תודה לכל המברכים!../images/Emo20.gif
השעה עכשיו רק 19:15 בערבואני כבר גמורה. היתשתי את עצמי היום כדי לישון טוב בלילה, למה מחר אני מתחילה לעבוד אחרי שבועיים וחצי של חופש, ונו מה לעשות, צריך לקום מוקדם.
המחשבות מתרוצצות אצלי בראש, מבלי שאצליח למקד אותן. אני חושבת הרבה, במיוחד לאחרונה. חושבת על בדידות. מה זו בדידות? למה אנשים מסויימים בוחרים בה, או שלא בוחרים בה... ולמה אני מבלבלת לכם על זה בשכל? נפרדתי מהחבר לפני שבוע. קשר של חמישה חודשים, לא ממש רציני, כפי שאתם בודאי מבינים. זה היה קשר מתסכל, קשר שגרם לי להרגיש ממש לבד, כי דווקא אותו אדם שאני אמורה להיות משמעותית עבורו, לא התייחס אלי כאל כזאת. כאילו לא היינו האחת חלק מהחיים של השני. שאלתי את עצמי במשך שבועות איך זה שאני עדיין מרגישה לבד כשאני איתו. והחלטתי לחתוך. אחרי שבוע בלעדיו גיליתי שאפילו עכשיו, שאין גבר בחיי, אני לא מרגישה לבד. הבנתי שעדיף להיות לבד מהסיבות הנכונות, מאשר להיות עם מישהו מהסיבות הלא נכונות (קרי: רק כדי לא להישאר עם עצמך ולהיבהל ממה שרואים בפנים). כל עוד יש לכל אחת ואחד מאיתנו עולם פנימי עשיר, כל עוד אתה מרגיש בעל ערך בפני עצמך, זה לא נורא להיות לבד. אלה שתיים מהמתנות הגדולות והיקרות ביותר שנתן לנו היקום. איש לא ייקח אותן מאיתנו. סתם רציתי להשאיר נקודה למחשבה. מקווה שהזזתי למישהו...
