k a k u l a
New member
שלום לכולם/ן, שאלות, תהיות - סרטן שלפוחית שתן
מצטרפת חדשה... בעלי, בן 33 אובחן לפני כחודש בסרטן שלפוחית השתן- גידול גדול שיושב באגן הכליה. כל הגילוי היה בטעות, ממש במקרה (כאבי בטן , ירידה במשקל- פניה לגסטרו- הפנייה לקולונסקופיה ול-CT, גילוי של חיידק הליקובטור בקיבה- מפענח בדיקות CT שעשה ממש עבודה טובה ולמרות שהיה צריך לבדוק רק את הקיבה הסתכל גם על הכליות ומצא ממצא חשוד- טלפון בהול מהמכון לבדיקה חוזרת- מציאת הגוש- סבב רופאים...).
לפני שבועיים בעלי עבר ביופסיה באמצעות ציסטוסקופיה כאשר היה אמור להשתחרר יום לאחר מיכן. הוא סבל מדימום מסיבי וקרישי דם שגרמו לו לאשפוז של שבוע וחצי, עם קטטר ושטיפות וכאבים- מה שגרם כמובן לדאון רציני. יומיים לאחר שהשתחרר הביתה העלה חום וחזר שוב לאשפוז בשל זיהום במערכת השתן. סובל מכאבים וממצב רוח ירוד מאוד.
אז מה התהיות? הגידול יחסית גדול (3 ס"מ) אך תוצאות הביופסיה שהתקבלו אתמול אשרו את החשדות של הרופאים- מדובר בגידול סרטני אך לא אלים, שלב 1.
עמדו בפנינו שתי אופציות:
1. להוריד את הכיליה. ניתוח יחסית קל , לפרוסקופיה, החלמה והתאוששות מהירה. ברגע שמורידים את הכיליה נגמר הסיפור- אין הקרנות, אין כימו, רק מעקבים. החיסרון- הוא נשאר עם כיליה אחת והפחד העיקרי שלו היה שיום אחד יקרה משהו גם שם.
2. להוריד את רק את הגידול ולשמר את הכיליה (המלצה של הרופא המטפל בו)- ניתוח קשה יותר, ייתכן ובשל הגודל יצטרך 2. כימו במשך 6 שבועות באמצעות ציסטוקופיה (מוחדר דרך איבר המין). יש לו בגוף צינורית ששמו לו כדי להרחיב את דרכי השתן בשביל התהליך הזה והוא סובל ממנה כאבים כל הזמן. מעקבים דחופים אחר הכיליה מידי חצי שנה. וכמובן יש את העניין המוראלי- הכאבים, הביקורים במחלקה האונקולוגית, ההתעסקות עם איבר המין כל הזמן ואת עניין הסרטן ירחף עלינו כל הזמן.
אני בעד אופציה א'.
בעלי עד אתמול נטה לאופציה ב', אך אתמול נשבר סופית. הוא לא רוצה את זה יותר, לא רוצה יותר בתי חולים, רק לסיים עם זה וזהו, יהיה מה שיהיה.
אנחנו צעירים, 2 בנות קטנות בבית שצריכות את ההורים שלהם כמובן, עובדים.... לא יודעים מאיפה זה נפל עלינו ואיזה מזל שתפסנו את זה בזמן...
פתאום עכשיו שהוא נחוש להוריד את הכיליה אני קצת חוששת.
לא הספקנו לקבל עוד חוות דעת (למרות שהרופאים השונים שהיינו אצלהם לפני הביופסיה, ראו את הסיטי וישר אמרו- להוריד את הכיליה)
וברור לי שאם הדברים לא היו מסתבכים אצלו כמו שהסתבכו והובילו ללמעלה משבועיים אשפוז היינו הולכים על אופציה ב', אבל כאמור כל התהליך התיש אותנו נפשית, פיזית ומוראלית...
מישהו עבר את התהליך הזה? תובנות?
