שלום לכולם - צריך את עצתכם.
שלום לכם, סיפורי הוא כזה : אני בחור בן 25 עם שתי אחיות גדולות - אחת בת 32 ואחת בת 30. האחות הגדולה נחשבה תמיד למוצלחת, ליפה, למוכשרת וכמובן, שהיא קיבלה אליה את מרבית תשומת הלב והזרקורים. אימי ז"ל היתה עמוד התווך והדבק שהחזיק את המשפחה אך היא נפטרה לפני כ-7 שנים. מאז האחות הגדולה, כביכול לקחה על עצמה את תפקיד מקבלת ההחלטות בבית.היא אומנם מתגוררת בניו יורק אבל מרבית הדילמות המשפחתיות עוברות דרכה, מה שמביא בדרך כלל לצרות ובעיות. ועל מה אני מדבר ? למשל, היא הכניסה את אבי לתוך עסק כושל בתחום המסעדנות, דחפה אותו להשקיע במסעדה כושלת של חבר שלה מהעבר, דבר שהכניס אותו לחובות, והכניס את כל המשפחה לבוץ. הביא אותי למצב שאני נאלץ לשלם בכוחות עצמי שכר לימוד והוצאות אחרות מבלי להעזר באבי, שפשוט אין לו כסף יותר להוציא מכיסו. אבל זה לא נגמר רק בזה, בכל החלטה משפחתית היא תמיד חייבת להתערב, גם ממרום מושבה בניו יורק, שמה חייה טובים ויפים, להגיד תמיד מה דעתה בכל דבר, ולבטל לחלוטין את כל הדעות של האחרים, לתת עצות אחיתופל, להתערב בחייהם של כל אחד מאנשי המשפחה - וכל זה אולי לא מכוונה רעה, אלא מתוך הסתכלות על כולם מלמעלה, כי כמו שציינתי, היא הורגלה להיות זאת שמסתכלת על כולם מלמעלה. בהחלטות חשובות שקיבלתי בחיי - לימודים, מעבר דירה, עבודה - בכולם קיבלתי ממנה עצות שרק פגעו בי וגרמו לי לכשלונות ולחוסר הצלחה והדבר הזה תיסכל אותי עמוקות. קיבלתי את עצותיה מפני שהיא דאגה באופן כל כך נחרץ להראות שדעתה היא הנכונה ביותר, אבל ברב המקרים, זה פשוט היו מקרים קלאסיים של עצות אחיתופל. חשוב לי לציין שיחסי עם אחותי השניה בת ה-30 מקסימים, אבל אני בתקופה האחרונה נתמלאתי כעס וזעם על אחותי הגדולה יותר, עד כדי כך שאני אפילו לא מסוגל לדבר אתה בטלפון. אני מרגיש שהניתוק הזה ממנה טוב לי, למרות שאנחנו משפחה שעברה טרגדיה קשה עם מות אימי, והייתי רוצה להרגיש מלוכדות יותר במשפחה, המצב עם אחותי כיום פשוט לא מאפשר את זה. ופרט אחרון, היא גם מתחתנת בעוד כ-8 חודשים עם החבר הישראלי שאתו היא מתגוררת (ושאותו פגשתי רק פעם אחת). מיותר לציין שזה מצב מעט מורכב בשבילי, שכן אני מאוד רוצה להרגיש שמחה מכל הלב בשבילה, אבל לצערי אין, אני פשוט לא מרגיש כלום. אולי אני אטום, חסר לב, אבל זה מה שאני מרגיש, קשה להתווכח עם הלב. אז אחרי כל הסיפור - רציתי לשאול - מה עלי לעשות הלאה? להמשיך בשיחות הטלפון המאולצות ובשמחה המזוייפת? האם ניתן לשפר יחסים שכאלה? ואיך יוצאים מסימפטום האח הקטן וסימפטום האחות הגדולה? תודה לכם וחג שמח
שלום לכם, סיפורי הוא כזה : אני בחור בן 25 עם שתי אחיות גדולות - אחת בת 32 ואחת בת 30. האחות הגדולה נחשבה תמיד למוצלחת, ליפה, למוכשרת וכמובן, שהיא קיבלה אליה את מרבית תשומת הלב והזרקורים. אימי ז"ל היתה עמוד התווך והדבק שהחזיק את המשפחה אך היא נפטרה לפני כ-7 שנים. מאז האחות הגדולה, כביכול לקחה על עצמה את תפקיד מקבלת ההחלטות בבית.היא אומנם מתגוררת בניו יורק אבל מרבית הדילמות המשפחתיות עוברות דרכה, מה שמביא בדרך כלל לצרות ובעיות. ועל מה אני מדבר ? למשל, היא הכניסה את אבי לתוך עסק כושל בתחום המסעדנות, דחפה אותו להשקיע במסעדה כושלת של חבר שלה מהעבר, דבר שהכניס אותו לחובות, והכניס את כל המשפחה לבוץ. הביא אותי למצב שאני נאלץ לשלם בכוחות עצמי שכר לימוד והוצאות אחרות מבלי להעזר באבי, שפשוט אין לו כסף יותר להוציא מכיסו. אבל זה לא נגמר רק בזה, בכל החלטה משפחתית היא תמיד חייבת להתערב, גם ממרום מושבה בניו יורק, שמה חייה טובים ויפים, להגיד תמיד מה דעתה בכל דבר, ולבטל לחלוטין את כל הדעות של האחרים, לתת עצות אחיתופל, להתערב בחייהם של כל אחד מאנשי המשפחה - וכל זה אולי לא מכוונה רעה, אלא מתוך הסתכלות על כולם מלמעלה, כי כמו שציינתי, היא הורגלה להיות זאת שמסתכלת על כולם מלמעלה. בהחלטות חשובות שקיבלתי בחיי - לימודים, מעבר דירה, עבודה - בכולם קיבלתי ממנה עצות שרק פגעו בי וגרמו לי לכשלונות ולחוסר הצלחה והדבר הזה תיסכל אותי עמוקות. קיבלתי את עצותיה מפני שהיא דאגה באופן כל כך נחרץ להראות שדעתה היא הנכונה ביותר, אבל ברב המקרים, זה פשוט היו מקרים קלאסיים של עצות אחיתופל. חשוב לי לציין שיחסי עם אחותי השניה בת ה-30 מקסימים, אבל אני בתקופה האחרונה נתמלאתי כעס וזעם על אחותי הגדולה יותר, עד כדי כך שאני אפילו לא מסוגל לדבר אתה בטלפון. אני מרגיש שהניתוק הזה ממנה טוב לי, למרות שאנחנו משפחה שעברה טרגדיה קשה עם מות אימי, והייתי רוצה להרגיש מלוכדות יותר במשפחה, המצב עם אחותי כיום פשוט לא מאפשר את זה. ופרט אחרון, היא גם מתחתנת בעוד כ-8 חודשים עם החבר הישראלי שאתו היא מתגוררת (ושאותו פגשתי רק פעם אחת). מיותר לציין שזה מצב מעט מורכב בשבילי, שכן אני מאוד רוצה להרגיש שמחה מכל הלב בשבילה, אבל לצערי אין, אני פשוט לא מרגיש כלום. אולי אני אטום, חסר לב, אבל זה מה שאני מרגיש, קשה להתווכח עם הלב. אז אחרי כל הסיפור - רציתי לשאול - מה עלי לעשות הלאה? להמשיך בשיחות הטלפון המאולצות ובשמחה המזוייפת? האם ניתן לשפר יחסים שכאלה? ואיך יוצאים מסימפטום האח הקטן וסימפטום האחות הגדולה? תודה לכם וחג שמח