שלום לכולם, רוצה להצטרף אליכם

[mitti o]

שלום לכולם, רוצה להצטרף אליכם

אני אמא לילד אחד מקסים בן 4 שנולד בבית חולים בילדה ללא התערבויות. אמנם אני עדיין לא בהיריון אבל חולמת על לידת בית. מציצה בפורום שלכם ועד עכשיו באופן לא גלוי. ורוצה לכתוב משהו שהבן שלי אמר לגיסתי שילדה אתמול ובאנו לבקר אותה בבית חולים: - אורי (הבן שלי): התינוקת שלך חולה? - גיסתי: לא. היא נולדה בריאה והיא בסדר גמור. - אורי: אז למה אתם בבית חולים? השאלה הכי הגיונית בעולם, לא?

 

[debby12]

ברוכה הבאה

אכן הילד צודק להפליא. תמשיכי לחלום - בסוף יש נטיה לחלומות להתגשם

איך היתה חווית הלידה שלך בבית חולים? האם גם לפני הלידה הראשונה חשבת בכיוון של לידת בית? (סתם אני סקרנית)

 

[mitti o]

תודה,

לפני הלידה הראשונה לא חשבתי בכיוון הזה בכלל. מאוד פחדתי מהלידה ומההתמודדות שלי עם הכאב. אבל היתה לי חוויה מדהימה אישית וזוגית. ללא התערבויות בכלל למרות שהיתה לידה ארוכה מאוד ומתישה לא הסכמתי לקבל זרוז ולא משכחי כאבים למיניהם. אבל זה בזכות התמיכה של בן זוגי, שבלעדיו לא הייתי יכולה לעבור את זה ככה. בעקבות התערבויות של הצוות לאחר הלידה, במחלקה וההתייחסות שלהם כאילו זה לא הילד שלי והם יכולים להחליט ולעשות בו מה שהם רוצים ולתת לי אותו כשנוח להם וכד' - אז התחלתי לחשוב על אופציה אחרת,שבה תהיה לי שליטה על המתרחש איתו בשעות הראשונות לחייו.

 

[טלימה]

ברוכה הבאה ../images/Emo39.gif

תודה על מה שכתבת. פתאום שמעתי צליל של אסימון נופל, לקח לי זמן לאתר אותו בדברים שכתבת. אני מודה לך מאוד, זאת היתה תובנה משמעותית.

 

[mitti o]

שמחה שיכולתי לעזור כבר בתחילת

דרכי כאן. אפשר לשאול לאיזו תובנה הגעת?

 

[טלימה]

לא יודעת אם אצליח להתנסח, אבל

בואי נראה - גם לי היתה הלידה מאוד כואבת, הרגשתי מותשת וסבלתי את הכאב בלא משככים. אבל הלידה שלי היתה בבית וזה היה לי טריוויאלי - לא היה על מה להתעקש או למה לסרב. אחרי הלידה היתי מאוכזבת על שלא הצלחתי להתמודד עם הכאב, הרגשתי שהוא הפתיע אותי בעוצמתו ודבר לו עזר לי להתמודד איתו. מה שחשבתי שאמור היה להיות התעלות הסתבר כמשפיל (אני לא מתכוונת אפילו לנסות להסביר את זה טוב יותר בהקלדה ביד אחת, ועוד שמאל...). הרגשתי מרומה, מאוכזבת... כשקראתי את מה שכתבת הבנתי שאותה לידה בדיוק בבי"ח היתה עשויה להיות מאורע מעצים. שם, מול האופציות האחרות, לו היתי בוחרת להתנהל בדיוק כפי שהתנהלתי בבית, הייתי מחשיבה עצמי "אמיצה" או "גיבורה". בבית זו סתם היתה הדרך היחידה והטריוויאלית. (הצלחתי להסביר?)

 

[debby12]

יוו - פרטת על מיתר מדויק אצלי

גם אני הרגשתי קצת כשלון על איך הכאב הפתיע אותי בעוצמתו. בחודשים לקראת הלידה של גילגי כל הזמן חשבתי איך זה "קטן עלי" וגם כל מיני כאלה "bring it on" כי זה יהיה אתגר שאני יכולה לו. במשך כל השלב הראשון עד לשלב צירי הלחץ הייתי עדיין באותו "ראש" בלי בעיה. אבל אז....הגיעו צירי הלחץ (היא היתה במצג עורף לאחור) ואני חשבתי שעמוד השידרה שלי עומד להתפקע ועוצמת הכאב שולחת אותי למאדים. בשלב הזה בהחלט איבדתי את ה-COOL שלי (ע"ע ביקשתי מהמיילדת שתפקע את שק מי השפיר

מי היה מאמין...). על כל פנים לחלוטין הרגשתי מאוכזבת מעצמי וגם הבעתי את זה (אני זוכרת שאמרתי למיילדת ולבעלי שאני לא מאמינה איזו רכיכה אני. דווקא אצלי זה לא מגיע לרמה של תחושה השפלה, אבל כן היתה לי טיפה אכזבה מעצמי -- אז אני יכולה להזדהות עם מה שאת כותבת. עם זאת בדיעבד אני מרגישה שחווית הלידה היתה מעצימה אינטימית ונפלאה - למרות שהייתי רכיכה לקראת הסוף.

 

[טלימה]

תודה

חשוב לי לדעת שזו לא רק אני. אני עוד לא במקום של השלמה עם זה, אבל ההבנה הזאת שזכיתי בה עכשו מאפשרת לי לראות את זה קצת אחרת. לאט-לאט

 

[שרונה80]

שאלה

אפשר לשאול באיזה בית חולים ילדת?

 

[mitti o]

ילדתי בבי"ח רוטשילד (בני ציון)

בחיפה

 

[אשכר ש]

ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif

אין על פנינות החוכמה של ילדנו...

 

[סטיוויה]

ברוכה הבאה.גם הבן שלי אמר בגיל 3.5

"אמא,עדיף לי שתלדי בבית ולא תסעי לבי'ח. כאן בבית זה המקום הכי טוב ללדת". מבחינתי כשהוא אמר את זה הבנתי סופית שאני אעשה הכל כדי ללדת בבית.

 

[רוני של יובל ומאיה]

הבת שלי אמרה לי משהו דומה מאוד

כשדיברנו על הלידה אמרתי לה שחלק מהתינוקות נולדים בבית וחלק בבית החולים. היא חשבה רגע ואז אמרה לי "אבל בית חולים זה מקום של אנשים חולים, האמהות והתינוקות האלה חולים??" כאילו, להם זה מובן מאליו והגיוני ככה... (היתה בת 4 וחצי כשהיא אמרה את זה).

 

[mamadan]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

מדהים כמה אפשר ללמוד מהם...