שלום לכולם. שמחה שהגעתי למקום הנכון

[Sunshine1000]

לקחת אותה משם ? זה

להוציא את כולנו משם... להפרד, לפרק את החבילה... יש עוד 2 קטנים משותפים... למה להרוס להם את הבית ? אצלי היא לא מקום שני ! אף פעם לא תהיה אני אלחם עליה עד כלות הנשימה אני אתן לה מה שהיא צריכה אפילו שזה לא ימצא חן בעיניו ! היא הבת שלי. ואני חייבת לה וזהו.

 

[azaria]

טעית.

לפחות בעניין הרכב והנסיעה לאסוף את הילדה. סביר שגם בדברים נוספים טעית באינטרפרטציה שלך. כנראה שהמצב איננו כל כך נורא כפי שאת תיארת אותו לעצמך. לא שהמצב נשמע טוב במיוחד, אבל גם לא שחור משחור.

 

[Sunshine1000]

עוברת - את טועה.

אבל אני לא מאשימה אותך מפני שאינך מכירה את הסיפור מבפנים ועד הסוף... בכל מקרה - אני הולכת לאסוף אותה "באש ובמים" ואם לא היה לי רכב, הייתי משלמת למונית שתיקח אותה משם. אני עושה בשבילה את המקסימום שאני יכולה. אני חושבת שאני אמא טובה. אצלי שלושת הילדים שלי הם במקום הראשון, אין הבדלים. יכול להיות שיש דברים שבהם אני טועה , שאני לא עושה טוב... שהיא לא תשכח לי דברים שלא עשיתי בשבילה מספיק. שאולי היא מצפה ממני להתגרש ממנו בשבילה, שאולי היא מצפה ממני לעשות בשבילה יותר. אבל אני מקווה שהיא לא תשכח ותזכור כמה כן נלחמתי וכמה כן עמדתי כמו חומה מולו בשבילה.

 

[Sunshine1000]

שלום לכולם. שמחה שהגעתי למקום הנכון

ויש לי שאלה לכולכם , כבעלי נסיון במשפחה מורכבת ... אז ככה : הוא והיא התחתנו לפני יותר מ 10 שנים היא הגיעה די צעירה עם ילדה בת 3 (הוא היה רווק) במשך השנים נולדו עוד 2 ילדים משותפים כיום הילדה מהנשואים הקודמים בת 17 וחיי החברה שלה די פעילים. נוסעת המון ממקום למקום וישנה אצל החבר בסופי שבוע. היחסים בין הבעל לילדה הלכו והתעכרו... אני חייבת לציין שלשניהם מאוד קשה. המצב הגיע לכך שהבעל לא נותן לאמא לנסוע באוטו שלו להביא אותה מתחנת האוטובוס כשהיא מגיעה במוצאי שבת הביתה. (זו נסיעה של 10 דק', והרכב הינו רכב עבודה כך שלא משלמים על הדלק...) הסיבה היחידה שהוא אומר היא : שהוא לא חייב לה כלום ! שהאוטו שלו לא מיועד "לשרת אותה"... ולכן האם נוסעת ברכב שלה שעולה כסף להביא אותה... הוא לא מוכן לעזור בעניין.... מה דעתכם ????

 

[אמא אהבה]

שיש עניין מורכב הרבה יותר מריב על עלות נסיעה

את מדברת על מערכת יחסים של 14 שנה ועל מחלוקת לגבי נסיעה של 10 ד'. עלות נסיעה קצרה היא עניין שלא שווה לריב עליו, לשום צד, גם לא לאמא שנוסעת להביא את הבת שלה ברכב לא ממומן. ברור שמחלוקת בולטת כזו בין הבעל והאם על עניין שולי רק משקפת את עומק הבעיה שיש כאן. בעיה שאיננה רק בין הבת לבעל של האם, אלא בין האישה לבעלה.

