שלום לכולם.. משהו ראשון שלי כאן

ravine

New member
שלום לכולם.. משהו ראשון שלי כאן

(וזה באמת בא מבפנים) חומות לבֵנים/רעות בשארית כוחותי המשכתי ללכת, יש קור שהוא אמיתי. זולג מגוֹפוּת אמונה חירשת, שם פּעָמָיו אל מפתן ביתי. בטהָרָת מילותי דבקתי עיקֶשֶת, יש חירות שהיא שִקרית. אורבת בצידה של דרך נרקמת, שולחת ידה לתפוס בעקבי. באחרון שירַי נותרתי לוחמת, ישנה תחושה שהיא נצחית. משתוקקת לסור מנפשי הדואבת, מחפשת מוצא בין חומות לבֵנים.
 

קומיס

New member
לא הבנתי

קצת מורכב מדי לטעמי, הלכתי לאיבוד לפעמים כשאני כותבת שיר ארוך ומסובך, אני מנסה לרשום אותו על פתק קטן ואז כל המיותר נזרק מהשיר והוא הופך להיות נקי ומזוקק
 

imdark

New member
אפשר?

אני חושב שהיא מזכירה כל הרבה סיבות וכל כך הרבה מפלות עד שהיא מגיעה למצב שבו כל מה שנישאר זה פשוט להרים הגנות ולהיסתתר מהעולם או אפילו מאצמה בתוך קירות של רגשות של כעס של הבעה שלווה ו"קולית" ובשארית כוחה היא בונה חומות שבהן היא יכולה להעלם בשקט
 

ravine

New member
ואוו

פירשת את זה מאוד יפה! בכל זאת.. אני מעוניינת להוסיף כאן פירוש נוסף שלי. בבית הראשון יש תלונה כנגד השיגרה וכנגד האנשים הקרים האלו שנכנעו לה (גופות האמונה החירשת)- האמונה בשיגרת היום יום שמאיימת לכבוש גם אותי ואני בשארית כוחותי מתנגדת לה. גם ה"כאילו חופש" הזה שיש לנו מתבטא כאן, יש כל-כך הרבה מסגרות מסביב שמאיימות על הדרך החופשית שאנחנו מנסים לסלול לעצמנו ואני ממשיכה לדבוק באמונה שלי בכל זאת. הבית האחרון נראה לי דיי מובן, וגם אתה הסברת אותו יפה.
(אם שמת לב, אפילו ניסיתי ליצור את המבנה של השיר שיראה כמו חומות לבנים) תודה על התגובה
 
לא חשבתי על המשמעות הפסיכולוגית של

זה אבל אהבתי- יש מצב שאם תלחיני את זה אז זה יהיה ממש יפה
 
למעלה