תודה לכולם שהגעתם עד כאן
מצטרפת חדשה... בעלי, בן 33 אובחן לפני כחודש בסרטן שלפוחית השתן- גידול גדול שיושב באגן הכליה. כל הגילוי היה בטעות, ממש במקרה (כאבי בטן , ירידה במשקל- פניה לגסטרו- הפנייה לקולונסקופיה ול-CT, גילוי של חיידק הליקובטור בקיבה- מפענח בדיקות CT שעשה ממש עבודה טובה ולמרות שהיה צריך לבדוק רק את הקיבה הסתכל גם על הכליות ומצא ממצא חשוד- טלפון בהול מהמכון לבדיקה חוזרת- מציאת הגוש- סבב רופאים...).
לפני שבועיים בעלי עבר ביופסיה באמצעות ציסטוסקופיה כאשר היה אמור להשתחרר יום לאחר מיכן. הוא סבל מדימום מסיבי וקרישי דם שגרמו לו לאשפוז של שבוע וחצי, עם קטטר ושטיפות וכאבים- מה שגרם כמובן לדאון רציני. יומיים לאחר שהשתחרר הביתה העלה חום וחזר שוב לאשפוז בשל זיהום במערכת השתן. סובל מכאבים וממצב רוח ירוד מאוד.
אז מה התהיות? הגידול יחסית גדול (3 ס"מ) אך תוצאות הביופסיה שהתקבלו אתמול אשרו את החשדות של הרופאים- מדובר בגידול סרטני אך לא אלים, שלב 1.
עמדו בפנינו שתי אופציות:
1. להוריד את הכיליה. ניתוח יחסית קל , לפרוסקופיה, החלמה והתאוששות מהירה. ברגע שמורידים את הכיליה נגמר הסיפור- אין הקרנות, אין כימו, רק מעקבים. החיסרון- הוא נשאר עם כיליה אחת והפחד העיקרי שלו היה שיום אחד יקרה משהו גם שם.
2. להוריד את רק את הגידול ולשמר את הכיליה (המלצה של הרופא המטפל בו)- ניתוח קשה יותר, ייתכן ובשל הגודל יצטרך 2. כימו במשך 6 שבועות באמצעות ציסטוקופיה (מוחדר דרך איבר המין). יש לו בגוף צינורית ששמו לו כדי להרחיב את דרכי השתן בשביל התהליך הזה והוא סובל ממנה כאבים כל הזמן. מעקבים דחופים אחר הכיליה מידי חצי שנה. וכמובן יש את העניין המוראלי- הכאבים, הביקורים במחלקה האונקולוגית, ההתעסקות עם איבר המין כל הזמן ואת עניין הסרטן ירחף עלינו כל הזמן.
אני בעד אופציה א'.
בעלי עד אתמול נטה לאופציה ב', אך אתמול נשבר סופית. הוא לא רוצה את זה יותר, לא רוצה יותר בתי חולים, רק לסיים עם זה וזהו, יהיה מה שיהיה.
אנחנו צעירים, 2 בנות קטנות בבית שצריכות את ההורים שלהם כמובן, עובדים.... לא יודעים מאיפה זה נפל עלינו ואיזה מזל שתפסנו את זה בזמן...
פתאום עכשיו שהוא נחוש להוריד את הכיליה אני קצת חוששת.
לא הספקנו לקבל עוד חוות דעת (למרות שהרופאים השונים שהיינו אצלהם לפני הביופסיה, ראו את הסיטי וישר אמרו- להוריד את הכיליה)
וברור לי שאם הדברים לא היו מסתבכים אצלו כמו שהסתבכו והובילו ללמעלה משבועיים אשפוז היינו הולכים על אופציה ב', אבל כאמור כל התהליך התיש אותנו נפשית, פיזית ומוראלית...
מישהו עבר את התהליך הזה? תובנות?
תודה לכולם שהגעתם עד כאן
