שלום לכולם חושב שתכנסו...
שוב שלום אני חדש פה והייתי רוצה להביא פה דעה אישית... בתקופה האחרונה ישראל נמצאת בפני שאלה נוקבת וקשה שמרבית הציבור עוסק בא בעיניין רב ובמסירות , הציבור מגלה עיניין יוצא לרחוב משמיע קולו ונעבק
אבל
בשביל מה הוא נעבק
אנחנו נעבקים אל פיסת אדמה שרוב הסיכויים שמעולם עוד לא יצא לנו לדרוך בא בנחת, אל פיסת אדמה כול כך קטנה שאין לנו שום עיניין בא... על מספר גרגירי חול ואבק שלא שיכים לנו בכלל אנחנו נעבקים על האגו שלנו
זה על מה אנחנו נעבקים
אל זה שנוכל להיסתכל במפה ונגיד או זו ארץ ישראל השלמה
זו רצועת החוף ששיכת לנו, חס וחלילה חס ושלום שלא יקחו לנו את מספר הק"מ הללו בכל מחיר אנחנו נעבקים אליה... במחיר שפיכות הדמים של בני האימהות במחיר שפיחות הדמים של אהובי האבות במחיר האחיות הבוחיות והחברות העזובות במחיר הדיקוי במחיר האלימות במחיר התדמית במחיר שלמות העם במחיר ללא מחיר
כולם ימין שמאל מרכז זקנים מבוגרים נוער וילדים שעוד בקושי יודעים להגות את שמם כולם נעבקים את המעבק המעבק שבקרוב מאד ישאיר רק מעטה של אבק והיסטוריה שתלמידי ישראל המסקנים ילמדו בעוד כמה שנים כי התוצאה כבר ידועה... כולם מסתכלים מתחת לעף ולא עוצרים שניה להתבונן בתמונה הגדולה
שרק שניה יעצרו אלוהים בבקשה
שניה אחת אפילו חצי אבל שיעיפות מבט
אנשים שחכו מהוא חזון מהיא מולדת מהם ערכים מהם אמפטיה חברה שיווין וצדק, ניראה לכולם שבמחיר ללא מחיר מותר להקריב הכל
אנשים שחכו את המדינה ואת היחודיות שלה הציבור שכך אל איזה יסודות קמנו שחכו את ה... סוציאליות , דאגה לחלש וזכיותיו, את החובה שלכולם יהיה טוב, את הצדק והשיויון, את הזכות לפרנסה טובה
ולחיים בכבוד
קם לו יום אחד שר אוצר מסכיל קריזמתי מבין עיניין איש תקשורת פסיכולוג עממי שהבין את חולשתו של עמו שלו
והחל ומפיל אליהם יסורים כי הבין האיש שאיש לא יקום כנגדו וישפוך אור ברבים אל האבל הנעסה
חברים בימינו אלו ממש מתנהל מעבק חמור וחשוב הרבה יותר מעזהזל , מתנהל המעבק אל המשך קיומינו כמדינה סוציאליסטית שדואגת לכול אזרחיה... אדון שר האוצר מנסה ומצליח להפוך אותנו למדינה קפיטליסטית קיצונית שדורסת את חלשיה זקניה ועובדיה
אדון שר האוצר יודע שהציבור עייף ממלחמות פיגועים ושר האסונות שפוקדים אותנו מידי יום ביומו ולכן מרשה לעצמו לעשות כול העולה על רוחו ע"פ השקפת עולמו... ציבור שלם נפל לסעד ציבור גדול עוד יותר בדרך, ציבור גדול הרבה יותר כבר לא רואה חלקיק של תקווה... וכל זאת בגלל שהפחנו להיות דור של טלויזיה... אנחנו יושבים בחק המשפחה מול הטלויזיה ומתקוממים איש אל רעהו כמה המצב לא בסדר במקום לצאת לרחובות ולזעוק זעקות ענק עד שערי האולימפוס...ניהינו אדישים למלחמה הכי חשובה
זכות הכיום שלנו בכבוד. אנחנו נותנים רוח גבית חזקה לפרוק האיגודים שהם בסיס הזכיות של ציבורים שלמים של עובדים שלמים שרק במעבקים קשים הסיגו את מה שיש להם אכשיו
בני גילי 16 - 18 את ההשלכות של המעשים בימינו אלו אנחנו נרגיש אל גבינו כי הרי לתהליכים לוקח בין 5 ל 7 שנים להתחיל לגלות סימני השפעה וזוהי התקופה שאנחנו ניכנס לשוק העבודה, חשבון פשוט אומר שאוטוטו אנחנו מיתגיסים ל 3 שנות שרות ואז נילמד עוד 5 שנים פחות או יותר ואז כעבור 8 שנים נהיה כמו הורינו כיום, עובדים שרוצים להביא לחם כבוד והשכלה הבייתה, לכן אסור לנו להישאר אדישים
זהו המלחמה שלנו
אם הורינו וזקינינו עיפו אל לנו היאוש, קומו בקול גדול השמיעו זעקותכם למען יהיה לנו עתיד טוב יותר
אני לא כותב מכתב זה בשביל לבקות לחסדם של אנשים, אני נער שבא מבית טוב שלא חסר כלום מבית מבוסס , פשוט אחפת לי.... כנראה שנישארתי בין הסוציאליסתים האחרונים
שוב שלום אני חדש פה והייתי רוצה להביא פה דעה אישית... בתקופה האחרונה ישראל נמצאת בפני שאלה נוקבת וקשה שמרבית הציבור עוסק בא בעיניין רב ובמסירות , הציבור מגלה עיניין יוצא לרחוב משמיע קולו ונעבק