שלום לכולם שנה טובה

[שני ח]

שלום לכולם שנה טובה

אני אם חד הורית ויש לי ילדה בבית ספר יסודי כבר בתחילת השנה הילדים מציקים לילדה שלי שאין לה אבא לי מאוד קשה עם העיניין אפילו אני יודעת שאחת מהמורות היתה נוכחת והיתעלמה לגמרה דבר שמאוד הכעיס אותי היתי רוצה לדעת עם יש למישהי איזה שהוא עצה בשבילי תודה וחג שמח

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

שני, שנה טובה וברוכה הבאה!! ../images/Emo140.gif

יש כמה אפשרויות תגובה: 1. לפנות למנהלת וליועצת ולהתעקש שיקיימו כמה שעורים על סוגי המשפחות השונות האפשריות, כולל משפחות מהקהילה ההומו-לסבית. 2. ללמד את הבת שלך כמה תשובות חריפות שישלחו את הילדים להוריהם עם שאלות קשות לתשובה (כמו למשל: "אצלנו לא צריך אבא, אימא שלי טובה מספיק כדי לדאוג לי" או "אז מה? לאימא שלי יש זמן בשבילי, יותר מלאימא שלך" ואם לא הייתי עייפה עכשיו, בטח היו באות לי תשובות מחוכמות יותר) 3. לא מכירה את הסיפור שלך, אבל בסיפור האישי שלך בטח יש פתרונות גם. (למשל: אם את חד הורית מבחירה, היא יכולה לענות: "אני נולדתי כי אימא שלי רצתה אותי - את/ה בטוח/ה שאת לא איזה טעות או שאולי נולדת כדי שההורים שלך לא יתגרשו(דבק)?") 4. מעבר לזה, הבת שלך צריכה לדעת שיש כל מיני משפחות, ומשפחה בלי אבא זה לא אחרת מאשר אם יש לך שיער שחור, או עיניים ירוקות. ומה שחשוב זה שבאת מאהבה ומגדלים אותך באהבה. את צריכה להרגיש שזה בסדר, ואז היא תרגיש שזה בסדר ותמצא את התשובות המתאימות לה. וחוץ מזה, היא מכירה ילדים במצב דומה? אם תכיר, יהיה לה קל יותר שלחתי לך גם מסר

 

[שני ח]

נאוה שנה טובה ותודה רבה

אהבתי את תשובתך שבתי יכולה להגיד

אני רק יכולה לתת לה את העצאות האלו למרות שהיא תמיד אומרת לי שהיא פשוט מיתעלמת למרות שאני היתי רוצה לתגיד משהו אבל היא לא היא לא בקשר עם ילדים באותו מצב כול הילדים בכיתה שלה לא במצב דומה שוב תודה וחג שמח

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

היא רק יכולה להיות היא ../images/Emo2.gif

ואת רק יכולה להיות את

זה נחמד שאת רוצה שהיא תגיב, אבל היא - זה לא מתאים לה

ובכל זאת, ברור שמפריע לה מה שאומרים שאם לא כן, היא לא הייתה מספרת לך. אז מה הבעיה? היא צריכה ללמוד לחיות עם זה בשלום ובזה את יכולה לעזור לה: לספר לה, לדון בזה, לתת לרגשות להיות: אלו שלך, אלו שלה סמכי עליה, אם היא תדע ותמצא את הדרך להתמודד עם זה, לא תהיה לה בעיה עם החברים.

 

[חגית אמא של אלה]

שני- הדבר הראשון שעלה לי בראש

איך את התייחסת לענין עד היום? כלומר, מה הילדה יודעת על נסיבות הולדתה? כי, לדוגמא, אם זה טאבו שאפוף בסוד גדול אז אני לא מצפה ממנה להיות מסוגלת לעמוד מול הילדים. לעומת זאת אם היא תמיד היתה מודעת לענין וידעה בדיוק את הסיפור, אז אולי היא זקוקה לעידוד והכוונה אבל תדע להסתדר... אני כמובן מסכימה עם המלצותיה של נאוה אבל חושבת שחשוב לדעת מה היה בשלבים מוקדמים יותר. וכמובן- ברוכה הבאה אלינו !!!

