שלום לכולם חזרנו

[שרון123]

שלום לכולם חזרנו

החופשה היתה כיפית, בהחלט היינו זקוקים לזמן הזה, ולמרחק כדי לצלוח את החגים. בערב לפני שנסענו פתאום היה לי כל כך קשה, כל יציאה משפחתית בלי ירדן, שוברת שוב את הלב. אבל החופשה עצמה היתה מצוינת(שגם זה כמובן ממלא ביסורי מצפון, איך זה שאנחנו מצליחים להנות בלעדיה?) כפי שכבר כתבו כאן - שני יקומים מקבילים שכל כך קשה לנווט ביניהם.

 

[koval10]

ברוכים השבים../images/Emo140.gif

תמונה מאד נחמדה! או, היסורי המצפון האלה... כנראה כבר לא נוכל להנות ב-100% כמו שהיה פעם... אבל בכל זאת היה טוב! הילדים נהנו? זה מה שחשוב וגם אתם יחד אתם. למרות הצביטות האלה בלב. כל פעם אני נזכרת שהינו פה יחד עם גיל, וגם פה, ואם נסענו למקום חדש אז עוד יותר, כמה כואב שהוא לא יראה את המקום הזה... אני נולדתי באוקראינה, בקייב, והראתי לילדים את התמונות. גיל כל כך רצה לבוא לשם, אמר, "אמא כשאהיה גדול אני אוכל לבקר בעיר שנולדת?" אמרתי "בטח שכן, נסע לשם כולנו ביחד..." ומה יצא מזה? נסענו כולנו, רק הוא היה חסר, הוא היה בלב שלי ובראש שלי כל הזמן...

 

[דנדוש2009]

הי שרון וטוב שחזרת

שמחה לראות שאת בפורום, קשה לצאת לחופשה ללא כל המשפחה, ההרגשה מוכרת. מאז שדניאל נפטרה יצאנו לחופשות קצרות מספר פעמים, כל יציאה מלווה בהרגשה קשה וכל חזרה כואבת. כל חופשה, ובמיוחד אילו עם החבר'ה שלנו שתמיד היינו יוצאים כמשפחות יחד קבלו גוון של שחור-לבן - אבד לי הצבע! היינו בסוכות בטיולים בדרום ובצפון הארץ, חזרתנו אחה"צ, כל הדרך הביתה בכיתי מרוב געגועים לדניאל, כמה היא מחמיצה!!! אכן 2 יקומים מקבילים...

 

[שרון123]

לבקשת דליה קצת מהחוויות שלנו

היתה חופשה נעימה רוב הזמן(דודו היה חולה איזה יומיים שלושה וזה קצת קילקל אבל לא יותר מידי). המון ים ובריכה, ותחושת חופש שמאז שירדן נפטרה אני מצליחה להשיג רק בחו"ל. עשינו גם טיול בבאגי - זה משהו בין טרקטורון לג'יפ קטן, הוא מתאים לשני אנשים אז שכרנו שניים. הם מאפשרים שם לשכור באגי כזה ופשוט ליסוע לטייל באי לאורך החופים המטריפים, המפרצים המהממים, ובמעלה ההרים. טיול הבאגי היה ללא ספק גולת הכותרת של הנסיעה, חוויה אמיתית לגדולים ולקטנים. חוצמזה יום אחד לקחנו טיול מאורגן של חברת הנסיעות הישראלית לכפרים המסורתיים ולכמה ערים יפות, כדי להכיר יותר את ההיסטוריה והגיאוגרפיה של האי. הגענו איתם לכפר פלאקה שממול לאי הקטן ספינלונגה, הלו הוא האי של סופיה. מי שקרא את הספר בטח זוכר. הילדים פחות נהנו מהטיול המאורגן, אבל לי היה חשוב להכיר קצת מעבר למלון ולנופים.

 

[דליה ח]

שרון, קצת באיחור....

שרון, נשמע שהיתה לכם חוויה בלתי רגילה. וזה מחמם את הלב לדעת שזה אפשרי... אפשרי להנות, אפשרי לקחת אוויר אחר, ובעיקר שמותר לנו. לא תמיד אנחנו חושבים שמותר לנו. והנה את ,ואילנה, ועוד כאלה , שמוכיחות שמותר, ואפשר ואפילו חובה לקבל מנת אוויר אחר כדי לחזור לחיות . בעיקר בשביל זה רצוי שנספר חוויות כאלה אחת לשניה, זה מעודד . תודה ששיתפת אותנו...................דליה

 

[גל213]

היי שרון

ברוך שובך,אני שמחה שנהנתם עד כמה שאפשר,כמו שכולן אומרות חיים בשתי עולמות. אני עדיין לא נסעתי מאז שמור נהרג,בגלל ההריון והלידה.אני מקווה שיהיה לי כוחות לנסוע קשה לי המחשבה הנסיעה בלי מור שכל כך אהב את הטיולים. במהלך החגים היה לי מאוד קשה ,הגעגועים התגברו לא יכולתי אפילו לכתוב,לא הייתי מאופסת בכלל שאפילו דברים שעשיתי ואפילו לא זכרתי,בעלי מצא את הטחינה במקפיא ולא במקרר. הבכי אין סופי,עוד חודשיים אני חוזרת לעבודה ואתחיל טיפול פסיכולוגי ,כי אחרת לא אצליח להתרומם ועומר וליה צריכים אותי גלית

 

[שרון123]

לפחות החגים מאחורינו../images/Emo24.gif

טיפול פסיכולוגי הוא כמעט הכרחי במקרה שלנו, לנו הוא מאד עזר, אני מקווה שכך יהיה גם עבורך. איך את מסתדרת עם הטיפול בליה? מה שלום עומר?

 

[גל213]

היי שרון

אני מקווה שאצליח לשכנע את בעלי להצטרף לטיפול פסיכולוגי,הוא לא מאמין בזה. הטיפול בליה לא קל ,היא נותנת המון אור,אבל גם מציף געגועים,שאני מוצאת את עצמי מניקה ובוכה. היא כל הזמן רוצה ידיים.למרות שיש 10 שנים הפרש עומר קצת מקנא,כי לא תמיד אני פנויה בשבילו במיוחד שעומר מאובחן ADHD הוא צריך אותי לעזרה בשיעורי הבית. אני מנסה לתמרן בין שניהם. גלית