שלום לכולם, מה שלומכם?

[חת שפ סות]

שלום לכולם, מה שלומכם?

מזמן לא ביקרתי אתכם, הייתי עסוקה. ובכן, עברנו את ראש השנה, עברנו את יום הכיפורים. איך אתם מרגישים? כיפרתם על חטאתכם? (טוב, זו היתה שאלה צינית מצידי). למה צינית? משום שמי שמכיר אותי (את דעותיי) יודע כי אין חטאים ואין על מה לכפר !!! אני חיה בשלום עם עצמי ואני חיה בשלום עם הסובב אותי. חייבת לשתף אתכם במה שקרה לי ברגע זה: בעוד אני רושמת את דבריי, פרפר בצבע ירוק, נחת לי על האצבעות ואח"כ הסתובב עליהן מעט ועף לו לדרכו. מבחינתי, זה סימן כי דבריי נכונים ואני שלמה איתם. לא בהכרח כי יהיו נכונים לאחרים אך, כמו שאני מציינת בכל פעם, דבריי נכונים לי מבחינתי. לפני שהחלטתי לרשום את דבריי, קראתי מעט את התכתובות ורבות דובר על הפיגועים שקרו לנו לאחרונה והכעס על אלוהים והשאלות אל אלוהים. נכון, זה נורא וזה מזעזע והלוואי כי דברים היו קורים אחרת וכולם היו חיים והמצב היה שונה והשלום היה שורר וההרמוניה היתה שורה בכל אך... העובדה קיימת ואין אפשרות לשנותה. כל המצב הכאוטי שנוצר הינו כאוטי לכאורה שהרי דברים קורים כפי שצריכים לקרות. זה אמנם נשמע אכזרי אך מאוד מציאותי. כל אותם פוגעים ונפגעים בחרו בכך. הם בחרו בכך ברמה הלא מודעת, מבעוד מועד עוד בטרם היוולדם. אמנם זה לא מפחית מהכאב של הנותרים, של המשפחות, של החברים אך אם ידעו על כך, יוכלו להבין כי דברים נעשים לפי כל רצון ורצון. כל ההתנסות הזו שלנו כעם, ההתנסות המרה של האבידות, מובילה לדרך מסויימת אשר אנו לא רואים בהכרח את סופה ואת מטרתה. ישנה תכנית על אשר תגיע למימוש ואנו נמצאים בדרך אל המימוש וכל מה שאנו עוברים באותה דרך, הינה הכרחית וכל הקורבנות, בחרו בכך. אין פה שום דבר שקשור לאלוהים שמעניש. אין פה שום דבר שקשור לאלוהים שאינו מקשיב ואינו עוזר וכו'. מפאת רגישות העניין, אני מתנצלת מראש באם אני פוגעת במישהו אך בעצם כך אני חושבת וכך אני מאמינה וזו דעתי האישית וזו האמת שלי. ורשף כשף, תודה לך על הפניה האישית אלי ועל התענינותך -

 

[רשף כשף]

שמחה לראותך כאן

 

[גריני]

../images/Emo24.gif כיף לראות אותך כאן

וגם אני מודה לרשף ...

השעה כבר די מאוחרת ואני עייפה, אז הפעם - לא מגיבה לגופם של הדברים (אנחנו גם מכירות את דעותינו - ויודעות שבדר"כ אנחנו באותו הצד של המתרס), אז רק להגיד לך שוב היי! ולילה טוב

 

[חת שפ סות]

