יש לי את זה בספר
לספר קוראים:סיפורי התנ"ך-מתקופת השופטים ועד בית שני" אלו סיפורים קצרים ולכן אין לי בעייה להעתיק לך את זה!! קבלי: "וחרב אין ביד דוד" דוד ניגש אל אחיו ושאל: "מדוע אתם פוחדים להלחם בגלית? הרי אלובים עמנו!" "חזור הבייתה דוד", ענו לו האחים בלעג וכעס. דוד התרחק מהם. הוא ניגש אל שאול המלך והכריז: "אני מוכן להלחם נגד גלית הפלישתי". המלך היה עצוב ומדוכדך אך למשמע דבריו של דוד, הנער האדמוני, חייך קלות ואמר: "אתה צעיר, אין לך נסיון במלחמה". אך דוד התעקש:"פים הרגתי אריה ודוב שבאו לטרוף את הכבשים שלי", סיפר לשאול. "אוכל לנצח גם את גלית. אלוהים יהיה איתי!" שאול השתכנע, שכן דוד היה המתנדב היחידי למשימה שנראתה כמעט בלתי אפשרית - הכנעתו של גלית, הפלישתי הענק. שאול צוה לתת לדוד שריון מגן לגופו, חרב וקובע נחושת להגן על ראשו. אך דוד סרב לכל אלה ואמר:"איני רגיל לכלים ולבושים אלה, ולא יהיה לי נוח איתם". הוא ניגש אל הנחל הקרוב, ואסף חמש אבנים קטנות, לקח איתו את המקל והילקוט וצעד באומץ לעברו של גלית הפלישתי. גלית ראה את הנער אדום השיער מתקרב לעברו ללא נשק וללא שריון. הוא לעד לו ודוד ענה:"אתה בא אלי בחרב ובחנית ואני בא בשם ה'"(שמואל-א יז, מה), ואז רץ דוד לעבר גלית וקלע אבן קטנה אל מצחו. גלית הענק נפל ומת. הפלשתים ראו זאת והחלו לנוס על נפשם. בישראל הייתה שמחב גדולה, שירה וריקודים. בנות ישראל קראו:"הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו"(שמואל-א יח,ז). דוד נשא לאישה את מיכל, בתו של שאול המלך, התמנה לשר בצבא ישראל וזכה לאהבה והערצה מצד העם. מקווה שזה בסדר, לוויתן