טיפטיפה מודאגת
New member
שלום לכולם, רוצה להתייעץ, לשאול...
(מתנצלת מראש אם יצא ארוך) יש לי ילדה מקסימה (איך לא ) בת שלוש וחצי (כמעט) היא מאד חכמה, נבונה, סקרנית, רגישה, בוגרת.... נכון שאני לא אוביקטיבית אבל התגובות שאני מקבלת מהסביבה שלה ובעיקר מהגננת מחזקות את הרגשתי שהיא באמת מאד נבונה ופיקחית ואף מפותחת ריגשית מעבר לגילה. ואיפה הבעיה? פרפקציניזם - אני מקווה זאת הגדרה נכונה לחלק ממה שהילדה שלי מכילה. מאד קשה לה עם דברים שהיא מנסה לעשות ולא יוצאים בדיוק כמו שהיא רוצה, זה יכול להיות ציור, או סתם משחק שתכננה בצורה מסויימת ויצא קצת אחרת. זה גורם לה לכעוס, לבכות ולעיתים ממש לצאת מדעתה! לאחרונה שמתי לב לעוד דבר שאני לא ממש יודעת כיצד להגדירו אני אספר את הסיפור כדוגמא: ערב, נסענו הביתה, היא יצאה מהרכב ושמחה שהידיים שלה קרות כי היא אוהבת לגעת לאבא בגב עם הידיים הקרות שלה. כאשר חצינו את הכביש אחזתי בידה וכשהגענו לצד השני היא שמה לב שהתוכנית שלה כנראה "השתבשה" היא ממש נכנסה בשניות להיסטריה טענה שעכשיו בגלל שנגעתי לה ביד היד כבר התחממה. לא עזרו כל ההסברים שלי והיא רצתה לחזור חזרה, להכנס לרכב ולהתחיל הכל מהתחלה.... "משהו מהתוכנית שלה השתבש" וזה מוציא אותה מהכלים, היא בוכה, בכי רציני עם דמעות שמיד גורם לה לכאב במצח. דוגמא נוספת: היא סיפרה לי משהו, ואני כמובן הקשבתי והגבתי ואז אמאתי לה שאני יורדת לרגע לקומה למטה להביא לה משהו שביקשה היא שמעה אותי ואף אמרה שתחכה לי למעלה כשחזרתי אחרי שתי דקות היא כבר היתה באמצע בכי היסטרי והסיבה לבכי, היא רצתה לומר לי עוד משהו אך כבר לא שמעתי אותה ביקשתי סליחה והסברתי שכנראה כבר הייתי למטה ושעכשיו אני כולי איתה ומקשיבה. זה לא סיפק אותה כי היא תכננה לומר לי את הדבר לפני שירדתי למטה (יש לציין שלמה שהיה לה לומר אין קשר לירידה שלי למטה, סיפור מהגן) היא היתה בתוך היסטריה של בכי, לא עניין אותה כלום ממה שניסיתי לומר לה, היא לא היתה מוכנה להמשיך את היום עד שלא ארד שוב למטה ונתחיל הכל מהתחלה, כולל הכל!!! כששאלתי מדוע צריך הכל התחלה היא הסבירה לי שזה פשוט לא עבד טוב. כמובן שגם הפעם לא נכנעתי לזה ואני מקווה ששתי הדוגמאות שהבאתי לכאן מסבירות את "התופעה" שאני חווה עם הנסיכה שלי אני לא יודעת אם זה קשור אבל האסטתיקה גם מאד חשובה לה אסור לערבב אוכל בצלחה, היא אוכלת כל דבר בנפרד, קודם את העוף, אח"כ את האורז וכו'... שלא נדבר בכלל על לערבב שני דברים על המזלג. וזה היה כך מאז שהחלה לאכול אוכל אצבעות. (בעלי ואני ממממממששש לא כאלה, מערבבים הכל עם הכל. בקיצור, קשה לי עם זה ולאחרונה הדברים הללו רק הולכים ומתחזקים והכי קשה לי שהיא סובלת מזה, היא מתרגשת ומתעצבנת ובוכה בגלל דברים כה פעוטים נקרע לי הלב לראות אותה במצבים כאלה ולשאלתי, האם זה משהו חריג? האם זו תופעה של גילה שקיימת אצל הרבה ילדים? במידה וזה חריג, איזה גורם יכול לעזור לנו? האם יש עוד פורומים בהם אתם ממליצים לי לשאול? סליחה על האורך ותודה על הסבלנות