 

[שני ח]

לחגית תודה../images/Emo140.gif

לצערי ההיתיחסות עד היום אכן שאפוף בסוד גדול אבל זה טעות שלי שאני היתחלתי ככה וקשה לי פתאום להתחיל לדבר והילדה שהיא חכמה מאוד קלטה את העיניין ולא שואלת כלום

 

[חגית אמא של אלה]

עוד לא מאוחר !!!

ילדה בת שש נשמעת לי בוגרת מספיק כדי ליזום איתה שיחה בנוסח : "רציתי לדבר איתך על אבא שלך... אני מצטערת שעד היום לא דיברנו על זה ואולי זו היתה טעות שלי אבל גם אמא טועה לפעמים ואם תרצי אשמח אם נדבר עכשיו"... אני לא יודעת מה הסיפור הספציפי שלכן, אבל אפשר למצוא גירסה פשוטה וברורה לכל רקע שהוא, אם זו תרומת זרע או אבא שנעלם. במקרה שמעתי עצה פסיכולוגית נהדרת לאחרונה ששינתה את כל הגישה שהיתה לי. אם את מעונינת לשמוע- אין בעיה. חג שמח, חגית

 

[שני ח]

תודה חגית והיתי מעונינת לדעת

לדעת מה עצת הפסיכולוגית בנושא תודה וחג שמח

 

[חגית אמא של אלה]

הרעיון הוא לא ליפות את המציאות...

(פורסם בגליון ספטמבר של "הורים וילדים"): השאלה היתה: אם חד הורית לילדה בת ארבע שהאבא נעלם מהתמונה כשהיתה בת שלוש. עזב את הארץ וניתק כל קשר. האמא אומרת לילדה ש"אבא אוהב מרחוק" ושואלת איך לענות לה בעתיד בלי להרוס את הדימוי העצמי של הילדה. איך לומר לה את האמת שאביה פשוט נעלם?. הפסיכולוג ייעץ לה לומר: "אני בטוחה שאבא שלך אוהב אותך בדרכו , אבל אני חושבת שזוהי דרך ממש לא נכונה. מאוד לא נכון בעיני לאהוב מרחוק ואף פעם לא להיות בקשר. אבא שלך פחד להתמודד עם מה שאבא צריך להיות. הוא בחר לחזור לארץ שלו ולהמשיך בחייו כאילו שהוא שכח אותנו. את ילדה נפלאה ואהובה. אני אוהבת אותך מאוד (וכך גם סבא וסבתא וניתן למנות עוד שמות קרובים) ןאנחנו נדאג לך, נשמור עלייך ונאהב אותך תמיד". כמובן שאין צורך בכל ה"נאום" בבת אחת, אבל הכיוון הוא של מפגש עם המציאות והאמת בחייה. כואבת ככל שתהיה, היא עדיפה מפנטזיה בלתי מציאותית על גבול השקר שיום אחד עלולה להתנפץ בפניה. לי זאת ממש היתה הארה. עד היום כל העצות ששמעתי היו בנוסח "אבא אוהב אותך אבל הוא גר רחוק" והאמת שהרגשתי ממש רע עם הרעיון של להגיד לה כזה דבר, כי זה כאילו נותן לה רעיון על דמות דמיונית שחיה במרחקים ןפשוט "נאלצת" לא להיות בקשר.. זאת בהחלט עצה שאני הולכת לדבוק מה. דרך אגב, מסקרן אותי איך קרתה סיטואציה כבר בשבוע הראשון ללימודים שנחשף שאין אבא בבית (מה שגרם ללגלוגים) ???. ואני חס וחלילה לא לוחצת, אבל אם תרצי להיפתח קצת יותר ולהסביר את הסיטואציה שלך בטח יהיה יותר קל לעזור לך במציאת הדרך... בכל אופן, מקווה שעזרתי בקצת. חגית

 

[שני ח]

