שלום לכולם, חזרתי.
זוכרים אותי? לכל משלא, פרסמתי כאן הודעה לפני שבוע עלי ועל שותף שלי למעונות, שאני לא יודע אם הוא גיי או סטרייט, ואני שואל את עצתכם... (למי שעדיין לא זוכר מומלץ לגשת דחוף להודעה הזו - יכול להיות שהיא כבר נדחקה לעמוד הקודם...) אז קודם כל, תודה לכל אלה שהגיבו, כשקראתי את ההודעות שלכם כבר היה מאוחר מדי
... אבל בכל מקרה תודה. משהו כנראה לא היה בסדר עם המחשבים של האוניברסיטה, ככה שהודעה שניסיתי לשלוח משם לא נכנסה לפה. רוצים לדעת מה קרה? תאלצו לחכות בסבלנות (זה הולך להיות קצת ארוך...
) אז ככה, ביום שישי השארתי את ההודעה. ביום ראשון נסעתי לאוניברסיטה, אם מחשבה בראש, שאני אנהג בזהירות ולאט לאט אבדוק את הנושא. כפי שכבר הבנתם מההודעה הקודמת, אני מטורף על הבחור ולכן התקוה הזו היתה קצת אופטימית משהו... כל המחשבות שלי היו צלולות עד לערב (כשהוא נכנס בדלת...
). מאותו רגע התחלתי לאבד את העשתונות. הייתי חייב לדעת אם הוא גיי או לא, אז ניסיתי לרמוז לו בכל מיני צורות שונות, אך כנראה שהרמיזות היו חלשות מדי (או שהוא באמת סטרייט?), אבל הושג שיפור משמעותי כגיליתי שאין לו חברה. ביום שני כבר הייתי מסוחרר לגמרי, והוא אפילו הקשה עלי. אם לפחות הוא היה יוצא מהחדר לאיזה משהו... אבל לא - הוא ישב שם על המיטה והסתכל עלי במבט הנהדר שלו ועם החיוך המקסים שלו ולא אמר שום דבר. וזה גרם לי לדבר נונסטופ, ולהסיט את העיניים. אז התחלתי לדבר איתו אם הוא כבר זיין פעם... ומה הוא ענה לי??? - כן! בחורה! בין כיתה י"א לי"ב. ומאז היו לו עוד זיונים עם איזה עוד אחת! (להזכירכם הוא בן 23 ואני בן 18). אלוהים! איזו שבירה! הבעייה היתה שכבר נכנסתי למערכת כזו של ציפיות שלא יכולתי לעכל את העובדה שהוא לא גיי! גם כל ההרגשה הפנימית שלי ביחס אליו אמרה לי שהוא גיי, בטוח. אז או שהוא משקר או שהוא באמת סטרייט! ואז השאלה היא - איך אני יודע. העברתי את השיחה להילוך נמוך, ולאט לאט הפסקתי כבר לדבר. התחלתי להרגיש מן דיכאון כזה. כבר לא היה לי מצב רוח לכלום, אך מצד שני לא יכולתי להרפות. בנאדם! יושב מולי במיטה בחור שאני מאוהב בו ואני לא יכול להגיד לו כמה אני אוהב אותו, בגלל שאני מפחד! מפחד לעשות את הצעד הראשון, מפחד מעצמי, ממה שיקרה אח"כ. היה כבר מאוחר והתכוונו ללכת לישון. ואני חשבתי לעצמי - "אתה חייב להגיד לו כמה אתה אוהב אותו, או לפחות להגיד שאתה גיי, או משהו!". הרגשתי שאני חייב לפרוק את המטען אבל לא ידעתי איך! מרוב מחשבות וניסוחים מפותלים שנועדו לענות על כל האפשרויות לא ידעתי כבר איך להגיד. אז לא אמרתי, והלכנו לישון. בבוקר קמתי בהרגשה ברורה, שאני חייב לומר לו, אחרת אני אתפוצץ. ואפילו שיתברר שהוא