שלום לך גם גריניל'ה

למעשה, "התנתקתי" מהפורום בזמן שנסעת לחופשה בת 10 ימים, אז... איך היה? עכשיו אני רוצה לדבר על משהו שממש לא הבנתי שנמצא בספר של ניל דונאלד, יישומים לחיים. בנושא של שפע ופרנסה נכונה, ניל מדבר על הרעיון כי ברגע שאתה מכריז על עצמך בעל ערך כלשהו, כל מה שנוגד לזה יופיע במרחב. והוא נותן דוגמה בצורה כזו: האם אתה גדול גבוה ושמן? לא. כיצד אתה יודע שאינך גדול גבוה ושמן? אם גדול גבוה ושמן לא היו קיימים, כיצד היית יודע שאינך גדול גבוה ושמן? טוב, זה הרעיון המרכזי (שאותו דווקא הבנתי ומקבלת אותו) זה בעצם היה פתיח/ רקע לרעיון שלא הבנתי שאני רוצה לבאר אותו איתך/איתכם. וכעת אצטט את דבריו של ניל - מה שלא הבנתי: אבל אם תכריז על עצמך כהאנשה של השפע, הדבר המושך את כל השפע הגדול של היקום, לרבות כסף, תחווה את החוויה הישירה של חוסר מוחלט בכסף. ברגע שאתה אומר: השפע הוא שלי, כה אמר אלוהים, יופיע הדבר ביקום שלך כאילו הכל נעלם. אתה תתחיל להסתובב בחוגים שבהם לאיש אין כסף, עד שתפסיק ותפגוש מישהו עשיר מאוד והכל ישתנה. מה שמבלבל אותי במסר הזה ,זה שכל הזמן דובר על הרעיון שאם אתה רוצה משהו, תחשוב עליו כאילו היה כבר ברשותך, לדבר אל עצמך ולהעביר מסר לתת מודע שלך. ואם במקרה הנ"ל דובר על שפע, אז לאמן את התת מודע שלך שהשפע קיים ברשותך (אפילו שעדיין עוד לא הגיע בפועל) וכך לזמן את השפע לחיים שלך. ופה פתאום ניל מדבר על הרעיון של הניגוד שמופיע ובעצם אנו מושכים את הניגוד. משהו פה לא מסתדר לי. יכול להיות שהדקויות של המסר במילים, לא מובן לי. חבר'ה, תעזרו לי למצוא את שורש העניין. בתודה מראש

 

[רשף כשף]

דומה מושך דומה

זהו עקרון בסיסי בפיזיקה, וכנראה זה מה שניל ניסה להסביר: מי שמקרין החוצה שטוב לו, אנשים מרגישים בזאת וטוב גם להם, בנוסף, האדם שמקרין שטוב לו מתחבר לאנשים בעלי אנרגיות דומות ומביא את עצמו להיות מוקף באנשים שטוב להם. אותו הרעיון עם כסף, האם שמעתם פעם את הביטוי "כסף בא לכסף" הוא מבוסס על אותו עקרון- דומה נמשך לדומה... עד כאן אנחנו מסכימות, אבל מה הקטע של הניגוד? הכוונה שהוא התחיל במקום בו לאנשים אין כסף, זהו אינו ניגוד, הוא פשוט התחיל במקום בו הוא נמצא והחצנת האנגיות של השפע קרבה אותו לאנשים שיש להם שפע, כסף... ואולי לא הבנתי?

 

[מיכל מנדל]

ומי ציטט את המשפט הזה הראשון"

רמז: הרופא הכי מפורסם שהיה לעם היהודי במאה ה12 לספירה...

 

[גריני]

כיף לראות אותך כאן, מיכל ../images/Emo24.gif

מקווה שהשכנים מוצאים חן בעיניך ושתשבי כאן איתנו

ולעידוד מציעה לך

(בלי סיגריה, כמובן....).

 

[מיכל מנדל]

../images/Emo6.gifתודה

 

[גריני]

אולי... עולם דואלי?