 

[אושרית 40]

גיל ההתבגרות הקשה

אין מה לעשות עם גיל ההתבגרות שמתחיל אצל ילדינו בגיל 10 בערך ונמשך עד אין סוף, לפי דעתי,(אני פשוט בגיל זה עם ילדי, וזה לא נגמר) להורה הביולוגי קשה עם גיל זה ועל אחת כמה וכמה קשה להורה "החורג" כי הוא לא כל כך יכול להגיב להתנהגות הקשה של גיל ההתבגרות, הוא לא יכול לחנך הוא לא יכול להגביל הוא כבול.(לא שההורה הביולוגי יכול לעשות משהו אבל הוא מנסה). ולפי דעתי היכן שהוא, ההורה החורג, יכול לעשות שריר הוא עושה, והרכב שלו הוא השריר שהוא יכול לעשות וכך להתבטא. צריך לקחת את הגיל הזה בסבבה כמה שרק אפשר, זה קשה, אבל אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים, ולגבי בן הזוג הוא צריך לקחת הרבה אוויר כי הינה עוד כמה זמן גם ילדיו האישיים יגיעו לגיל זה וגם כאן לא יהיה לו קל וחבל להפגין כח מולם כי ילדינו הרבה יותר חזקים מאיתנו צריך לזרום יחד איתם ולהישאר איתם בקשר טוב ביחוד בגיל זה כי התקופה הזו גם קשה מאוד להם. אושרית 40.

 

[חגיגה בצמרת]

אני לא בדיוק מבינה

מאיזה מקום את שואלת את השאלה שלך... את אולי במקום הנכון ואולי לא, אבל לא ברור איך זה קשור אלייך. חוץ מזה, זה נאיבי לשאול מה דעתינו על מצב כל כך מנותק מהקשרו. דבר אחד מאוד צורם לי בסיפור שלך: מה זה - "הבעל לא נותן לאמא לנסוע באוטו שלו להביא אותה מתחנת האוטובוס.... שהוא לא חייב לה כלום... ושהאוטו שלו לא מיועד לשרת אותה"???? מה זאת אומרת "לא נותן"? יש פה בעיית ילדותיות כללית (זה שלי - זה שלך - עונשים וכוחנות) כשמי שנמצא באמצע זו הבת. אני בטוחה שזה קצה הקרחון, ושהבעיה האמיתית קשורה במערכת היחסים שבין הבעל לאישה. דעתי - אם שאלת - יש פה מערכת יחסים מאוד כוחנית ולא בוגרת בין הגבר לאשתו, ואין קשר ישיר אל הילדה. היא בטח בעצמה מהווה מקור להתחשבנויות ולעוד מאבקי כוחות. אני בטוחה שהיא גם 'מושכת אש' אליה ממילא (תמיד אפשר להאשים את גיל ההתבגרות לא?) אז היא, מסכנה, מוצאת את עצמה הבסיס למאבקי שליטה והתחשבנות בין המבוגרים. לא נעים לחיות בבית הזה - וזה עצוב אם במשפחה יש ילדים ש-'חייבים להם' וילדים אחרים ש-לא חייבים להם!

 

[kisslali]

