שלום לכולם, לפי שעת ההודעה מבינים בבדידותי
הכואבת עד מאוד.
קראתי קצת מהפורום ונראה לי שאולי אני עלולה ליפול עליכם עם הבדידות שלי.
לא יודעת אם הפורום הזה מתאים כי הבנתי פה ושם שיש לכם אדם אפילו להתקשר אליו ולי אין.
אני חייבת לקבל כוחות לא במקרה נתקלתי היום שזה היום שנשברתי ונקלעתי למצוקה קשה של בדידות.
אני לא מצליחה להרדם מרוב שזה הגיע ליסורים.
אם לא אכפת לכם אני ארצה לשתף אתכם איך הגעתי למקום הנורא הזה, הלואי. ותתנו לי כוחות, כי אני מוכנה ללכת עם כל מי שיושיט לי יד אבל אין אנשים כאלה.
אז בנוסף לבדידות ני מתייסרת איך אני שכל החיים לא הסתכסכתי עם איש. הקשבתי תמכתי עודדתי לא משנה מתי ובאיזו שעה, תמיד הייתי לכולם.
אבל יום אחד קרה לי אירוע שהפיל את גופי ונפשי עד שהגעתי למצב שלקיתי במחלות שאספר בהמשך.
שלוש שנים של יסורי תופת עברו עלי והנה קרה נס, חזרתי לעצמי הבראתי עליתי במשקל הייתי מאושרת בעולם, אבל ארבע שנים שאני מנסה לחפש חברים, אנשים וגם עבודה ולא מוצא.
אני מרגישה צורך לספר מה עברתי, לא מוכנה להסתיר את זה כי לזה יש משמעות שידעו עם מה נלתי להתמודד אבל אנשים מלאי סטיקמה בזה אחר זה נעלמים ואני מתיסרת למה מה עשיתי.
כשחליתי כל גופי התעות פני ומה לא וכשזכיתי שיחזור לי צלם אנוש וברשותכם נס חזרתי להיות נאה מוד אז במה אני לא בסדר.
נגיד שלא רוצי מי שלקתה במחלה הזו, אבלזה לא הנקודה, אלא שמכל התוכן שבי והמראה אה שלי, וההתמודות המדהימה, הם בוחרים לראות רק דבר אחד ולשם הם מקטלגים רותי.
שיא היסורים זה שגורמי טיפול או אנשי שירות או מי שאני פונה לצורך קבלת שירות, למשל סתם דוגמא אם יהיה משהו שיחייב את התערבותי כאמא, או משהו שאני צריכה להביע דעתי בכל ענין שהוא , אני כמעט ולא נקלעת למצב בו אני בבעיה ומתלוננת וכו אבל כשאני דורשת משהו למען השיקום שמגיע לי וכל זאת כדי לחזור לחים לעבוד לפרנס משפחה, אז תמיד אבל תמיד מתעלמים, אני פשוט אויר.
קשה להסביר ככה.
אם תסכימו ארצה לשתף גי זה שמור בלב ומרסק אותי.
כולל תקופת המחלה זה שבע שנים שאני אדם בודד פשוט לבד: הגעתי למצב של ניתוק. ואסים רק בכך שאומר שאל תשפטו אותי אולי הבעיה אצלי, אם יצא לי לשתף תבינו עד כמה רוב האנשים מתנהגים בצורה שלא תעלה על הדעת, לא אנושית, סטיגמתית ופוגענית .
טוב סליחה על האורך זה סוג של הצלה מהבדידות.
אשמח להכיר אתכן והלוואי שןלא תסגרו לי את הדלת, אל תפגעו תלחץ אבל למרות האופטימיות שנטועה בי, אני מגישה שאולי גם אתם תחשבו שיש לי בעיה אצלי ותתעלמו. חוויתי את זה המון א מה הסיכויים שכאן אתקבל.
רק תזכרו זה החל בגלל מחלה שלקיתי כאשר עד לרגע שחליתי היתי אדם שמח צוחק, עם חברים וזהו, זה אני כבר שנים.
זה לא נתפס לי בראש, זה מבחינתי לא אמיתי, אין לי'. מושג איך אני שורדת בבדידותי.