שוב תודה

אני אם חד הורית שהאבא (שאני אפילו לא רוצה לתת לו את התואר הזה אבא של הבת הניפלאה שלי ) פשוט לקח רגליים וברח ברגע שנודע הריוני ברח לא רוצה לדעת לא רצה לישמוע בפעם האחרונה ששמעתי עליו שבתי היתה מספר חודשים הוא כבר פגש בחורה והכניס גם אותה להריון (אבל זה כבר סיפור אחר) ענין הבית ספר הוא שביום הראשון המורה שאלה מה שם האב היא שאלה את כול הילדים .....ובתי לא ידעה מה לענות וילדים רעים ואחת ספציפית שהציקה לבתי כבר לפני שנה החליטה להציק לה בנושא אני מגדלת את בתי בצורה הכי טובה שאני יכולה ובתי הנפלאה היא גאוות חיי והאושר של חיי בישבילה אני יעשה כול מה שאני יכולה אישית ענין האבא לא מפריע לי אישית ...אבל אני יודעת שבתי מרגישה אחרת שביום הראשון ללימודים שהיא סיפרה לי על ההצקות אמרתי בליבי זאת היתה בחירה שאני עשיתי (והיתי חוזרת על אותו מעשה שוב ושוב ) ובגללי היא סובלת מאצקות מאוד הפריעה לי העיניין הזה ...

 

[א ו ר י ג מ י]

חגית, עם כל הכבוד והאהבה...

איך זה שהילדה לא יודעת מה שם אביה? הרי יש לה אבא, מתנכר ונעדר ככל שיהיה. אפילו ילד שאביו מת, חלילה, צריך לדעת את שם אביו. הייתי מאוד מאוד זהיר כאן במקומך.

 

[שני ח]

אוריגמי

קודם אתה לא יודע את כול הסיפור שלי בשביל להיות כול כך מפתע עם הילדה יודעת את שם אביה או שלא שאני צריכה להיסתכל לילדה שלי בעיניים ןלהסביר לה בצורה הכי יפה והעדינה שאבא (שזה אפילו לא אבא ...אבא זה אדם שנימצא שם בישביל הילד בצורה כזאת או אחרת ) לא רוצה אותה או להכיר אותה ..זה הדבר הכי כואב שיש אני אבחר את הזמן והדרך הנכונה להסביר ולענות לכול שאלה שיש לילדה שלי עם זאת צורה שגויה או לא זאת הדרך שלי

 

[העקשנית]

שני שלום.../images/Emo140.gif

אם יש לבתך אבא ביולוגי-שלא משמש לה כאב-ואין לה דמות אב חליפית-כלאמר אין לך חבר שבפוטנציה יכול לשמש לה כאבא-הייתי מציעה לך לספר לה מהו שם אביה הביולוגי, לתת לו את ה"כבוד" הראוי לו, לספר משהו בנוסח מה שהציעו כאן, אבל להשתדל לא לפגוע בה, הייתי נזהרת עם הביקורת על האבא בגיל הזה....אולי הייתי דוחה את המילים לשלב יותר מאוחר. הילדה בוודאי יודעת ומרגישה שזה לא בסדר שהוא לא איתה. הזהות האישית שלנו והדימוי העצמי שלנו ניזונים מדמויות ההורים שלנו-ואם דמות אחת חסרה, או שהיא לא מתפקדת או שהיא דמות שלילית-זה פוגע בנו,בשלב ראשון, ובדימוי העצמי שלנו ובבטחון.זאת אולי הסיבה שבגללה מייעצים ליפות קצת את המציאות המרה עבור ילדינו. על מנת לא לפגוע להם יותר בבטחון העצמי. אני הייתי מספרת לה שלאבא שלה קראו כך וכך, כדי שבפעם הבאה שישאלו אותה-יהיה לה שם, ושידעו שיש לה אבא, אבל הוא לא כאן.יש הרבה אבות שלא נמצאים פיזית עם הילדים מסיבות שונות ולא לכל הילדים לועגים-הכל תלוי במה שמעבירים להם בבית, ואיך מחזקים. זו אולי גם הסיבה שמבקשים מאיתנו ההורים לא להשמיץ אףפעם את ההורה השני-הפוגע, שוב כדי לא לפגוע ברגשות הילדים, ולא להחליש אותם עוד. מקווה שתמצאי את הדרך. אל תפחדי. אם תהיי אמיצה-גם הבת שלך תשאב ממך כוח. אין לך במה להתבייש. והאבא הנוטש-נסי לראות אותו כילד, כתינוק, לא כאדם בוגר, אלא כאדם חלש, לא אדם רע, אלא חלש, שלא היה מסוגל להתמודד. לפעמים-יש הפתעות בחיים. אולי יום אחד הוא יופיע ויהיה "אבא" טוב? שנה טובה ומתוקה