ברוכה הבאה ../images/Emo142.gif

כבעלת נסיון במורכבות קרור לי שלו היו לנו ילדים משותפים - אני אישית כמעטבטוחה שלא הייתי שורדת... סליחה שאני כ"כ פסימית אבל העניין הזה של יחסים קשים עם ילד שאינו ביולוגי שב וחוזר, לצערי גם אצלי. זוגי חושב שאני מגוננת ומפנקת מדי, אני חושבת שזה לא תפקידו לחנך את ילדי או תפקידי לחנך את ילדיו, שהוא חסר נסיון (כי הוא לא גידל את ילדיו בפועל מעבר לגיל שלוש), שהוא לא דוגמא מצטיינת להורות (כי הוא בקושי רואה וראה את ילדיו). לשמחתי כשהצלחתי לגרור אותו לפגישות יעוץ (בודדות), שמענו שאני כנראה צודקת... לא יודעת איך הייתי נוהגת לו היו לנו משותפים, ברור לי שזה ההבדל המהותי. אני עדיין משוכנעת שתפקידך לקחת את הצד של ביתך תוך הקפדה שהיא תתנהג בצורה תקינה, תהיה מנומסת ואדיבה. היא לא צריכה לאהוב אותו היא חייבת להתנהג בצורה מכובדת בלי קשר להתנהגות שלו. למרות שיש שני צדדים לסיטואציה, הוא הבוגר והיא הילדה ולכן הוא זה שחייב לגות יותר הבנה וגמישות, כך זה בבית וכך זה בחיים. הייתי "שולפת" את בן הזוג לסיטואציה של טיפול/ייעוץ/שיחה באווירה אובייקטיבית ככל האפשר - אולי מטפל גבר, ודואגת העניינים יובהרו. יתכן שיש גם מקום לשמוע מהם הכלים שלך יד לקחת אחריות על הצד של ביתך בסיטואציה. בהצלחה, ללי

 

[Sunshine1000]

תודה לכן על התשובות.

אכן, לצערי - יש בעיה במערכת היחסים כולה בין הגבר לאשה... מצד אחד. אך מצד שני. הגבר מפריד במחשבותיו ובהתנהגותו בין האמא לבת (ואם לא הבנתם - אני האמא) מבחינתו הוא כן יתן לי את הרכב לדברים אחרים... אך לקחת אותה - לא היא משתדלת להתנהג יפה. היא רק "חיה" בבית ואין ממש אינטראקציה בינה ולבינו. היא שומרת על האחים בכל פעם שצריך (הרי הם הילדים שלו גם !!!) ולא מתחשבנת על זה. הוא מבחינתו עשה עליה X אחד גדול. הוא אומר שהיא בשבילו לא יותר מהשכן ממול... מאדם ברחוב... שהוא לא חייב לה כלום... שהיא הגורם לכל הבעיות שלנו.... וכל עוד היא נמצאת בבית - כך המצב יימשך !!! הלכנו ל מספר פגישות ייעוץ ולא המשכנו בגלל סירובו. המצב בבית קרוע וקשה...

 

[azaria]

וכשהיא תעבור למקום אחר, איך יהיו היחסים שלכם?

מעניין יהיה לשמוע איך הוא מצייר לעצמו את החיים המושלמים שיהיו לכם פתאום ברגע שהיא תעזוב את הבית ואתם תישארו בלי אותו "הגורם לכל הבעיות". ואם הוא יצליח לתאר צורת חיים חיובית ויפה שאתם תוכלו לחיות בה לכשתהיו בלי הילדה - אז שינסה להראות איך ובמה נוכחות של הילדה מפריע לאורח החיים המופלא ההוא לקרות כבר עכשיו. אולי כשינסה לחשוב על זה ככה יבין כמה שטויות הוא מדבר. שלא יבנה על כך שפתאום בעוד איזה זמן הכל יסתדר בלי שוםעשיה מצידו (ומצידך). כי עם גישה שכזו, ברור שיש לו המון המון נגד הילדה. הרי היא במו קיומה הורסת לו את המשפחה ואת הבית ואת החיים. אבל נראה לי הרבה יותר אמיתי שהמצב ביניכם מתוח ובעייתי גם בלי שום קשר לילדה. היא רק אחד מן האפיקים שאליהם מתנקז האיכסה. אז תתחילו כבר מעכשיו לעבוד על הבעיות שעדיין יהיו לכם גם כאשר היא כבר לא תהיה ביית שלכם. כך תוכלו לשפר דברים כבר עכשיו. גם למענכם וגם למען הילדה. כי אין לי ספק שגם היא סובלת מן המצב כפי שהוא.

