שלום לכולם. נעלמתי לכמה ימים

שלום לכולם. נעלמתי לכמה ימים


אני מעלה עניין שאני נפגש בו הרבה פעמים - הקונפליקט שבין הפיסי לאנרגטי.
כשאני משוחח עם אנשים על דרכי ריפוי, אני נתקל לפעמים בהתנגדות לעבור טיפול המקשר בין הפיזי לאנרגטי\נפשי\תודעתי. אני רואה אותה בעיקר בשיחותיי עם אנשים מה"מיינסטרים".
כלומר - אדם שיש לו בעיה פיזית, מתנגד לעבוד תהליך ריפוי הכולל חשיפת הרובד התודעתי המביא לבעייתו.
לפעמים, גם כשהאדם מתוודה בפניי שהוא בטוח ששורש הבעיה הפיזית שלו, נמצא בבעיה פנימית\מנטאלית\נפשית אצלו, הוא עדיין לא רוצה לפתור אותה משורשה, בדרך לריפוי השלם.

הנה דוגמה קלאסית לשיחה שהייתה לי:
לפני כמה ימים דיברתי עם אישה ששאלה אותי באלו דרכים אני מטפל, וסיפרתי לה גם על ההילינג וגם על הדרכים הפיזיות בהן אני משתמש. היא אמרה לי שאינה מאמינה בהילינג. אמרתי לה שאני מבין, אך כדאי שתדע שמבחינתי, הבעיה הפיזית שלה קשורה בוודאי למשהו פנימי בחייה. תשובת הייתה - "נו ברור, אתה חושב שאיני יודעת את זה. אבל מי בכלל רוצה לגעת בזה. נראה לך שאני רוצה לראות את כל הח...שיש לי בפנים."

האם גם אתם אתם נתקלים בתופעה? כיצד אתם מתייחסים אליה?
 

ינוקא1

New member
בוקר טוב.

נקודה מאוד מענינת וחשובה !!!


אני היום מאמין בטיפול "ללא דיבורים".

זאת אומרת - אני מאמין כי המטפל צריך ללמוד לפתח את יכולתיו האנרגטיות , עד שהוא מגיע למצב בו הוא יכול להכיל ולעבד את חווית המטופל , גם ללא דיבורים עם המטופל.

החוויה פשוט עוברת מהמטופל למטפל , המטפל מכיל אותה , מעבד אותה , ומחזיר אותה אליו.

מי שניסח לי זאת , זה אחד מגדולי הפסיכולוגים במאה הקודמת - וילפרד ביון.

הוא טען כי החוויה של התינוק בראשית חייו היא לעיתים מפחידה מאוד טראומטית ומבולבלת.
הוא חי בעולם של פנטזיות בניה והרס אהבה ושנאה ומאמין כי במחשבותיו קורים הדברים "באמת".
(זאת על בסיס תיאוריה של מלאני קליין - פסיכולוגית אחרת)
אך האם קולטת ממנו את חוויתו במצב שהוא כמו "חלימה בהקיץ" , מעבדת אותה בכלי התפיסה שלה , ומחזירה אותה אליו מעובדת וכך התינוק יכול להכיל אותה.
הוא טען כי גם בטיפול פסיכואנליטי מתרחש דבר דומה - המטפל קולט מהמטופל חוויות שונות - פחד , כעס , זעם (והמטפל צריך להיות מודע לתחושותיו בכל רגע) , המטפל מעבד את החוויות ומסדר אותן בכלי התפיסה שלו ומחזיר אותן אל המטופל.


דווקא בטיפולים שהם כמו הילינג ומגע יש לנו יותר יכולת לעשות זאת מאשר בטיפול מילולי.
לפעמים באמצע טיפול מגע אני מניח את היד על המטופל ועובר לחלימה (המטופל בדרך כלל נרדם) , אני חולם משהו עם משמעות או בלי , או לפעמים אני רק מרגיש שאני ב"תדר" של חלימה ואני מבין כי המטופל חולם בעצמו.

