שלום לכולם. שאלה להורים המאמצים
- פותח הנושא גילעד 63
- פורסם בתאריך
אנחנו כבר מזמן שם
לינדו כבר בן 24. אצלנו היותו מאומץ לא היה סוד מעולם. גם בגיל צעיר יותר הוא היה יכול לספר לסביבתו שהוא מאומץ, ואף עשה זאת. העצמאות על פי החוק (הגדרתו כבוגר בגיל 18) לא שינתה.
אצלנו זה היה הפוך: התיחסנו לאימוצו כאל ענין של הבן, ולכן הוא זה שצריך לאשר מה ולמי אנחנו יכולים לספר. היה גיל (8-10) בו ביקש שלא נספר במקומות חדשים שהוא מאומץ. כיבדנו את זה. כשנודעו לנו פרטים מסוימים שאלתי אם הוא מרשה לי לספר עליהם. ברור שבראיונות בהם השתתפנו שמרנו על עילום שם, כנדרש בחוק.
אבל לא על זה אתה שואל, אתה לא שואל על התנהלות בין החבר'ה, המכרים, הסביבה. אתה שואל על פרסום. אם אני מבינה נכון, כיום החוק אוסר פרסום של פרטי מאומצים, בלי להתיחס לגילם. בהנחה שהחוק ישתנה ומגיל בגרות המאומץ יהיה רשאי חוקית לפרסם את פרטו- זה לגמרי בסדר מבחינתי, ועד כמה שאני מכירה את האיש שלי- גם מבחינתו..
השאלה הנשאלת היא לאילו דברים החוק יאפשר לו להתיחס, שהרי לענין אימוצו שותפים גם אנחנן, המאמצים, וגם המשפחה הביולוגית.
בנוגע אלינו-הייתי מצפה מבני שיוודא אילו פרטים אישיים אנחנו מוכנים לשחרר ומה אנחנו מעדיפים להשאיר לעצמנו. למשל- הוא יכול לספר שלא יכולנו להוליד עוד ילדים, אך לא הייתי מעונינת שיפתח את התיק הרפואי שלנו בפני כל העולם. ומהפרטי (אנחנו) לכללי: לדעתי מה שיאמר המאומץ על המשפחה המאמצת לא צריך להיות קבוע בחוק, היחסים בתוך המשפחה אמורים להיות כאלה שבני המשפחה יתחשבו אלה באלה וברגישויות ההדדיות.
בנוגע למשפחה הביולוגית אני יכולה רק לנחש. יש בוודאי כאלה שישמחו לקיצור דרך כדי למצוא את הילד שנמסר לאימוץ, ויש כאלה שפרסום שמם, ויתרה מכך פרסום נסיבות המסירה לאימוץ, עלולים להביא עליהם אסון. כך שאני חושבת שצריך להקדיש מחשבה לפני שינוי החוק. אם המאומץ מספר מיהו, מתי נולד ואפילו למה נמסר לאימוץ זה יכול להיות בסדר. צריך לחשוב היטב מה מותר ומה אסור לו לומר מתוך המידע שיש לו על יולדתו ועל המשפחה הביולוגית שלו.
לינדו כבר בן 24. אצלנו היותו מאומץ לא היה סוד מעולם. גם בגיל צעיר יותר הוא היה יכול לספר לסביבתו שהוא מאומץ, ואף עשה זאת. העצמאות על פי החוק (הגדרתו כבוגר בגיל 18) לא שינתה.
אצלנו זה היה הפוך: התיחסנו לאימוצו כאל ענין של הבן, ולכן הוא זה שצריך לאשר מה ולמי אנחנו יכולים לספר. היה גיל (8-10) בו ביקש שלא נספר במקומות חדשים שהוא מאומץ. כיבדנו את זה. כשנודעו לנו פרטים מסוימים שאלתי אם הוא מרשה לי לספר עליהם. ברור שבראיונות בהם השתתפנו שמרנו על עילום שם, כנדרש בחוק.
אבל לא על זה אתה שואל, אתה לא שואל על התנהלות בין החבר'ה, המכרים, הסביבה. אתה שואל על פרסום. אם אני מבינה נכון, כיום החוק אוסר פרסום של פרטי מאומצים, בלי להתיחס לגילם. בהנחה שהחוק ישתנה ומגיל בגרות המאומץ יהיה רשאי חוקית לפרסם את פרטו- זה לגמרי בסדר מבחינתי, ועד כמה שאני מכירה את האיש שלי- גם מבחינתו..
השאלה הנשאלת היא לאילו דברים החוק יאפשר לו להתיחס, שהרי לענין אימוצו שותפים גם אנחנן, המאמצים, וגם המשפחה הביולוגית.
בנוגע אלינו-הייתי מצפה מבני שיוודא אילו פרטים אישיים אנחנו מוכנים לשחרר ומה אנחנו מעדיפים להשאיר לעצמנו. למשל- הוא יכול לספר שלא יכולנו להוליד עוד ילדים, אך לא הייתי מעונינת שיפתח את התיק הרפואי שלנו בפני כל העולם. ומהפרטי (אנחנו) לכללי: לדעתי מה שיאמר המאומץ על המשפחה המאמצת לא צריך להיות קבוע בחוק, היחסים בתוך המשפחה אמורים להיות כאלה שבני המשפחה יתחשבו אלה באלה וברגישויות ההדדיות.
בנוגע למשפחה הביולוגית אני יכולה רק לנחש. יש בוודאי כאלה שישמחו לקיצור דרך כדי למצוא את הילד שנמסר לאימוץ, ויש כאלה שפרסום שמם, ויתרה מכך פרסום נסיבות המסירה לאימוץ, עלולים להביא עליהם אסון. כך שאני חושבת שצריך להקדיש מחשבה לפני שינוי החוק. אם המאומץ מספר מיהו, מתי נולד ואפילו למה נמסר לאימוץ זה יכול להיות בסדר. צריך לחשוב היטב מה מותר ומה אסור לו לומר מתוך המידע שיש לו על יולדתו ועל המשפחה הביולוגית שלו.