 

[רק אביגיל]

באסיפת הורים הראשונה

ואצלנו זה היה ביום רביעי שעבר , דבר ראשון הגישו לנו טבלה למלא , שם הילד , שם האב , ת.ז. וכו´. לפני שלום וברכה אפילו. ואני? חשבתי שפסו הדברים האלו. לא מזמן הייתה איזו הצעת חוק או דבר דומה לזה נדמה לי , לבטל את חובת רישום שם האב ?(בלבד) . קראתי באחד הפרוטוקולים או החלטות הכנסת. אני ואמא נוספת של חבר הכי טוב של ג´וניור ממש התקוממנו. וזה כבר כיתה ג´. ותמיד מדברים על זה. אבל זה לא משתנה. והיא בכלל לא חדורית , אבל סתם אמא גאה שחושבת שלרשום רק "שם האב" זה כבר מזמן "פָּסֶה". והבטחנו לעצמנו לבדוק לעומק את הנושא. לגבי זה שנותנים את זה לילדים למלא , זו בכלל שערוריה , חוסר הרגישות הזה , וזה לומשנה אם חסר לה אבא או אמא או כלב וחתול. את הביורורוקטיה הזו צריך להרחיק מהילדים , מספיק שביום המשפחה מציגים את אידאל המשפחה כ - אבאמא וכו´. לגבי השאלות שלך עם עצמך. אני בהחלט מבינה אותך. גם אצלנו היה "הסוד הגדול" כלומר , לא ממש מי האבא , אבל הנסיבות שהפכו אותו לאבא. בעיצת פסיכולוג ילדים איש מקצוע (שאיתו רק אני נפגשתי ולא ג´וניור , כמובן ) , הבאתי את עצמי למצב של הסיפור לג´וניור , בשלבים. הפסיכולוג ניתן מטעם השירות הפסיכולוגי לילד , ללא כל תשלום , מטעם הראשות העירנית , ולא משנה בשביל מה את צריכה אותו. לכל בעיה ניתן לפנות להתייעצות ועזרה. אני ממליצה , שאם העניין התעכב עד הגיל הזה , באמת תפני לעזרה מקצועית (שאת זכאית לה , כאמור ) ולא תנחיתי את זה על הילדה בצורה מפתיעה בלי ההכנות הנדרשות. לגבי התשובות לבינתיים , זו הזדמנות בשבילכן באמת להתחיל טיפין טיפין לדבר על הנושא. בית הספר חייב לקבל וגם להבין את המצב ולעזור. ואם את ממשיכה לראות ניכור וחוסר יחס מתאים סטטוס ולמצב , אפילו אצל מורה אחת , בהחלט אני רואה מקום לפנות לסמכויות גבוהות יותר בתלונה ובדרישה להסדרת הנושא. המורים אמורים וחייבים להיות מתודרכים וקשובים לכל בעיה סביבתית של הילדים , כל שונוּת וכל צורך יוצא דופן , במיוחד בימינו אלה , שיש כל כך הרבה סוגים של בעיות , חברתיות , כלכליות , רפואיות וכו´. מורה שלא נוהג כך , אין מקומו במוסד חינוכי ויש לדאוג לכך. ברוכה המצטרפת שני

 

[שני ח]

תודה אביגיל ../images/Emo140.gif

 

[העקשנית]

אביגיל-לא סיפרת שבשם האב הוא כתב

את שם האם-את שמך? גם זאת דרך. לא? לגבי העזרה של השירות הפסיכולוגי-היום אצלכם זה עדיין בחינם-כי יש מקומות שזה כבר בתשלום.???

 

[רק אביגיל]

הפעם הזו הטופס הוגש לי למילוי ../images/Emo13.gif