שלום לכולם, זו אישתו של רז צריכה

  • פותח הנושא razoh
  • פורסם בתאריך

razoh

New member
שלום לכולם, זו אישתו של רז צריכה

עזרה. רז חולה בסרטן בלוע האף עם גרורות לצוואר, הוא כתב בפורום לפני שבועים לראשונה כשגילינו על המחלה, היינו אז מאוד אופטימים ומאוד חזקים במיוחד רז, לפני שבוע בדיוק התחלנו את הכימו וההקרנות על בסיס יום יומי , ומאז המצב מדרדר מבחינת מצב הרוח של רז, איך אני יכולה לעזור לו , מה אני צריכה להגיד, הוא מתנתק מהכל כולל מהמחשב שהיה כל חייו, אשמח אם תכתבו כמה מילות עידוד בשביל שאוכל להראות לו , הגידול הוא באיזור הראש וכל הגילוי הוא בעקבות כאבי ראש אשר מחמירים יותר ויותר גם היום , הסבל שלו הוא מהמחלה ולא מהטיפולים. אני ממש רוצה לעזור לו יש לנו ילדה בדרך ,עוד 3 חודשים ,ילדה ראשונה. בבקשה מכם עזרה!!!!! תודה לכולם,
 

אבועופר

New member
שלום

יש שיר ששר זוהר ארגוב אל נבקש סיבה לכל צער אל נבקש לדעת הכל יש לפעמים שסיבה לא נודעת על נתיאש אל נפסיק לצעוד יצאתי בשבוע שעבר מטיפול כימו ראשון בבלינסון אין מה לשאול צריך להמשיך לצעוד
 

ihovav

New member
תתחדש על הניק,

ובהצלחה בטיפולים. איך אתה מרגיש אחרי הטיפול הראשון?
 

קלאו11

New member
היי

לאשתו של רז! גם לי היה מצב רוח רע מאד כשסבלתי. אני סבלתי מהטיפול ולא מהמחלה. עדיין אני בטיפולים בשל סרטן בריאות, אבל הורידו לי את החומר שעושה הכי הרבה תופעות לוואי. אני - כשאני סובלת - אני לא רוצה כלום. אבל כשאני פחות סובלת מצב הרוח שלי משתפר. אם הוא כמוני צריך לחשוב איתו איך להקל על הסבל שלו, ולתת לו לנוח. כשהוא מרגיש טוב יותר - אז לטייל, לפגוש חברים.. בסך הכל אתם בהתחלה. צריך לתת צ'אנס לטיפול, אולי הכימו יקל בקרוב על תופעות הלוואי של המחלה, כמו שהיה אצלי.
 
שלום! כבר אמרו אין חכם כבעל הנסיון

והיות ואני היתי חולה בלוקמיה וכהיום אני נע בין בתי חולים לעודד חולים אשמח לעזור לך. א. אל תצפי ממנו שיהיה שמח או מאושר את הרי יודעת שהוא סובל .ב. את צריכה לטפטף לו לאט לאט למוח שמחקרים הוכיחו שהתרופה הטובה ביותר זה מצב רוחו של החולה וכמה שהוא משתדל יותר להיות אופטימי זה מיצר תאים בריאים שעוזרים להתגבר. ג. תנסי להיזכר מה בעלך אוהב בסרטים וקלטות של קומדיה (אך ורק! לא פעולה!) אפי` ישנים ותביא לו בהפתעה. את יכולה להעזר בארגון זכרון מנחם. ד. אל תדברי בנוכחותו, עם בן משפחה או ידיד על מצבו לטוב ולמוטב, זה מאוד מעצבן וגורם לדכאונות, מצד שני לא לדבר על המצב זה גם לא טוב לכן צריך להיות נבונים במיוחד. אשמח לעזור כיכולתי בברכת רפואה שלמה בקרוב ממש. (ד"א אולי תראי לו את הסיפור האישי שלי שכתבתי פה ביום שישי, זה קצת מעודד)
 