גילוי ופרסום
לעניין הראיונות שעשיתם, לא הייתם חייבים בעילום שם. יכולתם לפנות לבית המשפט ולקבל אישור. אני מניח שרציתם להימנע מן הטרחה, או שהיו סיבות אחרות?
לעניין הגילוי לסביבה, לחבר'ה וכו'. גילוי זה צריך להיעשות בהסכמה ואלה שגיליתם להם אסורים בגילוי הלאה אפילו אם מדובר בפרטים שכבר גיליתם בעבר. המערכת הזו רואה בגילוי מסוג זה (של המאמץ/מאומץ בעצמו, רעה הכרחית שאם אפשר היה להימנע ממנה היה יותר טוב) בעבר החוק אסר באופן גורף על גילוי ופרסום מכל סוג שהוא (חוק האימוץ 1960). התיקון שאפשר גילוי על ידי המאמץ והמאומץ בוצע ב1996.
בקשר למידע על הורה/משפחה ביולוגי/ת, אם אין מידע כזה אי אפשר לגלות או לפרסם אותו. השגת המידע הזה תלוי בסעיף 30 שבעצם נותן זכות וטו להורה הביולוגי בנושא מסירת מידע מזהה למאומץ. יוצא שאם יש לי המידע הזה אז הוא אצלי בהסכמה של אותו הורה ביולוגי.
ברור שצריך לנהוג בשיקול דעת בנושא שמירת הפרטיות של אנשים אחרים. בשביל יש חוק שנקרא חוק הגנת הפרטיות שמגן על הפרטיות של אנשים אחרים.
מאומצים ומאמצים רבים פתוחים היום הרבה יותר מבעבר בנושא. עצם הפתיחות מאפשרת שיתוף תוך קהילתי, מאבק על זכויות ועוד ועוד ועדיין נראה שהממסד לא התיישר עם הזמנים ועדיין שומר על חשאיות יתרה ומספק הגנה לאנשים בוגרים שלא ביקשו אותה ויתרה מזאת, מפריעה להם. למה חלק מסיפור חיי שלי עצמי עדיין צריך להישמר בסוד, על פי חוק, בגיל 51 ?? לא מפריע לך שמדינת ישראל סותמת לבן שלך את הפה בלי שביקש? שהבחירה אם לחשוף את זה או לא היא לא שלו אלא של האפוטרופוס על האימוץ לנצח, מדינת ישראל.
לא ינום ולא יישן שומר סודות ישראל
לעניין הראיונות שעשיתם, לא הייתם חייבים בעילום שם. יכולתם לפנות לבית המשפט ולקבל אישור. אני מניח שרציתם להימנע מן הטרחה, או שהיו סיבות אחרות?
לעניין הגילוי לסביבה, לחבר'ה וכו'. גילוי זה צריך להיעשות בהסכמה ואלה שגיליתם להם אסורים בגילוי הלאה אפילו אם מדובר בפרטים שכבר גיליתם בעבר. המערכת הזו רואה בגילוי מסוג זה (של המאמץ/מאומץ בעצמו, רעה הכרחית שאם אפשר היה להימנע ממנה היה יותר טוב) בעבר החוק אסר באופן גורף על גילוי ופרסום מכל סוג שהוא (חוק האימוץ 1960). התיקון שאפשר גילוי על ידי המאמץ והמאומץ בוצע ב1996.
בקשר למידע על הורה/משפחה ביולוגי/ת, אם אין מידע כזה אי אפשר לגלות או לפרסם אותו. השגת המידע הזה תלוי בסעיף 30 שבעצם נותן זכות וטו להורה הביולוגי בנושא מסירת מידע מזהה למאומץ. יוצא שאם יש לי המידע הזה אז הוא אצלי בהסכמה של אותו הורה ביולוגי.
ברור שצריך לנהוג בשיקול דעת בנושא שמירת הפרטיות של אנשים אחרים. בשביל יש חוק שנקרא חוק הגנת הפרטיות שמגן על הפרטיות של אנשים אחרים.
מאומצים ומאמצים רבים פתוחים היום הרבה יותר מבעבר בנושא. עצם הפתיחות מאפשרת שיתוף תוך קהילתי, מאבק על זכויות ועוד ועוד ועדיין נראה שהממסד לא התיישר עם הזמנים ועדיין שומר על חשאיות יתרה ומספק הגנה לאנשים בוגרים שלא ביקשו אותה ויתרה מזאת, מפריעה להם. למה חלק מסיפור חיי שלי עצמי עדיין צריך להישמר בסוד, על פי חוק, בגיל 51 ?? לא מפריע לך שמדינת ישראל סותמת לבן שלך את הפה בלי שביקש? שהבחירה אם לחשוף את זה או לא היא לא שלו אלא של האפוטרופוס על האימוץ לנצח, מדינת ישראל.