אלא שכדי לעשות זאת המטפל צריך ללמוד להיות "מיכל" (גם זו הגדרה של ביון) , ולתרגל זאת עד שהוא יכול להכיל את כל הצדדים באישיותו שלו עצמו - כך יוכל להכיל גם צדדים של אנשים אחרים. וזה מבחינתי העיקר - ההתפתחות האישית הזו.

החסרון בגישה זו הוא שלא תמיד המטופל מודע "מה עשינו" בטיפול.
ובכל זאת , אני חושב שעיבוד מילולי של חוויות וטראומות עם מטופלים הוא הרבה פעמים בזבוז זמן , ואילו הגישה הזו אותה אני מתאר כאן היא גישה נכונה יותר לרוב האנשים.
(ולפעמים הכי נכון זה שילוב גישות).

רק שהמטפל צריך לעשות עבודה יומיומית של "תחזוקה" כדי להפוך את עצמו למיכל גדול יותר ויותר. בטיפול מסוג זה אין כמעט משמעות לשיטה , כמו שיש משמעות להתפתחות ה"כלים" הללו של המטפל. שהם בסופו של דבר כלים טבעיים - כמו האם והילד בתיאור של ביון.
 
מסכים איתך....

כשלמדתי את ההילינג, המורה שלי לא הייתה מדברת כמעט בטיפולים שעשתה. היא הייתה נותנת בסוף הטיפול מסר קצר, שתיאר את מה שהיא חוותה ושואלת מה את המטופל אם המסר מדבר אליו.

אני אישית כן מוסיף שיחה בסוף הטיפול, מעיין שיחת עיבוד, שמבהירה למטופל את שקרה. השיחה בעצם תומכת בספיגת הטיפול אצל המטופל.
 
"כיצד אתם מתייחסים אל התופעה?"

אני חושב שאני לרוב לא עושה את ההפרדה הזאת בתוכי, כך שאיכשהו קל לאנשים שאני עובד איתם לזרום איתי בצורה עניינית. לדוגמה, אני לא נוטה להשתמש במלה "הילינג", לא מפני שיש לי משהו נגד המלה הזאת (להיפך
) אלא פשוט מפני שאינני נדרש לכך. יש מצב שהעדר החלוקות האלה בתפיסתי ובשפתי ("טיפול פיזי", "טיפול לא פיזי" וכדומה) אכן עושה את הדברים קלים יותר, באופן כלשהו.
 
מעניין...

אפריד לשתי סיטואציות -
1. כשאני מדבר עם אנשים על היותי מטפל ומסביר באילו כלים אני משתמש - אז אני באמת מפריד.
2.כשמתעניינים בטיפול - אני מסביר על תהליך הטיפול ועל הכלים לפתרון בעייתם. בהסבר זה בדרך ההפרדה מתמעטת.
בטיפול עצמו יש שני דברים שאני שואל את המטופל אם הוא רוצה או לא - דיקור והילינג. יש המפחדים מדיקור ויש שאינם מתעניינים בריפוי פנימי. אני מאפשר להם את הבחירה לפעמים, גם אם אני חושב שהטיפול שהם צריכים כולל את אחד המרכיבים שציינתי.

עכשיו כשאתה אומר את מה שאתה אומר, עולות כמה לי נקודות:
1. העלית רעיון טוב, למה להפריד?
2. אולי העניין תלוי גם האוכלוסייה המטופלת - יתכן ואתה בסביבה של אנשים "זורמים"
. בהחלט יתכן שבסביבתך, במעגל הסובבים אותך, יש אנשים יותר פתוחים, סמוכים וכו'.
3. אולי העניין הוא במטופלים שאני מושך אליי...לפי התפיסה שלי.
4. סביר להניח שהכל נכון במידה מסויימת.

תודה רבה על ה
הפשוטה כביכול.
 

מיכי 10

Member
שלום לך. :)

גם אני לא משתמשת במילה הילינג, אלא ב"רייקי".
כי אחרי שלמדתי רייקי l ורייקי ll, הגעתי ללמוד אצל מישהו שהוא הילר. הוא לימד ספק רייקי ספק הילינג. זה מישהו שהיה איתי בכיתה במשך שנתיים בתיכון, והיה חפיפניק. :). אהבתי מאד את הקורס שלו, כי הוא לימד בצורה מאד לא קונבנציונלית ומאד חופשית. ולמדתי ממנו גם לטפל בצורה חופשית, ולא בצורה נוקשה כפי שלמדתי קודם. זה החזיר לי את הביטחון העצמי, ופתח בפנַי את הדרך לחזור לטפל, אחרי הפסקה שעשיתי מתישהו בגלל היסוסים.
 