נמלולה

New member
ההתחלה תמיד קשה

קודם כל כדאי שתשלימי עם זה, שההתחלה תמיד קשה, וקשה לדעת לאן הולכים ומה עושים... אבל, הזמן יעשה את שלו, ולאט לאט הוא ירגיש יותר טוב ויהיה יותר אופטימי. הבנתי מאנשים שעברו טיפול שבימים הראשונים הם כל כך סבלו שלא רצו לראות אף אחד- אבל אחר כך כשזה עובר אז יוצאים מזה קצת ונרגעים. לכן אני מציעה לך לתת לו ולך קצת זמן לנשום, להשלים עם העובדה שזה קשה ולדעת שאת עושה כל יכולתך לעזור. חשוב גם לשדר אופטימיות, וכמובן שגם לך מגיע זמן לעצמך ! זה ממש חשוב!
 

ihovav

New member
שלום גם לך וברוכה הבאה...

קודם כל - איחולים לגבי הילדה שבבטן... מעבר לזה - במקרה שלנו, אבא שלי בהתחלה סבל רק מהכאבים שהגידול עשה לו (הגידול שבר לו עצם בבית החזה...) הוא בכלל לא הרגיש את הטיפולים (רק תופעת לוואי של עצירות שנפתרה בעזרת הרבה מיץ שזיפים מרוכז...) בשלב מסויים הגידול שהיה לו בבית החזה (אחד מתוך 7 גידולים...) התקטן משמעותית והעצם חזרה למקום. רק אז הפסיקו הכאבים מהמחלה עצמה. אבל אז נאלצו להחליף לאבא שלי טיפול וכרגע טיפולי הכימו' יותר קשים ותופעות הלוואי קשות יותר. יש שבוע במשך החודש שהוא לא יכול בכלל לצאת מהבית. גם בבית חוץ מלישון וקצת להיות במחשב / טלויזיה - הוא לא יכול לעשות הרבה. למרות הכל מה שמנחה את אבא שלי זה העובדה שהכל זמני. ברגעים שהוא פחות חלש, באים חברים לבקר (לכמה דקות, לא להרבה זמן... שלא יתעייף...) והוא מעודד אותם, בפועל בעצם, זה גם מה שמעודד אותו... לאבא שלי יש קו שמנחה אותו, לשמור על חיוך, שמחה ואופטימיות למרות הכל... (היתה תקופה שהוא תלה שלט על דלת הבית מבחוץ: אם באתם עם דמעות בעיניים, חכו מחוץ לדלת עד שיופיע חיוך ואז אתם מוזמנים בשמחה...) בתקופה הראשונה היו רגעים רבים שמצאנו את עצמינו יושבים איתו כשהוא זה שמעודד ומעלה את מצב הרוח. אני מאמינה שהאופטימיות הזאת נותנת לו את הכח להמשיך. הוא תמיד אומר שזה שכל המשפחה לצידו ואין לו רגעים של לבד עוזר מאוד (כשאנחנו מעייפים אותו, וזה קורה הרבה... הוא פורש לחדר, לנוח...) תראי, תעברו תקופה לא קלה, עם עליות וירידות... אבל חשוב לזכור שזאת רק תקופה, זה לא משהו קבוע... אני מקווה ומאחלת שבעוד 3 חודשים כשתוולד לכם הקטנה הוא יהיה כבר בסוף הטיפולים ותהנו ממנה כמה שיותר... מה שחשוב, אל תזניחי את עצמך... גם את צריכה לנוח. גם את צריכה כוחות. קחי לך מדי פעם פסקי זמן... בהצלחה והרבה בריאות!
 

razoh

New member
אתם פשוט מדהימים, הלוואי ורז היה

יודע איזה אפשרות לשפוך את הלב פה בפורום יש לו. אני באמת מקווה שזה רק זמני ההתכנסות בעצמו, אם יש לכם רעיונות לעידוד, אם יש משהו שאתם יודעים שעושה טוב , נכון שאני מכירה אותו הכי טוב שבעולם אבל במצב כזה אף פעם לא התמודדנו ואני חושבת שכרגע אתם יודעים הרבה יותר טוב ממני מה הוא צריך,ומה יעודד אותו. שוב תודה על התגובות. תיהיו חזקים
 