לא ינום ולא יישן שומר סודות ישראל
בלי קשר לאימוץ, אני לא אוהבת חשיפה פומבית,
בייחוד כשזה נעשה בסגנון צהוב וסנסציוני סטייל תכניות ריאליטי ודומיהן, אך לא רק. אפילו את עבודתי ויצירתי האישית בכל מקום שאפשר אני מבצעת ומפרסמת בעילום שם. זה האופי שלי, ככה יותר נעים ונוח לי. לכן באופן טבעי לא ארגיש בנוח אם אחד מילדיי יחליט לפרסם בפומבי פרטים אישיים (וזה לא משנה אילו, דווקא אימוץ בעיניי הוא הרבה פחות "אישי, ו"פרטי" מהרבה עניינים אחרים ויחסית פחות יפריע לי פרסומה של דווקא עובדה זו מאשר של פרטים אישיים רבים אחרים, והוא גם כך ידוע לרבים ולא משהו שאנו רואים צורך להפוך לסוד) על עצמו ועל משפחתו, כי מטבע הדברים ובהכרח זה יעמיד גם אותי באור הזרקורים במידה זו או אחרת. יחד עם זה, בהנחה שזה מותר, אצטרך פשוט להשלים עם זה כי אלה החיים ואני יודעת שאני די יוצאת דופן בגישה ובהרגשה שלי. אני כבר משלימה עם זה במידה כזו או אחרת. למשל, אני עצמי שומרת על פרטיות ילדיי ולא מפרסמת את שמם או את צילומי הפנים שלהם, ואילו הם כל הזמן מפרסמים ברשת, תחת זהותם האמיתית, את התמונות שלהם לבד או עם אחיהם ו/או חבריהם, תוך אזכור הנסיבות בהן צולמו התמונות, וזוכים לתגובות רבות. ודווקא הילדה המאומצת, שהכי מוחצנת באופייה מבין כל האחים, עושה זאת הכי הרבה. אמנם עד כה זה לא מלווה בחשיפת מידע אישי ואינטימי עליה או על משפחתה, אך זה עלול גם לקרות יום אחד. מעולם לא הגבלתי אותם בזה ומעולם לא ציפיתי שיהיו כמוני. מעבר לאזהרה כללית שחשיפה פומבית של פרטים אישיים זה משהו שאין ממנו דרך חזרה ועדיף לכל אדם להשאיר לעצמו פינה פרטית משלו, ברור שאין לי השפעה על זה ואני גם לא ארצה להכתיב להם מה לעשות. מה שכן - אצפה שבכל הנוגע אליי כן יתחשבו ויתייעצו איתי לפני שחושפים פרטים אינטימיים עליי אישית. לדעתי זו התחשבות אלמנטרית ומינימלית ברגשות הזולת, ועוד מישהו כל כך קרוב.
באשר להורים ביולוגיים - זה בעייתי כי זה עלול להיות מעבר ללא נעים, וממש להרוס להם את החיים, כפי שכבר נאמר קודם.
בקיצור, יש חוכמה רבה בחוק הקיים, אך יחד עם זאת נשאלת השאלה איפה עובר הגבול וזה כבר הופך לפגיעה בחופש האישי, ואיך למצוא את האיזון הנכון בין מימוש זכות זו לפגיעה בזכות לשמירה על פרטיות של המעורבים האחרים. אין לי ממש תשובה על שאלה זו, פרט לכך שזה מורכב ומסובך ורגיש ויש לנקוט משנה זהירות.
בייחוד כשזה נעשה בסגנון צהוב וסנסציוני סטייל תכניות ריאליטי ודומיהן, אך לא רק. אפילו את עבודתי ויצירתי האישית בכל מקום שאפשר אני מבצעת ומפרסמת בעילום שם. זה האופי שלי, ככה יותר נעים ונוח לי. לכן באופן טבעי לא ארגיש בנוח אם אחד מילדיי יחליט לפרסם בפומבי פרטים אישיים (וזה לא משנה אילו, דווקא אימוץ בעיניי הוא הרבה פחות "אישי, ו"פרטי" מהרבה עניינים אחרים ויחסית פחות יפריע לי פרסומה של דווקא עובדה זו מאשר של פרטים אישיים רבים אחרים, והוא גם כך ידוע לרבים ולא משהו שאנו רואים צורך להפוך לסוד) על עצמו ועל משפחתו, כי מטבע הדברים ובהכרח זה יעמיד גם אותי באור הזרקורים במידה זו או אחרת. יחד עם זה, בהנחה שזה מותר, אצטרך פשוט להשלים עם זה כי אלה החיים ואני יודעת שאני די יוצאת דופן בגישה ובהרגשה שלי. אני כבר משלימה עם זה במידה כזו או אחרת. למשל, אני עצמי שומרת על פרטיות ילדיי ולא מפרסמת את שמם או את צילומי הפנים שלהם, ואילו הם כל הזמן מפרסמים ברשת, תחת זהותם האמיתית, את התמונות שלהם לבד או עם אחיהם ו/או חבריהם, תוך אזכור הנסיבות בהן צולמו התמונות, וזוכים לתגובות רבות. ודווקא הילדה המאומצת, שהכי מוחצנת באופייה מבין כל האחים, עושה זאת הכי הרבה. אמנם עד כה זה לא מלווה בחשיפת מידע אישי ואינטימי עליה או על משפחתה, אך זה עלול גם לקרות יום אחד. מעולם לא הגבלתי אותם בזה ומעולם לא ציפיתי שיהיו כמוני. מעבר לאזהרה כללית שחשיפה פומבית של פרטים אישיים זה משהו שאין ממנו דרך חזרה ועדיף לכל אדם להשאיר לעצמו פינה פרטית משלו, ברור שאין לי השפעה על זה ואני גם לא ארצה להכתיב להם מה לעשות. מה שכן - אצפה שבכל הנוגע אליי כן יתחשבו ויתייעצו איתי לפני שחושפים פרטים אינטימיים עליי אישית. לדעתי זו התחשבות אלמנטרית ומינימלית ברגשות הזולת, ועוד מישהו כל כך קרוב.
באשר להורים ביולוגיים - זה בעייתי כי זה עלול להיות מעבר ללא נעים, וממש להרוס להם את החיים, כפי שכבר נאמר קודם.
בקיצור, יש חוכמה רבה בחוק הקיים, אך יחד עם זאת נשאלת השאלה איפה עובר הגבול וזה כבר הופך לפגיעה בחופש האישי, ואיך למצוא את האיזון הנכון בין מימוש זכות זו לפגיעה בזכות לשמירה על פרטיות של המעורבים האחרים. אין לי ממש תשובה על שאלה זו, פרט לכך שזה מורכב ומסובך ורגיש ויש לנקוט משנה זהירות.
