שלום לכולם, יש לי שאלה...
יש לי ידידה שאיבדה לפני כשבוע את ביתה בשבוע 26. הסיבה לאבדן היתה מחלה של האמא (סכרת). אני רק אוסיף שמדובר בבחורה מאד מאד צעירה ומאד לבד (היא התכוונה להיות אם חד הורית, האבא לא בתמונה וגם ההורים שלה שנוקטים במדניות "אם לא מדברים על זה זה כנראה לא קרה") ויש לה מחשבות שמדאיגות אותי.... אני מצטערת שאני מעורפלת בנושא אבל אני מאד רוצה לשכנע אותה להצטרף אליכם ואם אני אצליח היא תוכל לספר בעצמה את כל הפרטים שהיא מעוניינת לחשוף. ברור לי שהיא צריכה להתאבל לפני שתוכל להמשיך הלאה בחייה (ובטח שאני לא מתיימרת לחשוב שזה לוקח שבוע) אבל אני ממש לא יודעת איך עוזרים לה לעשות את זה... מה אומרים ? מה עושים ? איך מקילים על רגשות האשמה ("זה קרה כי לא טיפלתי בעצמי...") ? אני אשמח אם תוכלו לתת לי קצה חוט. תודה.
יש לי ידידה שאיבדה לפני כשבוע את ביתה בשבוע 26. הסיבה לאבדן היתה מחלה של האמא (סכרת). אני רק אוסיף שמדובר בבחורה מאד מאד צעירה ומאד לבד (היא התכוונה להיות אם חד הורית, האבא לא בתמונה וגם ההורים שלה שנוקטים במדניות "אם לא מדברים על זה זה כנראה לא קרה") ויש לה מחשבות שמדאיגות אותי.... אני מצטערת שאני מעורפלת בנושא אבל אני מאד רוצה לשכנע אותה להצטרף אליכם ואם אני אצליח היא תוכל לספר בעצמה את כל הפרטים שהיא מעוניינת לחשוף. ברור לי שהיא צריכה להתאבל לפני שתוכל להמשיך הלאה בחייה (ובטח שאני לא מתיימרת לחשוב שזה לוקח שבוע) אבל אני ממש לא יודעת איך עוזרים לה לעשות את זה... מה אומרים ? מה עושים ? איך מקילים על רגשות האשמה ("זה קרה כי לא טיפלתי בעצמי...") ? אני אשמח אם תוכלו לתת לי קצה חוט. תודה.