מיליתו

New member
זה קשה ../images/Emo39.gif ../images/Emo140.gif

קשה פשוט "להתעודד". יש רגעים שהאופטימיות נעלמת, והכאבים תופסים את מקומה. אולי הוא לא רוצה להכביד עליך עם הסבל שלו, במיוחד בגלל ההריון, ומעדיף להתכנס בעצמו. איך הוא עם אנשים אחרים? גם איתם הוא מכונס? לפעמים צריך פשוט זמן להיות קצת בדיכאון. בדרך כלל, למרבה הפלא, בתחילת הטיפולים יש מין אופוריה שנובעת מזה שיש עדין הכחשה של המצב. אחר כך, הדברים נהיית אמיתיים, והמכה האמיתית נוחתת. צריך לקבל את זה. להיות איתו, ולתת לו את השקט שלו, ואת התחושה שאת זמינה בשבילו ברגע שיאותת לך. בלי ללחוץ. אם המצב נמשך מעבר לשבועיים הבאים ברציפות, ומשככי כאבים לא עוזרים, אולי כדאי לשקול התייעצות עם עו"ס / פסיכולוג / פסיכיאטר. בנוסף, עצם הגידול שאולי לוחץ על המוח, יכול להשפיע ישירות על מצב הרוח. תרגישו טוב
 
יכול להיות

שהוא במצב רוח רע מהטיפולים עצמם. יש תרופות מסויימות שתופעת הלוואי שלהן היא מצבי רוח וברגע שיפסיקו אותן או יקטינו את המינון, הסבל הזה ייעלם. מנסיוני, מאד קשה לשמור על מצב רוח טוב במצב הזה וגם מילות עידוד לא עוזרות, זה לנהל מלחמה כפולה, גם על תחושות הגוף וגם על תחושות הנפש וזה פשוט מתיש. אבל!!! - וזה האבל הכי חשוב כאן - זה עובר. וזה רז חייב לזכור. כל מצבי הרוח האלה, כל התחושות הרעות בגוף, זה לא הוא, וזה יעבור ברגע שהשפעת התרופות תחלוף. אני מאחלת לו את אורך הרוח כדי לעבור את המצב הזה. (וגם לך
). מעבר לזה אני ממליצה לדווח על כל התופעות האלה לרופא המטפל, אולי יש משהו שאפשר לעשות, להחליף את התרופות או משהו אחר. בכל מקרה רצוי שהרופא שלו יידע על זה. שבוע טוב גלי
 

דגנילי

New member
אני גמלא רציתי כלום!

הייתי מאוד דכאונית.. סבלתי מאוד מהטיפול הכימי, מהתופעות.. לא יכולתי לסבול שאמא שלי מחבקת אותי.. צעקתי עליה אפילו שלא תדבר איתי.. רק שתתן לי שקט. לא רציתי לראות אף אחד.. לא רציתי לשמוע אף אחד.. לא טלויזיה ולא כלום! עד שהדיכאון עבר.. הומור של חברים טובים עשה לי טוב. הומור של סתם יום יום.. לא יכולתי לסבול לדבר על המחלה. והכי גרוע היה שאנשים ניסו לעודד אותי. רציתי פשוט לשקוע ושיעזבו אותי. וכל זה עבר. לגמריי עבר. הרבה סבלנות חמודה, זה מאוד קשה אבל יעבור.
 
ל-RAZON שלום

המלצתי ומנסיוני האישי באמת השלב הראשון הוא התרסקות לא רק שלו אלא של כל הכית זה השוק הראשוני. מה שחשוב הוא להראות לו שאת אופטימית, לא להזניח את עצמחך, תמיד להיראות יפה ומטופחת למענו. והכי הכי חשוה לא להוציא אותו משגרת הבית, כל מה שהוא היה רגיל לעזור בבית או בקניות לא לוותר בקיצור לתת לו הרבה אמונה ולהחזיר אותו לשכרת הבית מהר מאוד, זה מאוד מעסיק אותם. כך אני נוהגת כלפי בעלי, לא נותנת לו להכנס לרחמיים עצמיים. בהצלחה ורפואה שלמה.
 

ihovav

New member
להיות יפה ומטופחת למענו?...