שמירה על פרטיות
אני בעד שמירה על פרטיות. בעד בחירה של האדם עצמו מה ישמור בפרטיות ומה לא. במקרה של האימוץ הזכות לשמור או לא אינה נתונה בידי האנשים, מאמצים או מאומצים אלא בידי המדינה ולתמיד. זה מה שמפריע לי. על הפרטיות שלנו מגן חוק הגנת הפרטיות. לא מדובר כאן על פרטיות, מדובר על שמירה ממסדית על חשאיות מוחלטת שניתן להפר אותה רק באישור בית משפט בכל פעם בנפרד כשרוצים.
לנושא המשפחות הביולוגיות, ראי תשובתי למשתפרת.
אני בעד שמירה על פרטיות. בעד בחירה של האדם עצמו מה ישמור בפרטיות ומה לא. במקרה של האימוץ הזכות לשמור או לא אינה נתונה בידי האנשים, מאמצים או מאומצים אלא בידי המדינה ולתמיד. זה מה שמפריע לי. על הפרטיות שלנו מגן חוק הגנת הפרטיות. לא מדובר כאן על פרטיות, מדובר על שמירה ממסדית על חשאיות מוחלטת שניתן להפר אותה רק באישור בית משפט בכל פעם בנפרד כשרוצים.
לנושא המשפחות הביולוגיות, ראי תשובתי למשתפרת.
השאלה אם אותו הורה ביולוגי שמוסר פרטיו למאומץ
מודע לכך שמידע כזה עלול להפוך לנחלת הכלל. יש הבדל גדול בין מסירת מידע למישהו ספציפי לצרכים ספציפיים לבין זה שהמישהו הזה ישתמש במידע כחלק מחשיפה אישית פומבית. לא יודעת כמה החוק של הגנת הפרטיות יכול באמת להגן במקרה כזה. מידע אישי שאנשים אינם בהכרח מעוניינים שיתגלה מגיע לתקשורת כל הזמן, ולא פעם אף בצורה מעוותת ומסולפת. גם אם יהיו על כך סנקציות, את מה שנחשף כבר לא ניתן לקחת חזרה.
מודע לכך שמידע כזה עלול להפוך לנחלת הכלל. יש הבדל גדול בין מסירת מידע למישהו ספציפי לצרכים ספציפיים לבין זה שהמישהו הזה ישתמש במידע כחלק מחשיפה אישית פומבית. לא יודעת כמה החוק של הגנת הפרטיות יכול באמת להגן במקרה כזה. מידע אישי שאנשים אינם בהכרח מעוניינים שיתגלה מגיע לתקשורת כל הזמן, ולא פעם אף בצורה מעוותת ומסולפת. גם אם יהיו על כך סנקציות, את מה שנחשף כבר לא ניתן לקחת חזרה.
יש אמרה
ששני אנשים יכולים באמת לשמור סוד רק אם אחד מהם מת
החוק להגנת הפרטיות מאד מפורט ומכסה את כל הפגיעות האפשריות בפרטיות כולל תסריטים הנוגעים לנושא שאנחנו מדברים עליו. כמובן שאיש לא יכול לגלות או לפרסם מידע שאין לו. התרופה היחידה למניעת האפשרות לגילוי ופרסום באופן מוחלט היא סודיות מוחלטת לתמיד בלי שום פתח כלשהו למידע כלשהו. את זה אין אפילו במוסד
מי שכוונתו לעבור על החוק יעשה זאת ככה או ככה ויישא בתוצאות. אין הגנה מוחלטת.
לאור כל זה, אני לא רואה צורך בחפיפה חוקית בנושא הזה. המחיר שמשלמים אלה שלא עוברים על החוק מבחינת חופש הביטוי הוא גבוה לדעתי לאין ערוך מהמחיר של התסריט הנורא שעלול אולי לקרות אם יתגלה משהו שמישהו לא רצה לגלות אותו. החוק יוצא מתוך הנחת יסוד שאין לסמוך על האנשים להם נוגע החוק, על כולם וזאת כדי להגן על כולם מאותו אדם שיום אחד יזיק למישהו עם פרסום מידע שיש בידו. זה כמו לאסור על כולנו לנהוג כי יש תאונות דרכים. המציאות בנושא גילוי עובדת האימוץ וכל הכרוך בכך מוכיחה בדיוק את ההיפך ממה שהחוק מיוסד עליו. אף אחד בעולם האימוץ לא מחפש להזיק לאף אחד. להיפך.
ששני אנשים יכולים באמת לשמור סוד רק אם אחד מהם מת
החוק להגנת הפרטיות מאד מפורט ומכסה את כל הפגיעות האפשריות בפרטיות כולל תסריטים הנוגעים לנושא שאנחנו מדברים עליו. כמובן שאיש לא יכול לגלות או לפרסם מידע שאין לו. התרופה היחידה למניעת האפשרות לגילוי ופרסום באופן מוחלט היא סודיות מוחלטת לתמיד בלי שום פתח כלשהו למידע כלשהו. את זה אין אפילו במוסד
מי שכוונתו לעבור על החוק יעשה זאת ככה או ככה ויישא בתוצאות. אין הגנה מוחלטת.
לאור כל זה, אני לא רואה צורך בחפיפה חוקית בנושא הזה. המחיר שמשלמים אלה שלא עוברים על החוק מבחינת חופש הביטוי הוא גבוה לדעתי לאין ערוך מהמחיר של התסריט הנורא שעלול אולי לקרות אם יתגלה משהו שמישהו לא רצה לגלות אותו. החוק יוצא מתוך הנחת יסוד שאין לסמוך על האנשים להם נוגע החוק, על כולם וזאת כדי להגן על כולם מאותו אדם שיום אחד יזיק למישהו עם פרסום מידע שיש בידו. זה כמו לאסור על כולנו לנהוג כי יש תאונות דרכים. המציאות בנושא גילוי עובדת האימוץ וכל הכרוך בכך מוכיחה בדיוק את ההיפך ממה שהחוק מיוסד עליו. אף אחד בעולם האימוץ לא מחפש להזיק לאף אחד. להיפך.
