שלום לכולם... קצת מחשבות

[סופת רעמים]

שלום לכולם... קצת מחשבות

אני רואה שהיה פה קצת בלגן... מקווה שהוא עבר. בימים האחרונים היה לי מאוד קשה, קצת חשבון נפש, ביקשתי סליחה מהרבה אנשים... אפילו ביקשתי סליחה ממנו (לא יודעת על מה) אבל הוא אפילו לא הגיב. הניתוק נורא קשה לי אבל אני לא מתקשרת. מקווה שאצליח להתגבר כי בינתיים זה לא כל כך הולך. אני כל כך עצובה.. ומתגעגעת. אביגיל ראיתי באחת ההודעות בטאגליינס שהסיפור שלך קצת דומה לשלי. קראתי כמה דברים שכתבת שנורא הזדהיתי איתם. אני מרגישה כמוך, עשינו את הילד הזה מתוך אהבה, חשבתי שהחלום המשותף יישאר משותף, עכשיו אני רואה שלא. מה עושים הלאה? אני לא יודעת אם הוא יהיה או לא יהיה בתמונה. לא יודעת אם אצליח להסתדר ולפרנס לבד או לא. בינתיים הוא מתעלם ממני... לא מתקשר, לא כותב. כאילו שכח מקיומנו וזהו, ממשיך בחיי המשפחה שלו כאילו כלום לא קרה. תודה לכולכם על הכל, אני

 

[רק אביגיל]

סופה ../images/Emo13.gif

לא היה לנו חלום לעתיד משותף , רק לילד משותף והמשך סוג קשר כפי שהיה לנ של חברות ואהבה . אבל חלומות טובים ככל שיהיו , נשארים לפעמים בגדר חלום (למרות שאת הילד הגשמנו ) וההמשך והשינוי הדרסטי היה רק לאחר כמה שנים. סיבות ונסיבות חיינו מובילים אותנו למקומות שאנחנו ממש לא מצפים להם לפעמים. כבר כתבתי כאן פעם , שלולא שלחו אותי הורי לכיתה א´ במקום לגן חובה , בטח לא הייתי כאן היום. (תראי עד איפה אחורה אני הולכת

) מה שרציתי לאמר בעצם זה , שזה שאת מסתכלת יותר לאחור מאשר קדימה בשלב הזה , זה טבעי , אבל תנסי בכל זאת להעיף מבט יותר קדימה ולהבטיח לעצמך שתעשי כל מה שאת יכולה כדי שהאוצר הקטן שבך , יזכה באמא מאושרת. זו ערובה לאושרו שלו/ה. תתקדמי לאט לאט , צעד אחר צעד. כל דבר בעיתו. קודם את צריכה לחזור לארץ , נכון? תתחילי בזה. עיסוקים , ביורוקרטיים ככל שיהיו , גם הם מפנים את תשומת הלב מהכאב. ככה מתחילים. אני חושבת. ומסיימת בתקווה שאי פעם בעתיד כשהילד/ה יהיה מוצר מוגמר , חמוד , חייכן , אולי יזכה לקבל גם את אביו בחזרה. לפחות את האהבה שמגיעה לו ממנו. אולי כרגע , הוא לא מספיק מוחשי לו ?

 

[סופת רעמים]

משום מה, ולצערי הרב

אני לא חושבת שלילד הזה יהיה אבא. אבא שלו לא מסוגל להתמודד עם קיומו, ולא עם קיומי, ולא עם שום דבר שהוא החליט ועשה בחייו בזמן האחרון... אולי זה ישתנה יום אחד, אבל אני חושבת שאני מתחילה להבין שאי אפשר לבנות עליו, ודאי לא מבחינתי, אבל אפילו לא מבחינת אבהות. וזה חבל, כל כך חבל, כי שנינו רצינו את הילד הזה... אבל כמו שאמרת, חלומות משתנים, מתנפצים, והמציאות נשארת. אני מקווה שאצליח לאגור את הכוחות כדי לפקח על פרוייקט החזרה ארצה, להסתדר עם עבודה איכשהו ולגדל את הילד שלי בכבוד, בלי טובות מאביו. בכל אופן שוב תודה על המילים.