היא יכולה להיות יפה ומטופחת למען עצמה... ולא בכל מקרה האדם החולה יכול להמשיך בשגרת החיים בבית. יש טיפולים שהעייפות אחריהם כל כך רבה, כך שדווקא מנוחה היא הדבר הנדרש.
 

דגנילי

New member
יפה ומטופחת? חחחח - הגזמת קצת

"אישתו" - אני בטוחה שאת יפה ומטופחת מטבעך הנעים והתומך.. ואיך יכולים להיות "יפים ומטופחים" - שאת בעצמך סובלת כל כך. אגב אני מאוד בעד הומור שחור.. ויש לי הרבה בדיחות על הנושא שלנו.. אבל לא רוצה לזעזע פה אף אחד.. אני משתמשת תמיד בהומור ובהומור שחור בפרט.. זה מה שמוציא מהדיכאון.. אני זוכרת שאחותי ובעלה באו אלי לבי"ח ולי רק התחשק למות! הייתי בשלב של כמה שעות עם הקאות בלתי פוסקות, אמא שלי רק שכנעה אותי ונדנדה לי לשתות ולאכל משו וחירפנה אותי. אחותי הגיעה והתחילה "לרדת עלי" - צחקה על הפיג'מה שנתנו לי..ועוד דברים בסגנון.. וזה עשה לי טוב והשכיח לי קצת.
 

razoh

New member
תודה לכולכם

האמת שהמצב ממש השתפר , נתנו לו כדורים שממש עוזרים לו לכאבי הראש, כדור ממש חזק ואני לא מאמינה איזה פלאים זה עושה, ממש כמו חדש, אבל בו זמנית גם התחילו ההקאות הבחילות, עייפות,כבר אין רוק כמו שאמרו שיקרה,והרבה פצעים בפה, אבל את האמת זה ממש קטן עלינו , רז אומר שאחרי כאבי הראש שהיו כבר כלום לא יכול להפיל אותו, כלום לא יכול לגרום לו יאוש מלבד כאבי הראש, אז למרות שהרופא דואג להגיד כל הזמן שהוא עדיין בגן עדן ושיתכונן לסיוט הרבה יותר גדול , אנחנו עדיין אופטימים ומה שלא יבוא ניהייה חזקים. חוץ מזה עדיין הוא לא רוצה לראות אנשים ואני ממש מקבלת את זה ומבינה, נכון שבהתחלה היה קשה אבל עכשיו אני מבינה ומכבדת, החלטנו שיום בשבוע חבר יקח אותו לבית החולים(אנחנו גרים בראשון ומטופלים בעין כרם ירושלים) ככה גם החברים ירגישו שהם עוזרים- כי הם ממש לא מפסיקים לבקש לעזור. תודה שיש את הפורום לפרוק מחשבות... תודה לכולכם!!!!!!!!!!1
 

ihovav

New member
../images/Emo24.gif

איזה יופי שהוא מרגיש פחות את כאבי הראש. מקווה שיעבור עם כמה שפחות תופעות לוואי את הטיפולים.... תמסרי לרז שאנחנו כאן איתו... תמשיכו לעדכן...
 
שלום לך אשתו של RAZON

המלצתי היא מנסיוני האישי עם בעלי. לא לתת לו להכנס לרחמים עצמיים, תראי לו כמה את אופטימית, תשתדלי כל בוקר להיראות מטופחת למענו, לא להוציא אותו משגרת הבית כל המטלות שהיו לו לפני המחלה לא לוותר לו, שימשיך לעשות אותן זה פשוט מעסיק אותם, תשכנעי אותו לשבת במחשב ולהסתכל על החצי כוס המלאה שיש טיפול והוא יצא מזה.ויש חיים גם אחרי הסרטן. מחזיקה לכם אצבעות רפואנ שלמה אמן ואמן
 
למעלה