זה לא שאני חושבת שאתה טועה, ואני מסכימה איתך
שגם לחשאיות עלול להיות מחיר כבד. אבל אני לא חד משמעית בעניין כמוך וכל הנושא משאיר אותי בתחושה של חוסר נוחות מסוים. זה נכון שלמרבית האנשים אין כוונות זדון, אך ידוע שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. "אף אחד בעולם האימוץ לא מחפש להזיק לאף אחד" - שוב, אני מניחה שזה נכון במרבית המקרים, אך גם מאומצים הם אנשים ככל האנשים, שלא לדבר על אנשי תקשורת שמחפשים חומר שאפשר להגישו בצורה צהובה וסנסציונית. עצם העובדה שמישהו אומץ לא הופך אותו לאדם שונה מכל אחד אחר ונעלה מבחינה מוסרית, וידוע שבקרב בני האדם באשר הם לא חסרים גם כאלה שיש להם כוונות זדון או אפילו סתם אינטרס להרוויח או להשיג משהו גם אם זה לא מתחשב במישהו אחר ובא על חשבונו. בקיצור, אני לא אומרת שאין מקום לשנות את החוק, אני רק אומרת שזה לא שחור לבן ושצריך לנהוג משנה זהירות.
שגם לחשאיות עלול להיות מחיר כבד. אבל אני לא חד משמעית בעניין כמוך וכל הנושא משאיר אותי בתחושה של חוסר נוחות מסוים. זה נכון שלמרבית האנשים אין כוונות זדון, אך ידוע שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. "אף אחד בעולם האימוץ לא מחפש להזיק לאף אחד" - שוב, אני מניחה שזה נכון במרבית המקרים, אך גם מאומצים הם אנשים ככל האנשים, שלא לדבר על אנשי תקשורת שמחפשים חומר שאפשר להגישו בצורה צהובה וסנסציונית. עצם העובדה שמישהו אומץ לא הופך אותו לאדם שונה מכל אחד אחר ונעלה מבחינה מוסרית, וידוע שבקרב בני האדם באשר הם לא חסרים גם כאלה שיש להם כוונות זדון או אפילו סתם אינטרס להרוויח או להשיג משהו גם אם זה לא מתחשב במישהו אחר ובא על חשבונו. בקיצור, אני לא אומרת שאין מקום לשנות את החוק, אני רק אומרת שזה לא שחור לבן ושצריך לנהוג משנה זהירות.
een ogenblik
New member
שאלות שונות
קראתי את השאלה וחשבתי על תשובה, אך אז קראתי את שאר דבריך בהודעות ההמשך, ונראה לי שכיוונתי לשאלה אחרת ממשאלת.
התשובה הראשונית שלי היא שאימוץ הוא חלק מחייה של זיו. אי אפשר להסתיר אותו. כל מי שיכיר אותה אישית ויכיר את הוריה, ידע שהיא מאומצת. אחרת, איך יכול להיות שלהורים ממוצא לבן-מערב/מרכז-אירופאי יש ילדה קזחית (אסייתית, עבור רוב האנשים)? לכן, זיו לא תצטרך לעולם לפרסם את היותה מאומצת, אלא להשקיע מאמצים בלהסתיר את היותה מאומצת, אם לא תרצה שידעו. תסריט הסתרת היותה מאומצת, נראית לי בעייתי בהרבה מנכונותה לפרסם זאת.
התשובה האחרת קשורה בצורה זו או אחרת על התשובה הראשונה, אך היא שונה. הגנה על פרטיות האדם הפרטי היא פעולה חשובה מצד מדינה. אך ההחלטה על שמירה על פרטיות צריכה להיות של האדם עצמו. אדם א' אינו אמור להחליט עבור אדם ב' (כל עוד הוא בוגר בריא בנפשו) שפרט זה או אחר בחיי ב' ניתן לגילוי, כפי שאינו אמור להחליט עבור ב' שפרט זה או אחר חייב להשאר ניסתר. אם זיו תחליט שהיא רוצה לפרסם משהו בנוגע לעצמה, זו צריכה להיות זכותה, ולמדינה אין זכות למנוע זאת ממנה.
קראתי את השאלה וחשבתי על תשובה, אך אז קראתי את שאר דבריך בהודעות ההמשך, ונראה לי שכיוונתי לשאלה אחרת ממשאלת.
התשובה הראשונית שלי היא שאימוץ הוא חלק מחייה של זיו. אי אפשר להסתיר אותו. כל מי שיכיר אותה אישית ויכיר את הוריה, ידע שהיא מאומצת. אחרת, איך יכול להיות שלהורים ממוצא לבן-מערב/מרכז-אירופאי יש ילדה קזחית (אסייתית, עבור רוב האנשים)? לכן, זיו לא תצטרך לעולם לפרסם את היותה מאומצת, אלא להשקיע מאמצים בלהסתיר את היותה מאומצת, אם לא תרצה שידעו. תסריט הסתרת היותה מאומצת, נראית לי בעייתי בהרבה מנכונותה לפרסם זאת.
התשובה האחרת קשורה בצורה זו או אחרת על התשובה הראשונה, אך היא שונה. הגנה על פרטיות האדם הפרטי היא פעולה חשובה מצד מדינה. אך ההחלטה על שמירה על פרטיות צריכה להיות של האדם עצמו. אדם א' אינו אמור להחליט עבור אדם ב' (כל עוד הוא בוגר בריא בנפשו) שפרט זה או אחר בחיי ב' ניתן לגילוי, כפי שאינו אמור להחליט עבור ב' שפרט זה או אחר חייב להשאר ניסתר. אם זיו תחליט שהיא רוצה לפרסם משהו בנוגע לעצמה, זו צריכה להיות זכותה, ולמדינה אין זכות למנוע זאת ממנה.