מיכי 10

Member
*זה* באמת מצחיק. טוב, אז נתחדש ביחד.


חחח. אם אתה רוצה שאעשה לך קבלת פנים יפה, בוא אלַי לפורום בלשנות בתפוז. (וגם לפורום אספרנטו בתפוז).
ואולי אני אבוא אליך לפורומי מדיטציות, לקבל קבלת פנים ב"בית שלך".
 

מיכי 10

Member
האמת, הצצתי בשני הפורומים שלך וקראתי קצת

בשניהם. מעניין, אבל אני חייבת לעשות עוד דברים (המון) חוץ מאשר להשתעשע כל הזמן בפורומים, במיילים ובצ'טים...
 
מגניב...

בדיוק באתי עכשיו לעשות את זה בפורומים שלך

הפורום החדש דנדש שפתחתי הוא כאן: www.ThePracticalMeditation.com/support.php

את יודעת, מאחר והוא חדש לגמרי

ומאחר והוא נועד גם לאנשים שאין להם מושג ב"מדיטציה שימושית"

ומאחר ואת כל כך נחמדה וכייפית ולא מהססת לשאול ולתקשר

אז יהיה ממש ממש כיף

שתשאלי שם כל מה שמתחשק לך בקשר למדיטציה שימושית...

ואולי זה יעזור "לפתוח" קצת יותר את הפורום הזה לקהל הרחב, שזו מטרתו!


אמן
 

מיכי 10

Member
בסדר גמור, בן.

קודם כל, תודה על הביקור אצלי בבית
(השני, והפחות משפחתי. אספרנטו זו "המשפחה" שלי).
האמת שבגלל השאלה הבלשנית והענייינית שלך, התבלבלתי קצת, ולא קלטתי שאנחנו מכירים בכלל מכאן.

עכשיו התאפסתי, ואני באמת מודה לך על המחמאות המקסימות.

הצצתי שוב בפורום החדש שלך, ואכתוב גם שם. :)
זו תקופה קצת עמוסה מדי בשבילי, מסיבות רבות, וכרגע גם חג הפסח הקרב ובא, נוסף כ"יציקה" על ראשי.
אבל אשמח לסייע מעט במה שאוּכל. נתראה.
 
תודה יקירתי!


זה כבר עוזר...

ביקרתי כמובן גם ב"אספרנטו", אך עקב העדר הידע שלי בנושא, לא ידעתי אפילו מה לשאול או להגיד, אם בכלל...
 

מיכי 10

Member
חחח. את זה אפשר לתקן. קלי קלות!

סתאאאם. זה לא קלי קלות, אבל אם יש רצון אמיתי ללמוד, זה בהחלט אפשרי וכיף גדול.

אני מניחה שאתה בחור צעיר, ולפי התיאוריה האישית שלי, ככל שלומדים אספרנטו בגיל צעיר יותר, כך זה יותר קל ומהיר.
לצערי הגעתי לאספרנטו רק בגיל לא צעיר (כרונולוגית. בנפש דווקא כן
), אז לא נורא קל לי. אבל אני מאוהבת בשפה ובמה שעומד מאחוריה, ובחברים שלי שם, כך
שזה מתקדם לא רע.


אז אם יבוא לך, תעשה מדי פעם קפיצה לשם. :)

אגב "מה לשאול"... יש כמה שאלות נדושות שתמיד שואלים אותנו. אבל אנחנו כבר מתורגלים, ולא מתרגשים מהן מדי.

{כמו: נכון שאספרנטו זה ספרדית? לא. זה לא נכון.
למה צריך אספרנטו אם יש אנגלית? אל תשאל. זו שאלה שמעצבנת אספרנטיסטים.
כמה דוברים יש בעולם/בארץ? תלוי את מי שואלים...}.
 
למעלה