חופשתי בחו"ל היתה פשוט מדהימה! מסע מרתק רצוף בתובנות, ביישום כל מה שאני לומדת (בקטע של רוחניות) בשנים האחרונות, צירוף מופלא של רגעי קסם/חסד.... אני עוד זוכרת את הבטחתי לקרנוש לספר בהרחבה... ואעשה זאת בקרוב. לשאלתך: האמת? קראתי את הודעתך מספר פעמים (לא קראתי את "יישומים לחיים"). הקטע שהבאת לכאן אכן נראה סותר, לפחות על פניו, את העקרון של "דומה מושך דומה". אח"כ חשבתי שייתכן שמדובר כאן על העובדה שהעולם שלנו דואלי: עני/עשיר, יפה/מכוער, גבוה/נמוך וכו'. אני חושבת שניל מתאר תופעה שבה - כאשר את מחזקת צד אחד שלך את גורמת מצד אחד ל"דומה מושך דומה" - אבל באותה העת -את מושכת גם את האנרגיה הקוטבית! שימי לב, הוא לא כתב שמשיכת שפע תגרום לך לחוש מחסור בחייך - אלא שתהיי פתאום מודעת למחסור - ע"י כך שתמצאי את עצמך בחוגים בהם יש מחסור, וגם זה זמני בלבד. אם להמשיך באותו הקו ולנסות להבין איך היקום הזה עובד, אז ייתכן שאמירה חוזרת שלך שאת היא מקור לשפע - גורמת למשיכת אנרגיית השפע אליך. אולם אנרגייה זאת בעולם שלנו הינה דו-קוטבית ועל כן הקוטב השני הוא מחסור. מה דעתך/דעתכם? האם הסבר זה מדבר אליכם? בחלק השני את כותבת: "ואם במקרה הנ"ל דובר על שפע, אז לאמן את התת מודע שלך שהשפע קיים ברשותך (אפילו שעדיין עוד לא הגיע בפועל) וכך לזמן את השפע לחיים שלך" - אז יישום של העקרון הזה הוא לחיות "כאילו" יש לך כסף, גם אם אין.... וזה מבלבל מאוד! רוב האנשים שנקלעים למצוקה כספית נוקטים בדרך של קיצוץ דראסטי בהוצאות וע"י כך נכנסים בעצם למעגל קסמים שמביא לתוצאה הפוכה למה שהם רוצים. אז אני בהחלט לא אומרת שאם אין לך כסף - תתחילי לחיות כמו שרי אריסון.... אבל לא לסגור לגמרי את הברז - כי אז אין זרימה של אנרגיה! כסף הוא בסופו של דבר עוד סוג של אנרגיה. ועל מנת ליצור זרימה יש צורך לפתוח את הברז! זוהי עצתי לכל מי שחווה מחסור: לתרום מידי פעם כסף לצדקה, למוסדות נצרכים וכו'. להרשות לעצמנו, מידי פעם, איזה פינוק קטן: בגד קטן, ארוחה במסעדה (שוב - הכל במידה... אני לא מדברת על הוצאה של 500 ש"ח לארוחה!)

 

[רשף כשף]

גריני איזה יופי

אני מאוד מתחברת לדואליות, היא הרי נקרית בכל הסובב אותנו- דואליות של חלקיק וגל, דואליות בקלפים, דואליות... ואכן כבר שמנו לב לניגודים שנמשכים זה אל זה, ואילו כוחות חזקים יותר (לפחות בפיסיקה) מדומים שנמשכים זה אל זה בסדרי גודל.

 

[חת שפ סות]