השאלה אינה שאלה של גיל אלא של המניע
מה מריץ אדם לפרסם משהו כל כך פרטי ועד כמה הוא שלם ובנוי לשאת בתוצאות של אותו פירסום. בשנים האחרונות לצערי הרב אספקת פרט פיקנטי מהווה כרטיס כניסה הכרחי להרבה מקומות נחשקים ואנשים ממהרים להענות מבלי לחשוב כמה צעדים קדימה. החוק אליו אתה מכוון בכלל נאכף?
מה מריץ אדם לפרסם משהו כל כך פרטי ועד כמה הוא שלם ובנוי לשאת בתוצאות של אותו פירסום. בשנים האחרונות לצערי הרב אספקת פרט פיקנטי מהווה כרטיס כניסה הכרחי להרבה מקומות נחשקים ואנשים ממהרים להענות מבלי לחשוב כמה צעדים קדימה. החוק אליו אתה מכוון בכלל נאכף?
שאלה של מניע
לכל מיני אנשים יש כל מיני מניעים. החוק אינו מתייחס למניעים אלא לעצם האקט עצמו. כל עוד המניע אינו כוונת זדון אין סיבה לאסור על אדם על פי חוק לגלות או לפרסם את עצם היותו מאומץ או מאמץ. החוק נאכף בעיקר בהקשר העיתונאי. מאומץ או מאמץ שרוצים להתראיין בנושא ללא הסתרת זהותם צריכים אישור בית משפט, ללא קשר לגילם. חשוב להדגיש שלא מדובר כרגע על חשיפת זהותם של אנשים אחרים כמו המשפחה הביולוגית או משהו כזה, אלא על זהותם של המאומץ והמאמצים עצמם. שי גולדן למשל הופיע בסדרה מחוברים, כתב ספר, התראיין ועוד בלי אישור בית משפט ולדבריו "שם זין" על החוק הזה ולא קרה לו כלום, אבל שוב, לא זה העניין. עצם העובדה שהחוק הזה קיים הוא הבעיה.
לכל מיני אנשים יש כל מיני מניעים. החוק אינו מתייחס למניעים אלא לעצם האקט עצמו. כל עוד המניע אינו כוונת זדון אין סיבה לאסור על אדם על פי חוק לגלות או לפרסם את עצם היותו מאומץ או מאמץ. החוק נאכף בעיקר בהקשר העיתונאי. מאומץ או מאמץ שרוצים להתראיין בנושא ללא הסתרת זהותם צריכים אישור בית משפט, ללא קשר לגילם. חשוב להדגיש שלא מדובר כרגע על חשיפת זהותם של אנשים אחרים כמו המשפחה הביולוגית או משהו כזה, אלא על זהותם של המאומץ והמאמצים עצמם. שי גולדן למשל הופיע בסדרה מחוברים, כתב ספר, התראיין ועוד בלי אישור בית משפט ולדבריו "שם זין" על החוק הזה ולא קרה לו כלום, אבל שוב, לא זה העניין. עצם העובדה שהחוק הזה קיים הוא הבעיה.
שינויים
יש הרבה דברים שצריך לשנות, שינוי אחד לא סותר או בא על חשבון השני.
אין לי ספק שהמעטה הסודי רב השנים שכבר הפך להיות חלק מהקהילה בארץ מהווה חלק מהמכשולים בדרך
לשינויים הדרושים גם בחוק וגם בשטח, מחוץ לקהילה ובתוכה. החשש מסטיגמות, מיתוסים שמקומם כבר לא יכירם ועוד ועוד. דרך אגב, האבסורד הגדול של סעיף 34 הוא דווקא בהחלתו על אימוצים בינארציים שבהם אין את החשש של הטרדה וכו' מצד משפחות ביולוגיות ועדיין כל שחל על מאמצים ומאומצים באימוץ מקומי חל גם על אימוץ בינארצי.
בעניין בורות במערכת החינוך, הנושא קשור לבורות בציבור באופן כללי, יחד עם זה איך נוכל "לחנך" את הציבור אם מוטל עלינו מעטה סודיות וחשאיות מערכתי שהוא כבר built in בתוך העולם הזה? כל שינוי חברתי שנגע לחוקים ומודעות הציבור נעשה בגלוי ולא בחשאי. זה חלק מהמחיר של שינוי.
בלי קשר לזה, איזה חוק עמותות חנק את האימוץ הבינארצי? את מתכוונת למה שאני קורא "משפחת סעיף 28 בחוק האימוץ"? כל הסדרת נושא האימוץ הבינארצי הקשור לעמותות? גם על זה יש לי הרבה מה לומר אבל אשמח לשמוע עוד.
יש הרבה דברים שצריך לשנות, שינוי אחד לא סותר או בא על חשבון השני.
אין לי ספק שהמעטה הסודי רב השנים שכבר הפך להיות חלק מהקהילה בארץ מהווה חלק מהמכשולים בדרך
לשינויים הדרושים גם בחוק וגם בשטח, מחוץ לקהילה ובתוכה. החשש מסטיגמות, מיתוסים שמקומם כבר לא יכירם ועוד ועוד. דרך אגב, האבסורד הגדול של סעיף 34 הוא דווקא בהחלתו על אימוצים בינארציים שבהם אין את החשש של הטרדה וכו' מצד משפחות ביולוגיות ועדיין כל שחל על מאמצים ומאומצים באימוץ מקומי חל גם על אימוץ בינארצי.
בעניין בורות במערכת החינוך, הנושא קשור לבורות בציבור באופן כללי, יחד עם זה איך נוכל "לחנך" את הציבור אם מוטל עלינו מעטה סודיות וחשאיות מערכתי שהוא כבר built in בתוך העולם הזה? כל שינוי חברתי שנגע לחוקים ומודעות הציבור נעשה בגלוי ולא בחשאי. זה חלק מהמחיר של שינוי.