(מתנצלת מראש אם יצא ארוך) יש לי ילדה מקסימה (איך לא ) בת שלוש וחצי (כמעט) היא מאד חכמה, נבונה, סקרנית, רגישה, בוגרת.... נכון שאני לא אוביקטיבית אבל התגובות שאני מקבלת מהסביבה שלה ובעיקר מהגננת מחזקות את הרגשתי שהיא באמת מאד נבונה ופיקחית ואף מפותחת ריגשית מעבר לגילה. ואיפה הבעיה? פרפקציניזם - אני מקווה זאת הגדרה נכונה לחלק ממה שהילדה שלי מכילה. מאד קשה לה עם דברים שהיא מנסה לעשות ולא יוצאים בדיוק כמו שהיא רוצה, זה יכול להיות ציור, או סתם משחק שתכננה בצורה מסויימת ויצא קצת אחרת. זה גורם לה לכעוס, לבכות ולעיתים ממש לצאת מדעתה! לאחרונה שמתי לב לעוד דבר שאני לא ממש יודעת כיצד להגדירו אני אספר את הסיפור כדוגמא: ערב, נסענו הביתה, היא יצאה מהרכב ושמחה שהידיים שלה קרות כי היא אוהבת לגעת לאבא בגב עם הידיים הקרות שלה. כאשר חצינו את הכביש אחזתי בידה וכשהגענו לצד השני היא שמה לב שהתוכנית שלה כנראה "השתבשה" היא ממש נכנסה בשניות להיסטריה טענה שעכשיו בגלל שנגעתי לה ביד היד כבר התחממה. לא עזרו כל ההסברים שלי והיא רצתה לחזור חזרה, להכנס לרכב ולהתחיל הכל מהתחלה.... "משהו מהתוכנית שלה השתבש" וזה מוציא אותה מהכלים, היא בוכה, בכי רציני עם דמעות שמיד גורם לה לכאב במצח. דוגמא נוספת: היא סיפרה לי משהו, ואני כמובן הקשבתי והגבתי ואז אמאתי לה שאני יורדת לרגע לקומה למטה להביא לה משהו שביקשה היא שמעה אותי ואף אמרה שתחכה לי למעלה כשחזרתי אחרי שתי דקות היא כבר היתה באמצע בכי היסטרי והסיבה לבכי, היא רצתה לומר לי עוד משהו אך כבר לא שמעתי אותה ביקשתי סליחה והסברתי שכנראה כבר הייתי למטה ושעכשיו אני כולי איתה ומקשיבה. זה לא סיפק אותה כי היא תכננה לומר לי את הדבר לפני שירדתי למטה (יש לציין שלמה שהיה לה לומר אין קשר לירידה שלי למטה, סיפור מהגן) היא היתה בתוך היסטריה של בכי, לא עניין אותה כלום ממה שניסיתי לומר לה, היא לא היתה מוכנה להמשיך את היום עד שלא ארד שוב למטה ונתחיל הכל מהתחלה, כולל הכל!!! כששאלתי מדוע צריך הכל התחלה היא הסבירה לי שזה פשוט לא עבד טוב. כמובן שגם הפעם לא נכנעתי לזה ואני מקווה ששתי הדוגמאות שהבאתי לכאן מסבירות את "התופעה" שאני חווה עם הנסיכה שלי אני לא יודעת אם זה קשור אבל האסטתיקה גם מאד חשובה לה אסור לערבב אוכל בצלחה, היא אוכלת כל דבר בנפרד, קודם את העוף, אח"כ את האורז וכו'... שלא נדבר בכלל על לערבב שני דברים על המזלג. וזה היה כך מאז שהחלה לאכול אוכל אצבעות. (בעלי ואני ממממממששש לא כאלה, מערבבים הכל עם הכל. בקיצור, קשה לי עם זה ולאחרונה הדברים הללו רק הולכים ומתחזקים והכי קשה לי שהיא סובלת מזה, היא מתרגשת ומתעצבנת ובוכה בגלל דברים כה פעוטים נקרע לי הלב לראות אותה במצבים כאלה ולשאלתי, האם זה משהו חריג? האם זו תופעה של גילה שקיימת אצל הרבה ילדים? במידה וזה חריג, איזה גורם יכול לעזור לנו? האם יש עוד פורומים בהם אתם ממליצים לי לשאול? סליחה על האורך ותודה על הסבלנות