גריני היי

אתמול בערב כתבתי את דבריי בהם ביקשתי להבין מהו המסר של ניל. ובבוקר, בשעה 6, נפקחו עייני, מוחי התעורר והתחלתי לחשוב (בבהירות) ונראה לי כי הבנתי את המסר של ניל. ובכן, כשאנו מצהירים כי השפע הוא שלנו, בזמן שעדיין בפועל אינו נמצא ברשותנו - נדבר לצורך העניין לשפע כספי. אנו גורמים לניגוד להופיע, בכדי שנוכל לחוות את עצמנו. אנו מושכים אלינו את אותם אנשים שחסר להם הכסף ברשותם. אך, מסרנו ליקום מסר חשוב, שהשפע הוא שלנו והיקום יספק את צרכינו, ברגע שנרפה ממחשבה זו שהרי כשאנו אומרים שהשפע שלנו, אנו גם יודעים שהשפע עדיין לא נמצא ברשותנו והתת מודע פועל לפי מה שאנו מאמינים . רגע, אני רוצה לעצור רגע ולתת דוגמה שקרתה לי: בחורף האחרון (לא זה שעומד להגיע) העלתי במשקל ב- 5 קילו. כשהגיע האביב, רציתי לרזות ואמרתי לעצמי שאני רזה וחטובה וכו' וזכור לי כי באותה תקופה שדיברתי אל עצמי, הופיעו כמטה קסם, כל אותן שמנמנות שמדברות על דייאטה. וכמובן, שעדיין לא הורדתי במשקלי. ובעצם מתי משקלי החל לרדת? כשהפסקתי לדבר אל עצמי ולומר לעצמי כי אני רזה וכו' ולא רק שרזיתי 5 קילו, אלא רזיתי 7 קילו. והגעתי למשקל של 45 קילו. (כך שברור ממשקלי ששמנה לא הייתי, גם לאחר ששמנתי את אותם 5 קילו בחורף). מה קרה פה בעצם? הפסקתי לחשוב ולדבר והתחלתי לפעול. אגב, באותה תקופה שרזיתי, לא הרעבתי את עצמי ואכלתי הכל, פשוט, אכלתי כמויות קטנות יותר. במקום לאכול פיתה שלמה, אכלתי 2/3 פיתה. במקום לאכול 4 נתחים של צלעות כבש, אכלתי 3. במקום לאכול פרוסת עוגה בעובי של 5 ס"מ, אכלתי פרוסה בעובי של 2 ס"מ. במקום לאכול משולש שלם של פיצה, אכלתי 2/3 מאותו משולש. וכך, אט אט רזיתי. בעצם מה היה פה? אמרתי שאני רזה אך הסתכלתי במראה וראיתי כי לא כך הוא הדבר. ברגע שהפסקתי לומר לעצמי זאת, הפסקתי להסתכל במראה והתחלתי לפעול. כמובן ששילבתי לאותה דייאטה הליכה רבה. לסיכום הרעיון, אני חושבת כי כשאנו מצהירים משהו, עלינו להאמין בכך בכל מאודנו אחרת נמשוך אלינו את הניגוד של רצוננו. ובעצם זה שאנו מרפים , אנו מאפשרים ליקום לספק את רצוננו. כי בעצם, כשאנו יודעים מי ומה אנו, אין אנו צריכים להצהיר על כך קבל עם ועדה ולשנן באוזנינו ובאוזני כולם, מי אנו. כי בעצם אנו מתנהגים כפי שאנו יודעים מי ומה אנחנו. הפנימיות שלנו מוקרנת החוצה. אך כשאנו רוצים לעשות שינויי, אנו צריכים להצהיר על כך בכדי לאפשר לתת מודע שלנו לקלוט את השינוי והדרך לכך מובילה בהיתקעות זמנית במה שאנו היינו קודם לשינויי שרצינו לערוך. אותה היתקעות נובעת מהידיעה שהשינוי עוד לא התבצע ועלינו לעמול על כך. והאנרגיה לביצוע השינוי יבוא כשאנו נפסיק לחשוב ולדבר ולאפשר ליקום לספק לנו את אנרגיית העשייה שתביא לתוצאות הרצויות. זה כמו שאומרים: אני רוצה כסף, או אני רוצה להיות רזה או אני רוצה בריאות או אני רוצה להתחתן וכו' - כך משדרים ליקום שאין לי כסף או אני שמנה או אני חולה או אני רווקה (זה לפי הדוגמאות שנתתי). וכשאומרים שאני רוצה, האנרגיה נתקעת כאן משום שהיקום מספק לנו את הרצון ואת הכמיהה ואת מה שאין לנו. וכשאנו מצהירים כי יש לנו כסף וכו', היקום יספק לנו את הכסף אך עדיין מחכה לאמונה השלמה שלנו שיש לנו כסף ויהיה לנו כסף, הוא מחכה שהתת מודע יבין ויקבל ויתחיל לפעול בדבר. אה, נזכרתי בעוד דוגמה נפלאה שתוכל להמחיש את העניין: כשעשינו (אני ובעלי) את התאומים - לקח לנו חצי שנה להיכנס להיריון. בחודש הראשון "לעבודה" חיכינו שהמחזור לא יופיע והופיע - אכזבה. כך גם בחודש השני והשלישי והרביעי. בחודש החמישי, כבר התחלתי להרפות ואפילו לחשוב שלא נורא שלא נכנסנו להריון ואפילו לא חשבתי על כך - המחזור הופיע ואפילו לא התאכזבתי. בחודש השישי "לעבודה" , ממש הפסקתי לחשוב על כך ו... הפתעה ! המחזור לא הופיע ו... נכנסנו להריון. יופי היי !!! ברגע שהרפיתי, היקום סיפק לי את מה שרציתי - במקרה זה , זה היה הריון. הערה: אני מודעת לזה שיבואו כאלו ויואמרו כי הלחץ שלי מנע את כניסתי להריון והלחץ הפריש הורמונים ומרק וסלט לדם שלי שמנע את כניסתי להריון. נכון, יש תהליכים פיסים במקרה לחץ, כמו שיש תהליכים פיסים במקרה של רגיעה. אך... מה לגביי הדוגמה של הרצון שלי לירזות? איפה פה ההורמונים קשורים לעניין? ואני רוצה להתייחס לדברייך לגבי תרומות לצדקה - אני מסכימה איתך. אני רוצה להסביר את האנרגיה של הצדקה: כשאנו נותנים, אנו מפנים מקום למשהו חדש שיכנס. אנו מאפשרים זרימה של אנרגיה, יציאה של כסף על מנת שיכנס כסף נוסף. ואם אנו לא נותנים צדקה, אנו נתקעים. לדוגמה: קנינו בשר בסופר. אך, הפריזר שלנו מלא עד אפס מקום בבשר. לא נוכל לאפסן את הבשר החדש בפריזר שהרי לא הוצאנו בשר ישן יותר ממנו ולא השתמשנו בו. מה יקרה פה בעצם? אנו נפסיד. נצטרך לזרוק משהו, או בשר חדש שנקנה או בשר ישן שנמצא בפריזר. (אגב, לגבי בשר ישן וחדש, אני לא מתכוונת למשהו מקולקל, אלא משהו ישן שנמצא כבר ברשותנו לעומת משהו חדש שרכשנו אותו לאחרונה). אז לגבי צדקה - כדאי לתת. ולא רק צדקה בכסף, אלא גם בעצה , בהקשבה, בסימפטיה, בהערכה, באהבה, בהתחשבות וכו' זהו, סיימתי לעת עתה. ביי