בלי קשר לזה, איזה חוק עמותות חנק את האימוץ הבינארצי? את מתכוונת למה שאני קורא "משפחת סעיף 28 בחוק האימוץ"? כל הסדרת נושא האימוץ הבינארצי הקשור לעמותות? גם על זה יש לי הרבה מה לומר אבל אשמח לשמוע עוד.
בויקיפדיה בעברית ובאנגלית
(מתארת לעצמי שגם בשפות אחרות) יש לא מעט ערכים על אנשים שאומצו או שאימצו ולא נראה לי שבכל מקרה פנו לבית המשפט כדי לבקש רשות לכך. מדי פעם אנשים שונים מתראיינים בעיתון או בטלוויזה או באינטרנט וכו' ומספרים שהם אומצו או אימצו. אני בטוחה שכל אחת ואחד מאיתנו יכולים ללא מאמץ ניכר לציין שמות של אנשים מפורסמים מתחומים שונים שאומצו או שאימצו. כלומר, שי גולדן ואחיו (שגם הוא התראיין וכתב על הנושא) אינם יוצאי דופן. גם לא שמעתי מעולם שטרחו לאכוף את החוק ולהעניש אנשים על שדיברו על כך.
ובנימה אישית, אני תופסת את עניין האימוץ וכל הכרוך בו כנושא ששייך בעיקר ובראש ובראשונה לבתי, והיא לא צריכה לחכות עד גיל 18 כדי לדבר על נושא זה עם מי שהיא רוצה. אם היא הייתה מתראיינת באיזה שהוא מקום לא היה עולה על דעתי להתערב בבחירה שלה לדבר או לא לדבר על הנושא. אם היא הייתה מתייעצת איתי הייתי אומרת את דעתי, ואם לא - לא. זה העסק שלה. זה חלק מהביוגרפיה שלה. זה שלה.
(מתארת לעצמי שגם בשפות אחרות) יש לא מעט ערכים על אנשים שאומצו או שאימצו ולא נראה לי שבכל מקרה פנו לבית המשפט כדי לבקש רשות לכך. מדי פעם אנשים שונים מתראיינים בעיתון או בטלוויזה או באינטרנט וכו' ומספרים שהם אומצו או אימצו. אני בטוחה שכל אחת ואחד מאיתנו יכולים ללא מאמץ ניכר לציין שמות של אנשים מפורסמים מתחומים שונים שאומצו או שאימצו. כלומר, שי גולדן ואחיו (שגם הוא התראיין וכתב על הנושא) אינם יוצאי דופן. גם לא שמעתי מעולם שטרחו לאכוף את החוק ולהעניש אנשים על שדיברו על כך.
ובנימה אישית, אני תופסת את עניין האימוץ וכל הכרוך בו כנושא ששייך בעיקר ובראש ובראשונה לבתי, והיא לא צריכה לחכות עד גיל 18 כדי לדבר על נושא זה עם מי שהיא רוצה. אם היא הייתה מתראיינת באיזה שהוא מקום לא היה עולה על דעתי להתערב בבחירה שלה לדבר או לא לדבר על הנושא. אם היא הייתה מתייעצת איתי הייתי אומרת את דעתי, ואם לא - לא. זה העסק שלה. זה חלק מהביוגרפיה שלה. זה שלה.
כמשפחה בה השונות בין ההורה לילדים היא כה בולטת
אין בכלל מה לדבר על אישור, כל בר דעת יכול להסיק זאת.
אבל בגדול לדעתי כיום החוק אינו רלוונטי ועוד הרבה לפני גיל הבגרות החוקי. בתקופה בה לכל ילד יש פייסבוק/טוויטר/אינסטגרם וכו' כל אחד כותב בדף שלו ככל העולה על רוחו. אז כשמדובר
בילד צעיר ההורים עוד יכולים לפקח על התכנים שהילד כותב אבל בגיל ההתבגרות אין הרבה סיכוי לכך. ואכן זה יצר מציאות שונה בה לא מעט מאומצים/ביולוגיים - הורים או אחים איתרו זה את הצד השני. לכן לדעתי הדבר העיקרי והחשוב וזה נכון לגבי הורים - ילדים בכלל ולאו דווקא באימוץ, הוא לפתח עם הילד קשר ומערכת תקשורת כאלה שירגיש בטוח לשוחח עם ההורה על כל נושא ושתאפשר להורה ולילד להתדיין על כל נושא כולל מה מקובל על כל צד שהצד השני יפרסם ואיפה.
אין בכלל מה לדבר על אישור, כל בר דעת יכול להסיק זאת.
אבל בגדול לדעתי כיום החוק אינו רלוונטי ועוד הרבה לפני גיל הבגרות החוקי. בתקופה בה לכל ילד יש פייסבוק/טוויטר/אינסטגרם וכו' כל אחד כותב בדף שלו ככל העולה על רוחו. אז כשמדובר
בילד צעיר ההורים עוד יכולים לפקח על התכנים שהילד כותב אבל בגיל ההתבגרות אין הרבה סיכוי לכך. ואכן זה יצר מציאות שונה בה לא מעט מאומצים/ביולוגיים - הורים או אחים איתרו זה את הצד השני. לכן לדעתי הדבר העיקרי והחשוב וזה נכון לגבי הורים - ילדים בכלל ולאו דווקא באימוץ, הוא לפתח עם הילד קשר ומערכת תקשורת כאלה שירגיש בטוח לשוחח עם ההורה על כל נושא ושתאפשר להורה ולילד להתדיין על כל נושא כולל מה מקובל על כל צד שהצד השני יפרסם ואיפה.