 

[Sunshine1000]

יש המון אמת בדבריך

אך בשבוע של החג היא לא הייתה בבית, ויצאנו לטייל ... הייתה הרגשה של רוגע, והייתה אווירה טובה. אני כבר לא יודעת למה לייחס את זה : לזה שהיינו כולנו בחופש או לזה שלא היינו בבית... או לזה שהיא לא הייתה איתנו. זה אכזרי וקשה לומר דבר כזה שבגללה קורות כל המריבות בינינו. אני גם חושבת שלא הכל סובב סביבה. לה קשה זה בטוח. לכולנו קשה. אבל אני יכולה לומר עם יד על הלב ובכנות : שהכדור לאושר בידיים של המשפחה נמצא בידיים שלו.. והוא לא מודע עד כמה לצערי.

 

[kisslali]

לא יתכן שרק הוא אחראי לאושר של המשפחה

אין בעולם בעיה בזוגיות שבה צד אחד 100% צודק והשני 100%טועה (אני מסייגת אלימות מכל סוג שהוא). תמיד יש לפחות שניים ותמיד לשניהם חלק מהאחריות. מכאן שהכדור לאושר המשפחה נמצא בידי שניכם. זה לא אומר שאת צריכה להשלים עם העובדה שבתך היא זו שמשלמת את מחיר המשפחה החדשה שבנית. גם אצלינו בטיפול עלה הנושא כך: זוגי אמר שהוא לא מעוניין להתמודד עם חילוקי הדיעות בנוגע לילדי משום שבני עוד מס' חודשים עוזב את הבית וביתי עוד מס' שבועות מתגייסת. המטפלת שאלה אותו מה יקרה הלאה, הם לא יבואו לבקר? לא תהיינה ארוחות משפחתיות, נכדים.... לדעתי הוא פשוט חיפש תירוץ לא להגיד במפורש שהוא מסכים ו/או מבין ו/או מקבל את דבריה וזה משום שכמה דקות קודם היא אמרה לשנינו המקובל במשפחות מורכבות הוא שהאחריות להערות ולחינוך בפועל (לא ההחלטות אלא הביצוע) שייכים להורים ביולוגים. מאז שמתי לב שהוא לאט לאט יורד מהעץ ומשאיר, גם אם לא תמיד ברוח טובה, את ההתמודדות בפועל עם ילדי, לי. ממליצה לך להעזר בייעוץ על מנת למצוא את הדרך למצוא מה את יכולה לשנות שיקל וישפר את המצב. בהצלחה, ללי

 

[k e n g a]

אני מכירה את זה

כשמרגישים שיש ילד אחד בבית שהכל סובב סביבו, וכאשר הוא לא נמצא הכל רגוע יותר. היה לי אח כזה, ובאמת המצב היה דומה למה שאת מתארת (אם כי הוא היה צעיר יותר). אני אומרת היה, כי היום הוא נער מדהים והתהליכים שהוא עבר באמת הקלו על הבית כולו. אבל אני חושבת (מה שלא הבנתי אז) שזה לא נכון שהוא היה האחראי הבלעדי למצב בבית: זה גם כל דיירי הבית (מבוגרים וילדים) שנכנסו למתח ברגע שהוא עבר את סף הדלת (מבחינתנו בצדק - מתוך נסיון העבר). כש"יודעים" מראש שהולך להיות פיצוץ, הוא באמת מגיע וקשה מאוד למנוע אותו. אבל אולי אם היינו נותנים לו הזדמנות להתנהג יפה ולא "מחפשים" איפה הוא לא בסדר, אולי זה היה עוזר. תהליך השיפור היה ארוך, איטי וקשה, והוא דרש עבודה של כולם (עם ייעוץ חיצוני) - אבל בסופו של דבר, נראה שזה הצליח.

 

[habubnik]

ממש כואב על הנערה שזו ההרגשה שנותן לה

מי שהיה דמות גברית (אבהית?) משמעותית בחייה במשך 14 שנה! אני בכלל לא אתפלא אם היא לא בורחת החוצה לחבר שלה בגלל התחושות הללו. אני רק מקווה שלא תתני לה לעולם את ההרגשה שהיא האשמה בבעיות ביניכם (כי זו בעיה ביניכם, לא בינו לבינה).