 

[FireBat]

ברוכה השבה. לגבי יום כיפור.

אני רוצה להתייחס לפיסקה הראשונה בהודעתך ולדבר על משמעות יום כיפור. איני תומך בדת, איני תומך באף דת, אני גם יודע שהדת היהודית היא לא הדת שהכי קרובה לאמת, אך בכל אופן אני צם כל שנה ביום כיפור. אני מאמין שכל אחת מן המצוות שנכתבה יש לה משמעות אנרגתית, אני מאמין שלצום יש משמעות אנרגתית, לקודים שבמזוזה יש משמעות אנרגתית ולעירוב בשר בחלב יש משמעות אנרגתית. הכפרה ביום כיפור היא מנטלית, היא בין אדם לאדם, ולא בין אדם לאלוהיו. שלא תהיה פה טעות, אלוהים לא כועס על אף אחד, ועל כן אין צורך לבקש סליחה מול אלוהים. הצורך ליצור חשבון נפש וקירבה בין אדם לחברו. אני אוהב את יום כיפור, אני מבית מסורתי, ואני בעיקר צם מתוך מסורת. אני יודע שאם לא אצום דבר לא יקרה, אבל אני בוחר לצום, כי אני מאמין שזה טוב. אבל. מה שאני בכל פעם בהלם מחדש אלה הכפרות. יש את התרנגולת ועוד יותר גרוע זה עם הכסף. בא רב ואמר "טוב, עשית חטא? תתרום כסף לצדקה וה' יסלח לך". מה זה אמור להיות? מישהו גנב מחבר שלו משהו, מגיע יום כיפור הוא יודע - אין בעיה אני אכפר על זה אתרום ככה וככה לצדקה אסובב מעל הראש ככה וככה פעמים, וזהו העניין סגור. נגמר יום כיפור הוא שוב יגנוב כי הוא יודע שאוטוטו מגיע יום הכיפור של שנה הבאה. ככה מזרימים כסף לצדקה. ככה משכנעים שאין למה לעשות חשבון נפש אם אפשר פשוט לשלם כסף. ככה הופכים את הדת לצבועה. חתשפסות. נכון אין חטאים ואין על מה לכפר. אבל אני מניח שאת מסכימה איתי שמבחינת רמות גילגולים וההתקדמות האישית של כל אחד לא יתנו למישהו שרצח/אנס/התאבד להתקדם במישור הרוחני כמו שיתנו לך. רצח זה לא דבר תקין, לא בעולם הזה ולא במקומות אחרים.