ובכל זאת יש לדעתי הבדל משמעותי בין פרסום
עצמאי בפייסבוק או אינסטגרם או אתר אישי אחר, בפני חברים ומכרים, לבין פרסום פומבי בתקשורת, תוך מעורבות אנשי תקשורת שהם גורם שלישי בעל אינטרסים זרים שאינם בהכרח תואמים את שלך, והעמדת עצמך (ובאופן כמעט בלתי נמע, את בני משפחתך) באור הזרקור הציבורי.
עצמאי בפייסבוק או אינסטגרם או אתר אישי אחר, בפני חברים ומכרים, לבין פרסום פומבי בתקשורת, תוך מעורבות אנשי תקשורת שהם גורם שלישי בעל אינטרסים זרים שאינם בהכרח תואמים את שלך, והעמדת עצמך (ובאופן כמעט בלתי נמע, את בני משפחתך) באור הזרקור הציבורי.
בזה אני בהחלט מסכימה אתך
אני התייחסתי לפרסום ברבים כאל פרסום בפומבי שהפרט בוחר לפרסמו, ולא כאל פרסום בתקשורת.
ואגב אני יודעת על לא מעט ילדים שאומצו שעוד כקטינים הצטלמו כדוגמנים/יות בפרסומות שונות, הופיעו בתוכניות בידור
דוגמת הפסטיגל או כוכב נולד ואף הצטלמו לקלטות ילדים. חלקם בראיון פירסמו את עובדת אימוצם. לא יודעת לגבי כולם
אבל לפחות לגבי כמה מהם ידוע לי שההורים/המאומץ עצמו אם אינו קטין לא ביקשו אישור לגבי ההשתתפות בפעילויות אלו.
אני התייחסתי לפרסום ברבים כאל פרסום בפומבי שהפרט בוחר לפרסמו, ולא כאל פרסום בתקשורת.
ואגב אני יודעת על לא מעט ילדים שאומצו שעוד כקטינים הצטלמו כדוגמנים/יות בפרסומות שונות, הופיעו בתוכניות בידור
דוגמת הפסטיגל או כוכב נולד ואף הצטלמו לקלטות ילדים. חלקם בראיון פירסמו את עובדת אימוצם. לא יודעת לגבי כולם
אבל לפחות לגבי כמה מהם ידוע לי שההורים/המאומץ עצמו אם אינו קטין לא ביקשו אישור לגבי ההשתתפות בפעילויות אלו.
Noga Lavie
New member
איסור גילוי על פי סעיף 34 לחוק האימוץ
34. (א) המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957.
(ב) הוראות סעיף זה, למעט איסור הפרסום, לא יחולו על מאמץ ומאומץ לענין האימוץ שהם צדדים לו, ועל גילוי שנעשה בהסכמתם, בתום לב ולטובת המאומץ.
(ג) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המאמץ או המאומץ כבר גילו או פרסמו בעבר פרט מהפרטים שגילוים או פרסומם אסור בהתאם להוראות סעיף קטן (א), או שהסכימו בעבר לגילוי או לפרסום כאמור.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם לענין אימוץ בין-ארצי.
עד כמה שאני מבינה, למאומץ ולמאמץ מותר לדבר על האימוץ, ומותר לאחרים לדבר על האימוץ בהסכמתם.
אבל למרות שמותר להם לדבר על כך ולגלות זאת על פי סעיף קטן ב', עדין אסור לפרסם זאת ללא אישור בית משפט. לא ללא אישור הורים (מאמצים או ביולוגיים, או שניהם), אלא ללא אישור בית משפט. כלומר למדינה יש שליטה מאלה בהחלטה האם מותר לפרסם דבר אימוץ של מישהו, או למנוע זאת, ולא לאנשים הנוגעים בדבר. לא רק שלמדינה יש זכות מלאה, אלא שגם בכל פרסום חדש, צריך לקבל מחדש את הסכמתה, על פי הנאמר בסעיף קטן ג'.
לא שאני רואה הרבה אכיפה בנושא, אך השאלה נשארת בעינה - האם למדינה צריכה להיות זכות להחליט בנושא הזה, או שאימוץ צריך להיות כמו כל נושא אחר - החלטה על שמירה על פרטיות תהיה בידי הנוגעים בדבר.
34. (א) המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957.
(ב) הוראות סעיף זה, למעט איסור הפרסום, לא יחולו על מאמץ ומאומץ לענין האימוץ שהם צדדים לו, ועל גילוי שנעשה בהסכמתם, בתום לב ולטובת המאומץ.
(ג) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המאמץ או המאומץ כבר גילו או פרסמו בעבר פרט מהפרטים שגילוים או פרסומם אסור בהתאם להוראות סעיף קטן (א), או שהסכימו בעבר לגילוי או לפרסום כאמור.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם לענין אימוץ בין-ארצי.
עד כמה שאני מבינה, למאומץ ולמאמץ מותר לדבר על האימוץ, ומותר לאחרים לדבר על האימוץ בהסכמתם.
אבל למרות שמותר להם לדבר על כך ולגלות זאת על פי סעיף קטן ב', עדין אסור לפרסם זאת ללא אישור בית משפט. לא ללא אישור הורים (מאמצים או ביולוגיים, או שניהם), אלא ללא אישור בית משפט. כלומר למדינה יש שליטה מאלה בהחלטה האם מותר לפרסם דבר אימוץ של מישהו, או למנוע זאת, ולא לאנשים הנוגעים בדבר. לא רק שלמדינה יש זכות מלאה, אלא שגם בכל פרסום חדש, צריך לקבל מחדש את הסכמתה, על פי הנאמר בסעיף קטן ג'.
לא שאני רואה הרבה אכיפה בנושא, אך השאלה נשארת בעינה - האם למדינה צריכה להיות זכות להחליט בנושא הזה, או שאימוץ צריך להיות כמו כל נושא אחר - החלטה על שמירה על פרטיות תהיה בידי הנוגעים בדבר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.