 

[Sunshine1000]

אני מאוד משתדלת שלא

אבל היא שומעת את המריבות... היא נמצאת בבית... כך שהמסר עובר לה גם אם אני לא רוצה...

וברור שהיא הולכת לחבר שלה כמה שיותר בכדי לא להיות בבית

 

[habubnik]

בתור מישהי שהייתה במקום שלה

כמובן במורכבות הספציפית של המשפחה שלי, אני רק יכולה לומר לך שחשוב שתחבקי אותה כמה שיותר וחשוב שתבהירי לה שלא משנה מה, היא קודם כל הילדה שלך. גם אם נדמה לפעמים שילדים לא מקשיבים ואומרים "כן כן, אני יודע, אל תציקי", הם שומעים והם זוכרים את זה, והכאבים האלה מלווים אח"כ כל החיים. לא משנה איך יסתדרו העניינים בינך לבין זוגך, ובינה לבינו, מה שהיא צריכה זה אותך ללא סייגים. זה משא נורא כבד לשאת על הגב, ואם היא סוחבת אותו, שלפחות תדע שאת שם בשבילה.

 

[אדמiנית]

אין לי מושג

איך ולמה היחסים ביניהם התעכרו. אני מתארת לי שזה לא קרה בן לילה, אלא לקח שנים. ילדים בגיל 17 לא קלים גם להורים הביולוגים שלהם, אז בטח שלא להורה שאינו ביולוגי. אני חושבת שאין לך יותר מדי מה לעשות למעט לנסות ולהפחית עד כמה שאפשר את נקודות החיכוך ביניהם. למנוע עד כמה שאפשר את ההזדמנויות למריבה. בקשר לדוגמא שנתת עם האוטו - אל תבקשי בכלל. קחי את האוטו שלך וסעי להביא אותה. אז יעלה כסף. אז מה? לדעתי במקרה הזה הדלק שתקני שוה את המריבה שתחסכי. בהצלחה

 

[azaria]

מניעה נקודתית של מריבה. האם יעיל?

תיסכול ומרירות וכעסים הרי ממילא יש שם במערכת המשפחתית המורכבת הזו. אז כרגע זה מתבטא בטקס הקבוע של "הילדה מגיעה באוטובוס, מישהו צריך לקפוץ להביא אותה מהתחנה, הוא כמובן לא יסע אלא האמא, האמא מציעה להשתמש במכונית החברה שנוסעת בחינם, הוא מנצל את הנקודה שבה יש לו כוח ומסרב לאפשר שימוש באוטו "שלו" בשביל משהו שקשור בילדה שמבחינתו היא "כמו שכן". הרי ברור שברגע שיקחו לו את נקודת הכוח הזו (פשוט להיכנס למכונית שנוסע על דלק שכן עולה כסף למשפחה) אז כל האיכסה תתפרץ במקום אחר. אולי פתאום הוא לא יסכים כשהוא עושה קניות לקנות ולסחוב את המצרכים "שהם עבורה". אולי יחליט לשנות או לבטל דברים שהם בעיקר בשבילה - וכו. (ממש לא בוגר ולא רציני, אבל כבר ראינו שהוא אינו בוחל בשכאלה) לא נראה לי שטיפול נקודתי יעזור כאן. אני מאמין שיש לגעת וללבן את עצם התחושות והרגשות שגורמים לאותם פרצי ילדותיות וכוחניות. אולי אפילו למצוא את הגורמים לאותם כעסים ומתחים ולהקטין ואף לבטל כמה שיותר מן הגורמים האלה. בצורות המתקבלות על דעת כל המעורבים, כמובן.

 

[אדמiנית]

אני מסכימה איתך בהחלט

שיש לגעת, לטפל, ללבן את הבעיה בגדול. לחטט קצת בשן הכואבת, ואפילו "לערב רופא שיניים". אבל במקביל כן לנסות להפחית את החיכוכים הנקודתיים.

 

[Sunshine1000]

עזריה, לצערי אתה צודק../images/Emo122.gif