 

[חת שפ סות]

FireBat היי

ראשית כל, אני רוצה להתייחס לסוף דבריך שבהם אתה אומר כי מבחינת רמות גילגולים וההתקדמות האישית של כל אחד לא יתנו למישהו שרצח/אנס/התאבד להתקדם במישור הרוחני כמו שיתנו לי. רצח זה לא דבר תקין, לא בעולם הזה ולא במקומות אחרים. עד כאן דבריך. ובהתייחס אליהם: אני לא מסכימה איתך. נכון כי רצח ואונס הם לא דבר תקין בעולם שלנו, במימד הפיזי, בעולם החומר, בחיים הנוכחיים עלי אדמות אך... רצח ואונס הם לא דבר שלילי. נשמע מוזר בעיניך? ובכן, רצח ואונס הם פשוט מעשים. אותם מעשים הם אפשרויות התנסות - במה להתנסות. הם נחשבים שליליים מכיוון שהם גורמים לכאב אך ברמה הגבוהה יותר, אותה נערה נאנסת, ואותו אדם שנרצח, בחר בכך בכדי להתנסות ואותו אנס ורוצח, בחר בכך גם בכדי להתנסות ברצח ואונס. בעצם, מה שאני אומרת זה שכל פעולה שנעשית, הינה פעולה טהורה והיא נעשית על מנת להתנסות ולחוות ותו לא. זה שהופך את הפעולה לחיובית או שלילית, זה השיפוטיות שנמצאת במרחב של מימד הזמן והמרחב בעולם הפיזי בו אנו חיים כרגע וממוקדים בו כעת. החיובי והשלילי, הטוב והרע, הנכון והלא נכון, קיימים רק בעולם הפיזי. כך שאין בעצם מניעה להתקדם במישור הרוחני. ולגבי התאבדות, מה שלא התייחסתי עד עתה, אותו אדם שמתאבד, נמצא ברמה רוחנית כזו שבעצם לא תוביל אותו לאף מקום, עד שיוכל להתעורר ולהעלות את רמת הרוחניות שלו. מה כוונתי? כשמישהו מתאבד, הוא ממשיך לחוות את אותו דבר/ דיכאון שהביא אותו למעשה ההתאבדות ומגלה כי לאחר מותו, אין שינוי. ובעצם הוא יוצר לעצמו את הגיהינום שלו וממשיך לחוות את הגיהינום ולהאמין כי כך זה צריך להיות .... עד שיתעורר ויבין את מעשיו שבעצם הוליכוהו שולל. עד שיבין כי הכל נמצא בתוכו והכל נובע מתוכו והוא היחיד היכול לשנות את מצבו. וגם כך, גם אצל המתאבד צפויה התקדמות במישור הרוחני. עכשיו, לגבי רמות גילגולים והתקדמות שאתה מדבר - התקדמות למה? התקדמות לאן? מי אמר שאותו אדם שרוצח ו/או אונס, או מתאבד, אינו נמצא במקום גבוה של התקדמות רוחנית? אז לסיכום, אני לא מסכימה איתך. עכשיו, שחלילה לא יתפרש כי אני תומכת ברצח באונס ובעוד מרכיבים לסלט זוועתי שכזה. אני מאמינה כי אדם שעשה מעשה שכזה, בחר לעשותו ביחד עם קורבנו על מנת לתת לאחר את החוויה וההתנסות. (שוב, הבחירה נעשתה עוד בטרם הגיעו לעולם הפיזי). ואפילו ייתכן כי כל מעשי הזוועה נעשו באהבה רבה וזאת למה אני אומרת כך? נניח כי נשמה מסויימת רוצה לחוות את עצמה כרוצחת, אז נשמה אחרת מתנדבת להיות הנרצחת ולתת את היכולת לחוות את מה שרצתה, וזה נעשה מאהבה. או הפוך, נניח נשמה רוצה לחוות את עצמה כנרצחת, אז נשמה אחרת מתנדבת למשימה מתוך אהבה רבה בכדי לתת לה את היכולת של החוויה וההתנסות. ובכן, אני מקווה שהבנת את שורש מחשבתי. עכשיו אדבר על רעיון הנתינה, רעיון הצדקה. כמו שאמרת, הכל הינו בעל משמעות אנרגטית - נכון. כשאנו נותנים צדקה, אנו מפנים מקום בכדי שיוכל להתמלא. אגב, צדקה לא מבוטאת רק בנתינת כסף. בעבורי, צדקה זו גם תמיכה ריגשית, הקשבה לזולת, עצה וכיוון, עזרה רפואית כלשהי, מילת עידוד, מחמאה, אמירת אמת וכו'... וכמו שאתה אומר כי מנצלים את המעמד למשיכת כספים - שזה בעצם מתחיל מראש השנה. אם היית יודע כמה טלפונים קיבלתי הביתה בכדי שאתרום כספים? אגב, לגבי מזוזה, אני ממש חוויתי את האנרגטיות שלה באופן פיזי למדיי. בקיצור נמרץ אספר את סיפור המזוזה - סיפרתי אותו בעבר. ובכן, החלפנו מזוזות בבית. בכל הבית יש לנו 7 מזוזות ו-5 היו פסולות והחלפנו. ביום שהתקנו את המזוזות, זה היה בשעה 11 בלילה. זה היה בחורף. ובכן, בכניסה למסדרון של החדרים, ישנו פעמון רוח. ויותר מאוחר בלילה, לפני שהלכתי לישון, עשיתי סיבוב אצל הילדים וכיסיתי אותם ונכנסתי למיטה ולפתע אני שומעת את פעמון הרוח מצלצל. ברגע ראשון בירכתי את הישות הנמצאת אך במחשבה שניה אמרתי לעצמי: איזה ישות ואיזה נעלים, נראה איזה חלון פתוח. בדקתי בכל הבית, וכל החלונות היו סגורים. הבית שלי הוא צפוני ועל כן קר מאוד ובחורף אני סוגרת את כל החלונות. כשגיליתי שבעצם החלונות סגורים, ועדיין אני שומעת את פעמון הרוח מצלצל ואפילו עמדתי לידו וראיתי אותו זז בפראות ולא חשתי בשום משב רוח, התחלתי להיבהל וקפצתי מהר למיטה, חיבקתי את בעלי וכיסיתי את עצמי עם השמיכה מעל לראש. ועוד שבוע ימים שמעתי את פעמון הרוח מצלצל לו ואפילו בעלי שמע אותו. כך שהאנרגיה של המזוזות היתה חזקה מספיק בכדי להזיז את פעמון הרוח. זהו, זה הסיפור שקרה לי עם המזוזות והאנרגיה המדהימה. טוב, אסיים כאן כי אני מתחילה להתעייף ולהשתמע

