז , ואמסור את מספר הטלפון שלי. החלמה מהירה לכולם , והמון המון בריאות...
זאת הפעם הראשונה שלי בפורום הזה , הן כצופה בלבד , והן כמשתתף. כמו כולם כאן - גם אני הייתי חלק מהסיפור העצוב הזה , ואני מדגיש את המילה היתי , כי אני רוצה לאמר לכולם , שהמחלה הזו לא נוראה כמו שמדמיינים אותה... לפני כשנה - לאחר בדיקות חוזרות ונשנות למציאת גורם לאיבוד הדם שהיה לה , עברה בין היתר בדיקת קולונוסקופיה, ובה גילו לה שני פוליפים במעי הגס. שניהם נכרתו ונלקחה ביופסיה, לאחר כשבועיים הבנו שגם אנחנו נכנסים לסיפור העצוב. תוך שבועיים בוצעו כל הבדיקות הנחוצות , ואימי נכנסה לחדר ניתוח , שם כרתו לה את המעי הגס. החצי השנה שלאחר מכן - עברנו כימו דיי קשה, אבל ברוך השם - מאז אין רמזים לחזרתה של המחלה. בכוונה כתבתי את כל אשר כתבתי ברבים - כי חשוב שתדעו - שאדם שהתגלה אצלו סרטן - בשבילו זה כבר סוף העולם,ושום דבר כבר לא ישנה. מנגד צריך לעמוד הצד התומך , ולתת 100% מעצמו בכל תקופת הטיפולים. אני חושב - שהטיפול במחלה הוא לא באמצעות תרופות צבעוניות שדוחפים לחולה לוורידים , אלא אך ורק באמצעות האמונה , ובגלל זה לא נתתי לאימי,ולו לרגע אחד-לחשוב מחשבות רעות-על מה יקרה אם הטיפול לא יעזור.אין דבר כזה. אני היתי שם לידה כדי להסיח את דעתה מכל מחשבה לא נכונה, לדבר איתה , להעביר לה את 5 השעות של הכימו-כך שהיא לא תרגיש שהיא בבית חולים,לדבר איתה רק על דברים חיוביים,לתת לה מוטיבציה להמשיך,לא לאפשר לה לרחם על עצמה-על אף שיש לה זכות מלאה לכך, ולהיות הפסיכולוג שלה בכל רגע שהיא צריכה בשעות היום. ידידי - אני לא נתתי לאימי-ולו לרגע קטן-לחשוב על סוף אחר מלבד החלמה מלאה מהמחלה, ואני מאמין בלב שלם- שהכוח הזה הוא שעזר לה להחלים מהמחלה הנוראה הזו. אני יודע שסרטן המעי הוא מהגידולים היותר שכיחים והפחות בעיתיים,אבל אני מאמין-שמי שיחשוב חיובי, יאמין בעצמו, וכמובן שיהיה לו מישהו שיתמוך בו באותה תקופה,כמו בן, בת ,חברים,בעל, והמון אהבה- אין שום סיבה שלא יחלים מהמחלה,ויזכה לעוד המון שנים של בריאות. אני מאחל לכולם כאן המון המון בריאות (זה הדבר הכי חשוב יותר מכל דבר בעולם, ומי שלקה במחלה הזו- יודע זאת יותר טוב מכולם), והמון אופטימיות להצלחה - כי זו הדרך לעבור את המחלה הזו. אני רוצה באותה ההזדמנות להודות מקרב לב לצוות המחלקה האונקולוגית וצוות אישפוז יום באיכילוב- שהיו בית שני בשבילנו במשך 8 חודשים, עם צוות רופאים ואחיות שהיו ממש כמו משפחה בשבילנו, ונתנו לנו טיפול מסור שממש אי אפשר לתאר. אני מוכן לתת תמיכה טלפונית לכל מי שיחפוץ ויצטרך עזרה או סתם מישהו לדבר איתו. אפשר ליצור איתי קשר במייל או דרך המסרים של תפוז , ואמסור את מספר הטלפון שלי. החלמה מהירה לכולם , והמון המון בריאות...
