תודה שטול
למען האמת קצת חדש לי כל הקטע של התיקשורת הוירטואלית,אני רגילה לתקשורת ישירה תודה לאל,הדרך והזמן הם מורים טובים,לא ירדתי לקבוצות הרבה זמן,התחושה בזמן האחרון אצלי היא של מרדף אחרי הזמן,בית,עבודה,ילדים קטנים,חוגים,שיעורים, זמן לבן זוג ובסוף היום אני נופלת שדודה,לפעמים נידמה שהשארתי את המכורה מאחור והיום ישנה רק אני,סתםםםם הראש מוכר לי סיפורים,נורא קל להתבלבל ולהגיד לעצמי,מה העניין?אני מתמודדת יפה עם מטלות החיים,אכן כן,אבל למחלה יש דרכים משלה לאותת ולהגיד אל תטעי יקירתי.וזה תמיד נופל על כעס,אלוהים שישמור ברקים ורעמים,אך אני תמיד אומרת שאלוהים כנראה מכיר אותי טוב,הוא יודע שאני צריכה לשמור על חלקים מסויימים באופי שלי בכדי שיהיה לי על מה להמשיך לעבוד,ולעולם לזכור,רק להיום, מחר יום חדש.,