 

[FireBat]

אני לא מסכים. לגבי רצח.

לגבי רצח. ישנה מערכת של חוקים אנושיים וכמוהה מערכת של חוקים אלוהיים. ישנם חוקים אלוהיים וחוקי האדם לא תמיד חופפים אליהם. בכל מקרה שלא יהיה אסור לאדם ליטול חיים (אם זה בשוגג זה משהו אחר). ועל זה יהיה לו דין שם למעלה, אני לא מדבר על שכר ועונש, אלא על שיכנוע מסויים שהוא יעבור על מנת להראות לו היכן טעה, ואגב השיכנוע הזה כן יכול להיות מלווה בסבל גם למעלה וגם בתקופות החיים הבאות על מנת שיבין את חומרת המעשה שעשה. בנאדם יכול לרצות למות ויכול להיות שבחר למות, אך לא בחר ולא כפה את רצונו על זה שיהרוג אותו. אוי לאדם שיחליט לרצוח אדם אחר, את זה נישמור לאלוהים. כולנו הגענו על מנת להיות פה, כאן ועכשיו. זה חוק מספר אחד - להיות. אסור לנו להתכחש לא לקיומנו ולא לקיומם של אחרים. התעסקות בקיום הפיזי שלנו - להיות או לא להיות, הוא לא ברמה שלנו בכלל, וכל עוד ישנה בחירה מודעת אסור לנו להרוג את עצמנו או להרוג מישהו אחר. זהו צו עליון, זהו צו בדרגת האלוהות. החוק הזה הוא כל כך קיצוני עד שגם אם מישהו נתקל במחבל שהולך לרצוח חפים מפשע ויש לו אקדח אסור לו להרוג אותו, הוא רשאי לעשות הכל על מנת לעצור ולתפוס את אותו מחבל או לעשות הכל על מנת להינצל אבל בשום אופן לא להרוג. חייל אשר קיבל פקודה להרוג והורג אולי בעולם הזה מחליקים על זה, למעלה הוא כבר יביא את הדין. עד כאן לבינתיים, שבוע טוב.

 

[eYaL]

בקשר לפסקה השניה..

אני מסכים שכל אחד עושה את הבחירות שלו.. ומוסיף - מוות לא בהכרח דבר רע

זה רק שער למסע הקסום הבא...