תודה
הכואבת עד מאוד.
קראתי קצת מהפורום ונראה לי שאולי אני עלולה ליפול עליכם עם הבדידות שלי.
לא יודעת אם הפורום הזה מתאים כי הבנתי פה ושם שיש לכם אדם אפילו להתקשר אליו ולי אין.
אני חייבת לקבל כוחות לא במקרה נתקלתי היום שזה היום שנשברתי ונקלעתי למצוקה קשה של בדידות.
אני לא מצליחה להרדם מרוב שזה הגיע ליסורים.
אם לא אכפת לכם אני ארצה לשתף אתכם איך הגעתי למקום הנורא הזה, הלואי. ותתנו לי כוחות, כי אני מוכנה ללכת עם כל מי שיושיט לי יד אבל אין אנשים כאלה.
אז בנוסף לבדידות ני מתייסרת איך אני שכל החיים לא הסתכסכתי עם איש. הקשבתי תמכתי עודדתי לא משנה מתי ובאיזו שעה, תמיד הייתי לכולם.
אבל יום אחד קרה לי אירוע שהפיל את גופי ונפשי עד שהגעתי למצב שלקיתי במחלות שאספר בהמשך.
שלוש שנים של יסורי תופת עברו עלי והנה קרה נס, חזרתי לעצמי הבראתי עליתי במשקל הייתי מאושרת בעולם, אבל ארבע שנים שאני מנסה לחפש חברים, אנשים וגם עבודה ולא מוצא.
אני מרגישה צורך לספר מה עברתי, לא מוכנה להסתיר את זה כי לזה יש משמעות שידעו עם מה נלתי להתמודד אבל אנשים מלאי סטיקמה בזה אחר זה נעלמים ואני מתיסרת למה מה עשיתי.
כשחליתי כל גופי התעות פני ומה לא וכשזכיתי שיחזור לי צלם אנוש וברשותכם נס חזרתי להיות נאה מוד אז במה אני לא בסדר.
נגיד שלא רוצי מי שלקתה במחלה הזו, אבלזה לא הנקודה, אלא שמכל התוכן שבי והמראה אה שלי, וההתמודות המדהימה, הם בוחרים לראות רק דבר אחד ולשם הם מקטלגים רותי.
שיא היסורים זה שגורמי טיפול או אנשי שירות או מי שאני פונה לצורך קבלת שירות, למשל סתם דוגמא אם יהיה משהו שיחייב את התערבותי כאמא, או משהו שאני צריכה להביע דעתי בכל ענין שהוא , אני כמעט ולא נקלעת למצב בו אני בבעיה ומתלוננת וכו אבל כשאני דורשת משהו למען השיקום שמגיע לי וכל זאת כדי לחזור לחים לעבוד לפרנס משפחה, אז תמיד אבל תמיד מתעלמים, אני פשוט אויר.
קשה להסביר ככה.
אם תסכימו ארצה לשתף גי זה שמור בלב ומרסק אותי.
כולל תקופת המחלה זה שבע שנים שאני אדם בודד פשוט לבד: הגעתי למצב של ניתוק. ואסים רק בכך שאומר שאל תשפטו אותי אולי הבעיה אצלי, אם יצא לי לשתף תבינו עד כמה רוב האנשים מתנהגים בצורה שלא תעלה על הדעת, לא אנושית, סטיגמתית ופוגענית .
טוב סליחה על האורך זה סוג של הצלה מהבדידות.
אשמח להכיר אתכן והלוואי שןלא תסגרו לי את הדלת, אל תפגעו תלחץ אבל למרות האופטימיות שנטועה בי, אני מגישה שאולי גם אתם תחשבו שיש לי בעיה אצלי ותתעלמו. חוויתי את זה המון א מה הסיכויים שכאן אתקבל.
רק תזכרו זה החל בגלל מחלה שלקיתי כאשר עד לרגע שחליתי היתי אדם שמח צוחק, עם חברים וזהו, זה אני כבר שנים.
זה לא נתפס לי בראש, זה מבחינתי לא אמיתי, אין לי'. מושג איך אני שורדת בבדידותי.
תודה
