שלום לכולם, יש לי תהיה

[gershon17]

שלום לכולם, יש לי תהיה

לאחרונה פורסם מחקר שהראה שהרבה מאד מבנים ציבוריים בארץ לא מותאמים לנכים. בין הנתונים במחקר (שכתבה עליו אפשר למצוא פה) קפצו לי לעין שניים שלא מובנים לי. הראשון: 67% מהמבנים בארץ לא נגישים לאנשים שהשמיעה שלהם לקויה. השני: 84% מהבנקים, המרפאות ובתי הספר לא נגישים לעוורים, אבל 100% מאותם המבנים בדיוק לא נגישים לאנשים ששמיעתם מוגבלת. מישהו יכול להסביר לי בבקשה, מה יש ב-67% מהמבנים הציבוריים בארץ שחרשים לא יכולים לגשת אליהם, ולמה חרשים לא יכולים להשתמש בשירותי 100% מהבנקים או המרפאות (הרי אם אדם מוגבל בשמיעתו לא יודע לקרוא שפתיים, תמיד אפשר לכתוב לו על נייר את מה שרוצים להגיד לו. זה קצת איטי, אבל זה יעבוד) ? תודה.

 

[צלף]

אני מנסה להסביר ../images/Emo2.gif

אין לי גישה לאיך חשבו את האחוזים וגם לפי מה אבל אני אוכל לומר מה הקושי במבנים ללקויי שמיעה. הקושי הגדול ביותר של לקויי שמיעה זה תהודה אקוסטית, כלומר האם הקירות בולעים את הקולות שמדברים, או לחילופין מחזירים את הקול לחלל החדר, אם הקירות מחזירים את הקולות אז נוצר הידהוד, או בקיצור רעש סביבתי... הבעיה שמכשירי שמיעה רגישים לרעש סביבתי, והם מגבירים את הרעש כמו את הקולות דיבור (בניגוד לאוזן האנושית בכלל) ולכן אם לקוי שמיעה רוצה לשמוע כמו שומע הוא צריך סביבה נטולת רעש . נכון אפשר לקרוא שפתיים

או לכתוב על נייר,,אלא שלא כל בני אדם מניעים את השפתיים

ברור (מה עם המזוקנים

) ובבית ספר ששם תמיד היה הידהוד, אי אפשר לבקש מהמורה לעמוד כל הזמן עם הפנים לתלמיד, במרפאה ובבנקים הרבה פעמים צריך לדון ולספר פרטים מסובכים, ואז שימוש בדף נייר פוגע בשטף הדיון, מה עוד שלצד השני אין הרבה פעמים הרגילות הסבלנות להקדיש את הזמן לחזרה על הנאמר או לכתיבה בדף. (במיוחד שיש לחץ בעבודה) אני אישית הולך לשווקים וקורא שפתיים

של הרוכלים והמוכרים, אבל אם למשל למוכר/רוכל אין סבלנות לדבר ולא חוזר או מסביר את הנאמר, אז אני לא קונה אצלו, אבל האם זה מה שצריך להיות

 

[0ne Man]

נגישות ללקויי שמיעה

כאשר מדברים על כך שמוסדות ציבוריים אינם נגישים ללקויי שמיעה, הכוונה היא, לדוגמא, כאשר לקוי שמיעה ממתין בתור לרופא או לבדיקה רפואית בבית חולים. בהרבה מקומות נהוג להשמיע ברמקול (מערכת כריזה) "מר.... נא להגיע ". ברור שלקוי שמיעה אינו יכול לשמוע זאת. אותו דבר עם הכרוז שמשמיע בתחנת הרכבת או אפילו בתוך קרון הרכבת מתי נכנסים לתחנה- לקוי השמיעה אינו יכול לשמוע מה נאמר במערכת הכריזה ולכן הוא עלול לפספס את התחנה שבה הוא צריך לרדת. או למשל בזמן טיסה במטוס- הדייל מסביר את כללי הבטיחות במערכת הכריזה, ומוסר הודעות מפעם לפעם בכריזה על מצב הטיסה- דבר שלקוי שמיעה לא יכול לשמוע. ויש עוד הרבה דוגמאות למוסדות ציבוריים, שאינם נגישים ללקויי שמיעה מבחינה זו, שמעבירים הודעות בכריזה, בלי לתמלל את ההודעות לצרכי לקויי השמיעה.