סטרייט, מה כבר יכול לקרות. הוא הרי נראה יותר גיי ממני (ואני לא נראה בכלל). אז קמתי, התקלחתי ואחרי שהתלבשתי (למקרה שהוא סטרייט, שלא יגעל ממני או משהו) ישבתי על המיטה מולו, והוא הסתכל עלי המבט החמוד שלו (שגרם לי כמעט להתמוסס...) ואז אמרתי לו: [נקרא לו א. כי אני לא אעשה שום דבר שעלול לחשוף אותי או אותו] נצח: "א. אני ניסיתי להגיד לך משהו אתמול בלילה." א.: "נו, דבר" נצח: "אבל לפני שאני אומר לך את זה אני רוצה שתשבע שכל מה שאני אגיד לך ישאר ביננו ולא יוצא החוצה." א.: "אני מבטיח" נצח: "בזמן האחרון שמת לב שההתנהגות שלי היתה קצת מוזרה" א. : "טוב, אם אתה אומר." נצח: "אז תדע, שזה לא בגלל שאני משוגע או משהו, זה בגלל שאני..." (בשלב הזה אני מתחיל להזיע, הפה שלי מתייבש, הקול שלי רועד, אני מפנה את המבט שלי לרצפה) נצח: "אני אוהב אותך." (בום! אני רואה שחור! אני מרכין את הראש למטה) א. : "טוב, אם ככה את מרגיש" נצח: "?!!!!" א. : "אז בסדר" ואז המשיכה עוד השיחה, ואני קצת חזרתי לעצמי ושאלתי אותו אם הוא..., והוא אני לי שהוא גם וגם... (ולא, הוא לא רוצה גם יורו אירופי... D-
. ולמי שלא הבין - הוא B. מסתבר שהוא לא כ"כ שם לב לרמזים שלי. כן, הוא התחרמן ממני אבל הוא פחד להראות את זה. GOSH, זו היתה הקלה. על מה שקרה למחרת אני לא ארחיב בדיבור, אני רק אגיד שמעולם לא עברתי חוויה כ"כ חזקה מבחינה נפשית. אז עכשיו אנחנו מאוהבים (או במילים אחרות, אני פשוט לא יכול להפסיק לחשוב עליו והוא די נהנה מזה). אז להתראות לכולם, ותודה לכל אלו שעזרו! ונ"ב, ל-א., אם אתה קורה את מה שאני כותב עכשיו, אני מתגעגע ומרגיש שאני לא יכול לחכות עוד! (ואני מקווה שלא נעלבת שכתבתי עלינו בפורום...) שלך באהבה, נצח.
זוכרים אותי? לכל משלא, פרסמתי כאן הודעה לפני שבוע עלי ועל שותף שלי למעונות, שאני לא יודע אם הוא גיי או סטרייט, ואני שואל את עצתכם... (למי שעדיין לא זוכר מומלץ לגשת דחוף להודעה הזו - יכול להיות שהיא כבר נדחקה לעמוד הקודם...) אז קודם כל, תודה לכל אלה שהגיבו, כשקראתי את ההודעות שלכם כבר היה מאוחר מדי
. ולמי שלא הבין - הוא B. מסתבר שהוא לא כ"כ שם לב לרמזים שלי. כן, הוא התחרמן ממני אבל הוא פחד להראות את זה. GOSH, זו היתה הקלה. על מה שקרה למחרת אני לא ארחיב בדיבור, אני רק אגיד שמעולם לא עברתי חוויה כ"כ חזקה מבחינה נפשית. אז עכשיו אנחנו מאוהבים (או במילים אחרות, אני פשוט לא יכול להפסיק לחשוב עליו והוא די נהנה מזה). אז להתראות לכולם, ותודה לכל אלו שעזרו! ונ"ב, ל-א., אם אתה קורה את מה שאני כותב עכשיו, אני מתגעגע ומרגיש שאני לא יכול לחכות עוד! (ואני מקווה שלא נעלבת שכתבתי עלינו בפורום...) שלך באהבה, נצח.
