אז ככה
הסטטיסטיקה לא משקרת, לפי המחקרים שקראתי - אחרי 3 שנים לא מעט אחוזים מתחילים להעלות במשקל. אחרי 6 שנים 60 אחוזים מעלים שוב - נכון שלא את כל המשקל, אבל מעלים במשקל. לפיכך החשש תמיד היה קיים. ידעתי שבשנה הראשונה, 'שנת הקסם', אין מה לדאוג אז לא דאגתי.
הקיבה בהחלט מתרחבת ואפשר לאכול יותר. זה לא רק מהתרשמות אישית אלא גם הדיאטנית שלי אמרה לי שזה קורה. אני לא מתקרב לכמויות של פעם מן הסתם, ואפילו לא לכמויות של אדם נורמלי, אבל אני אוכל נניח 75 אחוז מאיש נורמלי. אף אחד לא פותח עלי עיניים בארוחה. מבחינת חשק - יש יותר חשק למתוק אבל זה אף פעם לא היווה בעיה מבחינתי וקוביה של שוקולד מדי פעם זה לא נורא. ליבי כתבה פה שאחרי שש שנים השרוול עדיין מגן עליה. גם אני מרגיש את ההגנה הזו אבל זה ממש לא כמו בהתחלת התהליך.
בחודשים האחרונים אני מאד מודע לאוכל, אני מנהל יומן אכילה וסופר קלוריות. לא רק כדי לא להשמין אלא גם כדי לא להרזות.
אני לא אוכל אוכל מטוגן או שמן - כלומר פעם בכמה זמן אני יכול לאכול שניצל או מעט צ'יפס, אבל בטח שלא באופן יומיומי או אפילו שבועי. אני משתדל מאד לאכול אוכל בריא ללא קלוריות ריקות. נכון, לפעמים אני אוכל פתי בר או שוקולד - אבל זה בעיקר בימים שבהם אני שורף המון קלוריות. כשאני כותב את השורות האלו, למשל, אני אחרי ארוכה של 18 ק"מ ואני בגרעון של 2500 קלוריות - אז היום אני בהחלט צריך וחייב לאכול שוקולד ופתי בר או מזון אחר שיש לו ערך קלורי מאד גבוה.
ככל שאני מגביר את הפעילות הגופנית שלי, באופן פרדוקסלי, אני צריך לשים לב יותר לתזונה שלי - אבל ככה זה אצל כל מי שעושה ספורט עצים ולא רק אצלי/ מנותחי שרוול.
