שלום לכולם, ישנים וחדשים ו- אהובים

  • פותח הנושא sad
  • פורסם בתאריך

sad

New member
שלום לכולם, ישנים וחדשים ו- אהובים

מזמן לא היתי פה הא? דווקא הרגשתי טוב, לא להיות פה, לא מבחירה או החלטה, פשוט כי החיים, השיגרה היומיום, סחפו אותי , ופתאום הרגשתי טוב דובר כאן כל כך הרבה על הזמן שעובר, משאיר את צלקותיו אבל נותן עוצמות אחרות, ופתאום הפז"מ שלי שיחק לטובתי (מותר לכתוב כאלה דברים נכון??) ולמה אני פה? גם כדי לאמר שהתרגשתי לקרוא פה הרבה דברים שנכתבים, ושהפורום חי (
) ושחזרו לפה השיחות העמוקום מימים עברו (הי אחת מהצד, מתגעגעת, שמחה לקרוא על השיחה שלך עם שתי הבנות, כל כך חשוב) וגם כי רציתי לשאול את דעתכם: הבת שלי בת שלוש וחצי, מאושרת וטובת לב עם צחוק תמידי (טוב, לא כשיש הגבלה על ממתקים) מזמן לא התעסקתי עם השאלה של "מה אומרים לה, איך מספרים" ואני גם עדין לא נדרשת לזה אבל בבית הורי יש תמונות והיא כבר למדה את שמו, אמי אמרה לה,כבר הרבה זמן שהתמונות הן רקע שהיא לא מתעסקת בו והיום לראשונה מזה הרבה זמן היא נתקלה בשרשרת שעל צוארה של אמי, לא שמעתי את ההתחלה של השיחה בינינהן אבל היא התחלילה להתעסק בה ואני שמעתי מהרגע שבו הן צוחקות וצוהלות שזה הוא שמו וקפאתי על מקומי מתוך שחושה שהיא לומדת תגובה שבכלל לא תואמת לתמונה ולמשמעותה ולא שאני רוצה שהיא תחבר אותה ליגון אלא שמתוך הכרות עם משפחתי שבינינו לבין עצמנו אנחנו לא מדברים "עליו" ו"על זה" זה הדבר היחידי שהיא מקבלת אודותיו והאמת שהמחשבה שלי מדברת איתה עליו קשה מאוד מבולבל מאוד, אבל מה דעתכם? ליאת
 

das3

New member
היום מלאו לבתי הקטנה שנתיים

היא נולדה אחרי שהוא מת, גם האמצעית שלי לא זכתה ממש להכיר אותו כי היתה בת 4 חודשים כשמת אבל יש לי תמונה שלו בחדר והיא יודעת בדיוק מיהו ודי מדברת עליו. הגדול שלי הכיר אותו ואהב אותו מאוד ועד היום מדבר עליו. הקטנה הבוקר התעוררה במיטתי ופתאם הסתכלה לתמונה שלו והצביעה עליו ואני אמרתי לה : כן חמודה את לא מכירה אותו, והאמצעית שלי עונה לי אבל אמא זה מושיקו למה היא לא מכירה אותו? ואני עניתי לה כהיא תגדל עוד קצת ותבין יותר ואני אספר לה ואראה לה תמונות והיא גם תכיר אותו תדע מי הוא היה בשבילי ומה הוא בעצם היה צריך להיות בשבילה. גם אימי משתפת איתם פעולה כשהם שואלים אותה עליו (על בנה שמת כל כך צעיר) ומספרת עליו. אני חושבת שזה הצורך הבסיסי שלנו לשמר אותם איתנו ולזכור אותם כל הזמן כאילו הם איתנו ולא באמת עזבו. שיהיה לנו רק טוב. das3
 

אורי_ח

New member
באמת das3, קודם כל שיהיה לכם רק

טוב, והרבה. הצורך הבסיסי לשמר את זכר אחיך הוא לא רק שלך ושל אמך אלא גם של הילדים, אפילו שלא ממש זכו להכיר אותו. זהו מקור לחיזוק השותפות המשפחתית. כך גם אני מרגיש כשמדובר בבני משפחתי שלא זכו להכיר את אחי, ובבני יואב הקרוי ע"ש דודו ז"ל, והוא לפעמים שואל ומתעניין ויש לנו על זה דיבור שמקרב לבבות. שבת שלום, אורי
 
היי עצובה! איזו שמחה ../images/Emo24.gif

כמה געגעגתי
לא יודעת עדיין מה לענות לך. רק רציתי להגיד שכשקראתי.. היתה לי מן הרגשה כזו.. שאולי.. זאת אומרת דווקא דרך הבת שלך והצחוקים והשאלות שבאות מהמקום הנקי הזה.. של ילדה קטנה.. יהיה סוף סוף החיבור הזה. שחסר לך. הקש שישבור את גב הגמלה. אה?!
 

sad

New member
כנראה שהבעייה באמת לא קשורה אליה

לבת שלי שמתיחסת בטבעיות לתמונה, לשם הבעייה כנראה באמת מרוכזת בי, באמא של ובי בעובדה שבביתם אני לא מסוגלת להתיחס לקיומו של אחי אי פעם באוזניה של הבת שלי, וגם לא לאמר לאמי מה ואיך אני חושבת שצריך לאמר לה ומאידך זה המקום היחיד בו היא נפגשת בדמותו בביתנו אין תמונות שלו, גם לא עמוק במגירה, גם לא אם היא תחפש אולי זה באמת יהיה הקש שישבור מה לדעתכם אומרים לבת שלוש וחצי שלא ממש שואלת, אבל מציינת שהיא מבחינה?
 

noor נור

New member
עצובונת בוקר טוב,

גם כן חושבת שאולי זו הזדמנות עבורך לחשוף קצת תמונות .... אין הרבה מה להגיד לה, היא כבר תשאל לבד אם זה יעניין אותה. לפחות היא תדע שהוא ברקע, נמצא בחייך, בחייה, ותדע שאת לא עוצמת עיניים.היי חזקה, הקטנים האלה מעוררים בנו הרבה חורים שחורים שהיינו מעדיפים להסתיר, אבל טוב שכך.הזדמנות פז לתקן דברים בינינו לבין עצמנו, אם לא למעננו, לפחות למענם. שתהיה לנו שבת שלום.
 

sad

New member
אני דווקא חושבת שחורים שחורים

צריכים להיות מתוקנים עבור עצמנו אבל באופן טבעי הם יוצאים "מורווחים" מהורים "טבעיים" יותר זו דילמה שלי כל הזמן כי דווקא ללא תמונות, זו המציאות שלי גם אחרי ההשלמה, אין לי צורך בהן וזו ההכרה שהגעתי אליה בסופו של דבר והדילמה היא שזה נכון שהדבר הנכון ביתר הוא לאפשר לה לדעת שהוא חלק מחיי והוא, או יותר נכון המוות שלו הוא חלק בלתי נפרד, מאידך אין לי ביטויים חיצונים בחיי שמציגים זאת בפניה חוץ ביתם של הורי.. ואז חוזרים לבעייה הראשונה, שם נגמרות לי המילים ואני נתקלת בחרדה שנובעת מהקושי לאמר שם בבית ההוא דברים לבים הידיעה שזו האחריות שלי כלפי בתי להציג את זה
 

BooBee

New member
היי ליאת

טוב לקרוא אותך אחרי תקופה ארוכה של היעדרות....
 
למעלה